“"אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחוכמה שאלת על זה..." (קהלת, פרק ז, פסוק י)
מחבר ספר קהלת, המיוחס לשלמה בזקנתו, שהיה מלך וגם החכם באדם - מנסה ללמד אותנו העם הפשוט מה היא חוכמה בעקבות ניסיון חייו.
פסוק שמאוד התחברתי אליו ומובא לעיל עוסק במתרפקים על נוסטלגיה מתוך רצון לדחות את מה שעכשיו באופן מוחלט.
אותם מתרפקים מרגישים מאוד חכמים בכך שהם מתנשאים על הטועים שהולכים עם העדר ועושים מה שמקובל היום, אך למעשה לפי ספר קהלת המתנשאים הם בעצם הטיפשים.

נזכרתי בכך כשראיתי היום פוסט באינסטגרם שנעשה על ידי בחור כבן 30 שמגחך על בנות 13 שמתלבשות ומדברות כמו בנות 20-30.
ובכלל זה מצטרף למגמה של הפוסטים הללו של בני דורי שמספרים לנוער "מי הצודקים מביניכם הנערים ומי הטועים". ומן הסתם מושכים הרבה נערים שרוצים להרגיש ייחודיים בכך שמתנהגים בהתאם לגילם ולא מנסים להתבגר מהר לעשן ולשתות או שומעים עם ההורים מוזיקה של פעם ולא הולכים עם העדר של מוזיקה לכאורה חסרת משמעות.
אחד הדברים שמחזק את טענת קהלת שאין שם הרבה חוכמה שמסתובבת בפוסטים ה"נוסטלגיים" שמשווים בין אז להיום וה"אז" תמיד מנצח את ה"היום" - הוא התגובות שהם מושכים: נערים רבים כתבו לאותו אושיית רשת: "אני נער בגיל הזה אבל זה לא מייצג אותי, אני כן איכותי..." ואחד הנערים אפילו הגדיל לעשות, וכנראה כדי למצוא חן בעיני אושיית הרשת, כתב: "אני שונא את הדור שאני גדל בו!"

לי כמורה חבל שאנשים מבוגרים שוכחים שגם כשאנחנו היינו נוער התלהבנו מאנשים בני עשרים ושלושים בלי פרופורציה, כאילו שהם יודעים הכול על איך אנחנו נהיה בגיל 30...
אתה נמצא בגיל שבו הכול דרמטי, ופתאום בא מישהו לא מהמשפחה אלא כמו אח בוגר ומגניב ומציע לך פתרון אחר, פתרון לטווח ארוך בלי סיכון.
נוער רק מחפש לדעת מה יהיה כשיהיה גדול, ולכן משקיע שעות בבחירת מגמת לימודים מתאימה בחטיבה ובתיכון, בלהגיע למקום שחולם עליו בשירות הצבאי ועוד.

ואם בא מישהו קצת יותר מבוגר, ומציע איזה שהיא פילוסופיה על הנעורים ועל העולם, תופס מעצמו חכם כמו קהלת - שיש לו "משקפת" לעתיד של הנוער ויש לו ידע שיכול לאפשר להם לראות את הדרך לכל החלומות כמו לזכות בלוטו, להתאהב באדם הנכון, לעבוד בעבודה המתאימה וכו' - אז מה שיש לי לומר לכם האושיות: תסתכלו על פער הגילאים ותחשבו שמילה כזו יכולה לשנות חיים, השאלה אם לטובה או לרעה...

הספר של חיים שפירא משווה ומחבר בין חוכמת הפילוסופים והאומנים בעמים השונים לבין הרעיונות המובאים בספר קהלת, כאשר כולם, כלל האנושות בעצם רוצים לאהוב את החיים ולשמוח בהם, העניין הוא שיותר קל להיות עשיר צעיר ובריא מאשר עני זקן וחולה, ומה שהפילוסופים חוקרים כל חייהם זה את הנפש, את הרוח, את האמונה והשקפת החיים.

ספרים כדוגמת קהלת שואלים בעצם: איך האמונה ועשיית הטוב מתיישבת עם חוסר השוויון המובנה בעולמנו?
המטרה של ספר קהלת, כשקוראים אותו כספר פילוסופי, היא לספק תשובה לכל שאלת חיים לא משנה מה מעמדך והשכלתך:

מה עושים בכל שלב של החיים כדי להיות מאושרים?
איך להתמודד בכל מצב כלכלי?
מה עושים עם נעורים?
מה מביאה הזקנה לחיים?
מה התועלת בלצאת לעבוד?

הכל מוסבר באופן נגיש ופשט, בסגנונו הייחודי ומלא ההומור של חיים שפירא.
אני זוכרת שהיה לי מאוד מפחיד להיתקל וללמוד את הספר לבגרות בתנ"ך, כשעלו שאלות למשל לגבי מי שעומד להתגייס לשירות קרבי:
היית רוצה לדעת מה יקרה לך בצבא והאם זה היה משנה?

אבל יותר קל לקרוא את הספר בגיל שהאישיות יותר מגובשת וכיום אני חושבת שהפרשנות של חיים שפירא לגבי השאלות הגורליות בחיים הרבה יותר אופטימית וכוללת לכל היבט של החיים ולשמחתי לא מתמקדת רק בדרמות של חיים ומוות.”

