ספר חביב מאוד שמלמד פילוסופיה דרך בדיחות. חלק מהבדיחות טובות יותר וחלק פחות, אבל מה שמעניין הן המסקנות שהכותבים מסיקים מהבדיחות כדי להסביר עיקרון פילוסופי כזה או אחר. הספר קליל לקריאה, ניתן לסיים אותו ביום יומיים, והוא מצליח להקיף את רוב המושגים הפילוסופיים הנדרשים להיכרות עם הפילוסופיה. ספר מעולה לתחילת ההתעמקות בפילוסופיה, מצחיק וזורם.

שאלה: מה זה כתום, מרובע, מצחיק וחכם?
תשובה: הספר "אפלטון ואתון נכנסים לבר" של תומס קתקרט ודניאל קליין.

***

אז מה המסר שהבדיחה הזו מנסה להעביר? ובכן, המסר שהבדיחה הזו מנסה להעביר, הוא שאתם חייבים, פשוט חייבים לקרוא את הספר הזה.
הספר מכיל מאגר של בדיחות מצויינות מסוגים שונים שהמשותף להם הוא שלכל אחת ואחת מן הבדיחות, מלווה הסבר פילוסופי מרתק שלא ישאיר אתכם אדישים ושימלא את התאים האפורים שלכם בכל הנוגע לנושא זה.
אז אם אתם אנשים שאוהבים לקרוא בדיחות חכמות ומשעשעות, מתעניינים בפילוסופיה של היקום, או שפשוט אוהבים לקרוא ספר שכתוב טוב, אז הספר הזה הוא בשבילכם.
נשארו לי רק כמה עמודים ספורים עד הסוף, אבל אני פשוט לא יכול להתאפק. עוד הוכחה שאתם חייבים לרכוש את הספר.
בא לי אפילו לצרוח חזק חזק, עד כדי כך שכל מי שנמצא באתר 'סימניה' ישמע את ההמלצה שלי, ישיג באיזושהי דרך שלא תהיה את הספר, יתחיל לקרוא אותו, יצחק בקול רם, יחכים, יהנה, והכי חשוב: יגיד תודה לזשל"ב.

***

זו אחת הביקורות הקצרות ביותר שכתבתי לאחד מהספרים שהכי אהבתי.


לסיום, אני רוצה להגיש לכם טעימה קטנה מהספר: "אם אדם מנסה להיכשל ומצליח, האם הוא נכשל או שמא הוא הצליח?"

הספר הזה משובב נפש. הוא הגיע אלי בדרך מטפיסית משהו (סתם, רציתי להשתמש בביטוי) ממקור שלא הייתי מנחשת שיגיע ממנו ספר ועוד ספר עיון. נשביתי בקיסמו של הספרון המדבר בבדיחות על דברים רציניים. הספר הזה מנסה לתאר ולהסביר תאוריות מסובכות ומשתמש בבדיחות כדי להמחישן. הפער בין הנושא הרציני והאקדמי לבין הבדיחות כולו לטובת הספר.

הפילוסופיה, העוסקת בחקר התבונה, עושה זאת באמצעות הבהרת מושגים. אני יודעת שזו דרך די פשטנית להתייחס לנושא, אבל לדעתי תאוריה פילוסופית (בניגוד לפיזיקת קוואנטים) שלא ניתן להסבירה בדרך פשוטה להדיוט בתחום – אינה תאוריה טובה. הדוגמה הטובה ביותר לעניין היא מה שנקרא "התער של אוקאם" שאפשר להסביר אותה בכעיקרון הפשטות: "אל לתאוריות להרבות יישויות יותר מהנחוץ" או בעברית – תאוריות אינן צריכות להיות מסובכות יותר מהנחוץ. והמסקנה – בין המון אפשרויות מסובכות ויצירתיות לפתרון בעיה, הבחירה באפשרות הפשוטה תהיה בעלת הסבירות הגבוהה לפיתרון.

