זהו ספר שלא מתחנף אליך, והוא אינו מסחרי; אך אני קראתי את כולו, בפשטות - מכיוון שהוא ספר טוב. היה לי קשה בחמישים העמודים הראשונים, אך לאחר-מכן זה זרם יותר. ספר לא טוב ואפילו הוא מעניין, אפסיק לקרוא אחרי שלוש שורות. ספר קלאסי וטוב, אני לא אפסיק עד תומו, גם אם זה לא קל.

דעתי היא, שכדאי לכם להשאיר את הספר הזה על המדף. אני ישר חטפתי אותו מהספריה, כי ד"ר דנה אולמרט ערכה אותו ואני מאוד מעריכה אותה. הפסקתי לקרוא בעמוד 22. ואני מפסיקה לקרוא ספר אך ורק כשאני מזהה שהוא לא טוב. לא אם הוא כבד מדי, לא אם הוא ארכני, לא אם יש קטעים משעממים - אלא, כמו שכבר אמרתי, כשאני מזהה ספר לא טוב.

אני קוראת המון ספרים קשים וכבדים של תומס מאן, דוסטויובסקי,בולגובסקי, וזה בשבילי מסע לעבר פסגת הר, שהדרך אליה קשה ודורשת כוח רצון. אבל כשאני מגיעה אל הפסגה, אני רואה מלמעלה כמה תובנות מעניינות, וזה ממלא לי את הנשמה בסיפוק.
"צעקה הפוכה" לא היה יכול לגרום לי לזה, ולכן הפסקתי באמצע. חבל.

קראתי את הספר ויש לי טעם מאוד אליטיסטי בספרים. אני בוגרת לימודי ספרות באוניברסיטה העברית. וכן, אהבתי את הספר. אולי זו לא יצירת מופת, אבל זו יצירה מעניינת עם ערך מוסף - מתח. בקיצור, אהבתי, אבל לא הייתי שומרת לי את זה במדף הספרים, כמו ספרי המופת שאני קשורה אליהם, אלא מחזירה לספריה.