“ואו... פשוט חוויה. 'סדר רב לא תמצאו בכתיבתי' כתב מחבר הספר בהקדמה. פשוט לא שיערתי עד כמה. טלטול המוחין שחוויתי באותה שבת, אחרי הצהרים. היה רגע שבו זינקתי אל הסלון ופניתי אל הורי (בני חמישים) ושאלתי אותם בהתלהבות: 'במה הייתם בוחרים לו היה ניתנת לכם הבחירה - לחיות את חייכם ולאחר החיים להישפט בגיהנם על פשעיכם; אבל התגמול מורה לכם שלחייכם היה משמעות. או שהינכם מעדיפים שלאחר המוות יש אַיִן, ריק. כך שאינכם נענשים אבל מתברר שלחיים שלכם אין כל משמעות. שאלה פילוסופית מרתקת שנפלה לי כאילו משמים בעת קריאתי בספר. השאלות, התמיהות, הקושיות שמעורר הספר - בייחודיות רבה, בסגנון נהדר. מתק שפתיים.
בסוף פרק א עמוד 33 המחבר מחלק בין אמת טריוויאלית לבין אמת עמוקה. הוא מסביר כי אמת טריוויאלית היא אמת שניגודה שקר. אבל אמת עמוקה זו אמת שאין בניגודה שקר אלא גם אמת. על כך רציתי להעיר שרעיון זה כבר נוסח לפני למעלה מאלף שנים בבית המדרש התלמודי תלמוד בבלי עירובין יג עמוד ב; גיטין ו עמוד ב. 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
פילוסוף מודרני הסביר זאת בהרחבה והריני מצטטו: הרב יוסף דב סולוביצ'יק כתב כי "כבר נזדמן לי לומר כי היהדות מעולם לא קיבלה את תורת ההיגיון האריסטוטלית הקובעת – לאור חוק הסתירה וכלל "השלישי הנמנע" שלה – כי אם א סותר את ב, אזי רק אחד מהם יכול להיות נכון והאחר חייב להיות שגוי; הדבר הוא או א או ב, ואי אפשר שיהיה א ו־ב גם יחד, וכן אי אפשר שיהיה לא זה ולא זה. היהדות התעלמה מעיקרון זה ופעמים רבות התנהגה כאילו א ו־ב גם יחד הם נכונים, אף על פי שהם מוציאים זה את זה" . (על התשועות. הוצאת ידיעות אחרונות; ספרי חמד: 2011. מאנגלית: אביגדור שנאן. עורכים: אלי ד' קלארק, יואל ב' וולוולסקי וראובן ציגלר. המגילה ויעודה, השניות האנושית עמ' 41.)”

“מי שמכיר את ד"ר חיים שפירא יודע למה לצפות מהספר, מי שלא, מקבל חווית קריאה ייחודית ומרתקת. הספר מתמקד אמנם בפירוש ודיון בפילוסופיה של קהלת אך מערב המון נושאים מהפילוסופיה הכללית ומחיי היומיום, באופן כזה שהספר מרגיש כמו שיחה של אדם, עם ציטוטים, סיפורים, הפניות והשוואות לפילוסופים אחרים. כך למשל הוא מזכיר את שפינוזה, את ליבוביץ' וכמובן פילוסופים אקזיסטנציאליסטים כמו ניטשה וטולסטוי. שפירא מציג את עמדותיהם וגישותיהם לאותם רעיונות שקהלת מעלה. הקריאה בספר היא קלילה וזורמת והדיון ברעיונות הפילוסופיים הוא נהיר וטבעי. הספר לא מרגיש כמו ספר עיון אך מביא המון ידע ורעיונות למחשבה לצד מקורות וספרים לקרוא מהם, לכן זהו ספר מעולה למתחילים בפילוסופיה וגם למי שמעוניין בספר מצוין שניתן לחזור אליו ולשמור ממנו ציטוטים מבריקים על אושר, חיים, מוות ומשמעות.”

“"ספר קהלת מתחיל באות ד' ומסתיים באות ע'. נחבר את שתי האותיות ונקבל דע. מה חפץ קהלת שנדע?"
ציטוט שלקוח מתוך הספר ולדעתי מתאר את העניין יפה מאוד.
הספר של חיים שפירא עוסק במגילת קהלת, ההגות שלה והאמת העמוקה שיש בה.
הספר ריתק אותי מאוד. לאורך השבועות האחרונים חיכיתי לחזור מהבסיס ולקרוא אותו בסופש, ככה שבמהלך השבוע הייתי מהרהר במה שקראתי, חוזר הביתה וממשיך לקרוא עוד.
יש את המשפט הידוע האומר שאפשר להכיר הכי טוב את הכיכר על ידי כך שמכירים את כל הדרכים המובילות אליה. באחת ההרצאות שלו חיים שפירא משווה את הכיכר הגדולה של העיר למשמעות החיים. הדרך הטובה ביותר לגשת לשאלת משמעות החיים היא בכך שנטייל בכל הרחובות, הצמתים, הסמטאות והדרכים המובילים אל הכיכר הזאת.

זה בדיוק המסע שחיים שפירא מעביר אותנו בספר, ולכן אהבתי אותו מאוד. מלבד קהלת, בספר יש הוגים, משוררים, סופרים ומה לא. כולם משמשים לביאור דבריו של קהלת וכנקודת מבט נוספת על הכתוב במגילה.
חיפשתי ספר שייתן לי תשובה לשאלה מהי מגילת קהלת ומה המשמעות של הכתוב. הספר לא ענה לי כלל וכלל על השאלה, אלא רק השאיר אותי עם יותר תהיות ושאלות. וזה למה כל כך אהבתי אותו!”