הספר מחולק לפרקים ומנסה לתת לקורא מושג על גישות פילוסופיות שונות מהעת העתיקה ועד העידן המודרני. הוא אינו מתיימר לתת מעבר למושג על הנושא – והדיוטות כמוני אינם מעוניינים ביותר מזה. אך הוא מבדר ומשכיל.

והנה דוגמה מתחום הלוגיקה: כשל מונטה קרלו עוסק בהסתברות שגלגל הרולטה יעצור על אחד משני הצבעים. המהמר שרואה רצף של 6 פעמים שהגלגל עצר על שחור ממהר להמר על האדום כי "עכשיו תורו". אבל ההסתברות קובעת שזה תמיד יהיה 50% סיכוי לכל אחד מהצבעים, בלי קשר למספר הפעמים שהגלגל בחר באחד מהם. והבדיחה: אם אתה עולה על מטוס נוסעים, קח איתך פצצה ליתר ביטחון. הסיכוי לשני אנשים עם פצצה על אותו מטוס כמעט אפסי...

ולסיום אני מוכרחה לצטט משפט של גרוצ'ו מרקס, שהוא המשפט הפותח את הספר: "אלה העקרונות שלי. אם הם לא מוצאים חן בעיניך, יש לי אחרים..." מוקדש לאידיאולוגים שלא יוותרו על עיקרון, שמא יפספסו איזה קרב...

הרעיון לשלב הומור ופילוסופיה גאוני בעיני בספר הזה, שגם ככה היא תחום עם רעיונות רבים שקשים לעיכול. נהנתי מכל רגע מהקריאה בספר, הקריאה קולחת ומעניינת, מינון טוב בין הטיעונים הרציניים יותר לאלו שעושים מהם צחוק :) במשפט אחד: מעין מבוא לפילוסופיה, ברוח קלילה יותר. מומלץ.

אפלטון ואתון נכנסים לבר – תומס קתקרט ודניאל קליין

לאחר סיום לימודי הפילוסופיה, החליטו שני הבוגרים להקל על הקוראים בנושא הפילוסופיה. כוונתם הייתה לכתיבת הספר שישמש "קורס מזורז בפילוסופיה באמצעות בדיחות".

ספר מאוד משעשע. מכיל בדיחות רבות, שחלקן ידועות. אני, אישית, צחקתי, נהניתי והשתעשעתי להנאתי מכל בדיחה. במקרים רבים צחקתי מהבדיחה כמו שהיא מבלי להתעמק בשאלות פילוסופיות וניתוחים מעמיקים. מה יותר טוב מבדיחה קצרה ועניינית המובנת ללא הסברים?

גם אם הקורא אינו בקטע הפילוסופי, אני בטוחה שייהנה מהבדיחות. יחד עם זאת, המחברים משתמשים במונחים מקצועיים, דבר שאינו מקל על הקורא, במקום להסביר את ההשלכות והניתוחים לבדיחה בשפה פשוטה שתהיה בהירה לכל.

לאחר שסיימו הסופרים את לימודי הפילוסופיה באוניברסיטת הרווארד לא עסקו במקצוע הנלמד ויצאו לקריירות סטנדרטית: תומס עבד עם חבורות רחוב בשיקגו וכן, "נכנס ויצא בשעריהם של כמה בתי ספר גבוהים ללימודי דתות." דניאל כתב בדיחות לקומיקאים, תכנן מתיחות לתכניות "מצלמה נסתרת" וכותב מותחנים.

לקרוא לקרוא לקרוא!
אמנם הגרסא המקורית נראית טוב יותר ונקראת טוב יותר (plato and platypus walk into a bar)
אבל תרגום התוכן "עובר" בגדול! הקריאה עוברת בנעימים בין הלצות, ציטוטים, הסברים לעקרונות של תפישות פילוסופיות להדגמות מעולות באמצעות בדיחות (שמחלקן "נשפכים לריצפה"...)
ולאט, לאט מתחילים ללמוד ולהבין על מה התווכחו כל אותם פילוסופים כבדי ראש לפני מאות ואלפי שנים! לא לפספס את הבדיחות על משה, ישוע וזקן שמשחקים גולף (דטרמיניזם), על הולמס ודר' ווטסון ב"קמפינג" (לוגיקה אינדוקטיבית) על הקאובוי והלסבית בבר (לוגיקה דדוקטיבית) על תרגיל הקטגור בבית המשפט (אפיסטמולוגיה) ועל 4 הפסיכולוגים שחזרו מכנס (אתיקה יישומית)

הנאה מובטחת!
או בגרסה למשפט הפתיחה מאת גרוצ'ו מרקס – עם לא תיהנו, יש לי גם הבטחות אחרות...

