קטונתי מלבקר את התוכן של הספר, רבים וגדולים בהרבה ממני כבר עסקו ויעסקו בכתבי אפלטון. ובכל זאת אתן את ההתרשמות האישית שלי- הספר תורגם לשפה מאוד זורמת, מובנת, ומחכימה. דיאלוגים מעמיקים, ותיאור האופי של סוקרטס והצורה שהוא עקבי ונטול פשרות באמונותיו פשוט מופתי... הספר מחולק ל3 דיאלוגים: בראשון הוא דן עם אחד מאנשי הדת הבולטים של אתונה ומוכיח לו שהוא לא מבין כלום בלהתווכח עם סוקראטס, בשני הוא עומד למשפט בדיוק על סוג הדברים שהוא עשה בראשון, ובשלישי אנו רואים אותו מפגין עד כמה הוא מחשיב את ערך החיים האישיים שלו פחות מערך הציות לחוקי המדינה... תפיסה כל כך שונה מזו בעולם המערבי המודרני, שזה פשוט מרתק לראות כמה היא התרחקה משורשיה. בשורה התחתונה, לכל מי שאוהב לחשוב קצת מעבר למסגרת, לראות דמות מרתקת ולהכיר קצת מה זה פילוסופיה.

יש שני דברים שלא אהבתי בספר הזה: 1] צירופי המיקרים שמתחרחשים בו הם על גבול מדע בדיוני. 2] לא אהבתי בכלל את האמירה שלו כלפי מדינת ישראל בפרט וציונות בכלל. חוץ מזה, זה אחד הספרים הכי טובים שקראתי בשנים האחרונות. העלילה שלו זורמת, מרתקת, לא נתקעת לרגע, תמיד משיארה את הקורא בטעם של עוד ולדעת מה קורה בהמשך, אך עם זאת קצב ההתרחשויות הוא שקול והגיוני. בדיוק מספיק תיאורים כדי שנוכל לדמיין את הסביבה ואת המתרחש, אך לא כל כך הרבה שמכבידים על רציפות העלילה. אבל לא זו האומנות המיוחדות של אשכול נבו. מה שהופך את הספר הזה למעולה, הוא פיתוח הדמויות שלו- הדמויות ממש מקבלות עומק, אופי ומשמעות בספר, כולל השפעות עליהם מאירועים בעבר, ורמזים מדברים שקורים בהווה על העתיד. ניואנסים קטנים בסיפור אפילו מצדיקים קריאה שניה, ויש לשים לב אליהם- (הדמות בשם "ג'מילי" לא נקראת כך לשוא, מן הסתם השם הפרטי שלו הוא ברוך...). בקיצור, ספר נהדר, פשוט הנאת קריאה צרופה, אבל לקחת את האמירה האידיאולוגית שלו בעירבון מוגבל, הוא מנסה להגניב אותה בדלת האחורית של הקורא.

קטונתי מלבקר את התוכן של הספר, רבים וגדולים בהרבה ממני כבר עסקו ויעסקו בכתבי אפלטון. ובכל זאת אתן את ההתרשמות האישית שלי- הספר תורגם לשפה מאוד זורמת, מובנת, ומחכימה. דיאלוגים מעמיקים, ותיאור האופי של סוקרטס והצורה שהוא עקבי ונטול פשרות באמונותיו פשוט מופתי... הספר מחולק ל3 דיאלוגים: בראשון הוא דן עם אחד מאנשי הדת הבולטים של אתונה ומוכיח לו שהוא לא מבין כלום בלהתווכח עם סוקראטס, בשני הוא עומד למשפט בדיוק על סוג הדברים שהוא עשה בראשון, ובשלישי אנו רואים אותו מפגין עד כמה הוא מחשיב את ערך החיים האישיים שלו פחות מערך הציות לחוקי המדינה... תפיסה כל כך שונה מזו בעולם המערבי המודרני, שזה פשוט מרתק לראות כמה היא התרחקה משורשיה. בשורה התחתונה, לכל מי שאוהב לחשוב קצת מעבר למסגרת, לראות דמות מרתקת ולהכיר קצת מה זה פילוסופיה.

ספר די חמוד, מכסה תחומים מאוד נרחבים בפילוסופיה באופן שטחי... הרבה בדיחות, חלקן מצחיקות, חלקן אפילו עוזרות להבין את הרעיונות שמובאים בספר... מי שקורא כדי לנסות להבין פילוסופיה- לא יבין כלום, מי שיקרא כדי להנות מספר בדיחות- יתאכזב, אבל מי שכבר מכיר (קצת) את העולם הזה, יקבל יופי של תמורה מהספר הזה.

ספר די חמוד, מכסה תחומים מאוד נרחבים בפילוסופיה באופן שטחי... הרבה בדיחות, חלקן מצחיקות, חלקן אפילו עוזרות להבין את הרעיונות שמובאים בספר... מי שקורא כדי לנסות להבין פילוסופיה- לא יבין כלום, מי שיקרא כדי להנות מספר בדיחות- יתאכזב, אבל מי שכבר מכיר (קצת) את העולם הזה, יקבל יופי של תמורה מהספר הזה.

יש שני דברים שלא אהבתי בספר הזה: 1] צירופי המיקרים שמתחרחשים בו הם על גבול מדע בדיוני. 2] לא אהבתי בכלל את האמירה שלו כלפי מדינת ישראל בפרט וציונות בכלל. חוץ מזה, זה אחד הספרים הכי טובים שקראתי בשנים האחרונות. העלילה שלו זורמת, מרתקת, לא נתקעת לרגע, תמיד משיארה את הקורא בטעם של עוד ולדעת מה קורה בהמשך, אך עם זאת קצב ההתרחשויות הוא שקול והגיוני. בדיוק מספיק תיאורים כדי שנוכל לדמיין את הסביבה ואת המתרחש, אך לא כל כך הרבה שמכבידים על רציפות העלילה. אבל לא זו האומנות המיוחדות של אשכול נבו. מה שהופך את הספר הזה למעולה, הוא פיתוח הדמויות שלו- הדמויות ממש מקבלות עומק, אופי ומשמעות בספר, כולל השפעות עליהם מאירועים בעבר, ורמזים מדברים שקורים בהווה על העתיד. ניואנסים קטנים בסיפור אפילו מצדיקים קריאה שניה, ויש לשים לב אליהם- (הדמות בשם "ג'מילי" לא נקראת כך לשוא, מן הסתם השם הפרטי שלו הוא ברוך...). בקיצור, ספר נהדר, פשוט הנאת קריאה צרופה, אבל לקחת את האמירה האידיאולוגית שלו בעירבון מוגבל, הוא מנסה להגניב אותה בדלת האחורית של הקורא.