הספר מקבל 3.5 מתוך 5 אצלי. אבל זה בלתי אפשרי לוגיסטית, לכן התלבטתי בין 3 ל4. החלטתי לתת 4, למה? חכו.

לא פשוט, אותו תחום ידע אנושי שנקרא פילוסופיה... עטוף מיסתורין וחידתי. עובדים בתחום הפילוסופיה לא מסגירים את תעסוקתם שכן הם או:
1. מעבירים את הידע לדור הבא (פרופסורים).
2. הופכים המבורגים במקדונלדס.

פילוסופיה תפסה אותי חזק מאז שגילתי את פיליפ דיק ואת העובדה שאני אף פעם לא יכול להיות בטוח שלאנשים אחרים יש תודעה ושאני לא חולם ברגע זה ממש (תודה לך, מונסייר דקארט!). ההתעניינות שלי נעה בעיקר מספרי הקדמה (דוגמת "הזמנה לפילוסופיה" של יובל שטייניץ, ראו ביקורת פרי מקלדתי עליו אי שם בעבר) כי לגלוש ישר לתחום זה סתם משעמם. שמחתי למצוא עוד פריט שכזה לאוסף כדי להשאיר את הגחלת בוערת.

הבדיחות לאו דווקא פילוסופיות, חלקן אפילו מוכרות מאוד (מדי?) אך מסופרות בהקשר לרעיונות פילוסופיים. הרעיונות מתוארים בצורה תמציתית להחריד- וזה יבלבל מתחילים לדעתי. ביבליוגרפיה אין כל כך, אבל יש מילון קצרצר בסוף.
סה"כ קראתי את הספר ביומיים וגם זה בגלל שמתחתי- מושלם לאיזה סופ"ש גשום.

אז למה 4 כוכבים ולא 3?

כי הם ניסו. על אותו משקל שהבן שלך מביא לך ציור שנראה כמו הצרות של הנאצים בסטלינגרד 43. מה, לא תתלה? בטח שתתלה.
כל נסיון לעשות פופולריזציה לנושא הסבוך הזה, ובמקום להתעסק ב"מתה-פילוסופיה" ומטה-פילוסופיה לעשות מנטה(!)פילוסופיה הוא מבורך.

ולמקרה שתהיתם- לא, הבדיחות שלי הן יותר פארשיות משל הספר ולא משקפות את ההומור שם כלל וכלל.

כנראה שבאתי עם ציפיות שלא תאמו את מה שהספר אמור להביא.
אחרי הסתכלות קצרה הבנתי שהוא בהחלט מספק את מה שהם רצו.
הוא מעביר מושגים בשטחיות מה בפילוסופיה.
משעשע אבל זה משהו בסגנון של "תפסת מרובה לא תפסת"- זה כמו לקרא מילון רק הרבה יותר משעשע. זה לא ספר שלומדים ממנו יותר מידי.
:P

"שתי פרות רועות באחו
אחת שואלת את חברתה "שמעת על מחלת הפרה המשוגעת?"
השניה עונה לה "מה אכפת לי? אני הליקופטר""

בציטוט חופשי:P

חמוד, הספר חמוד ומתוק למי שאוהב לוגיקה ומקבל אותה בספר בצורה מתובלת ולא יבשה כמו פילוספיה כבדה ומשעממת.כיף לקרא. סתם אמירה חמודה: חוק האי- סתירה: דבר לא יכול להיות הוא ולא הוא באותו זמן. פשוט ונכון.
תקראו.