קשה לי לבקר את הספר הזה. מצד אחד הוא חלק מסדרה מופתית שאני מכיר בעל פה אך מצד שני אי אפשר לצפות שהוא יהיה בדיוק אותו דבר עקב פטירתו של הסופר המקורי משילוב קטלני של מכון כושר ודום לב ועקב היותו של הסופר המחליף תחליף.
מצד אחד זכיתי לפגוש מחדש את חבריי ארתור, פורד, טריליאן, זאפוד ואפילו אקראית המעצבנת וזה אחרי שכל הדיווחים הקודמים הודיעו על מוות מוחלט לכולם, בלי עוררין. פגישה מרגשת ללא ספק. מצד שני ההתרגשות נדחקה במהירות מתחת להרים עצומים של עובדות לא רלוונטיות על החיים בגלקסיה שמסרבלים את הרצף הסיפורי ומקשים על קריאה רציפה של יותר מפרק או שניים.
לאדאמס היה כשרון "לצאת לקטנות" מרתקות מחוץ לסיפור ולחזור בצורה אגבית וחיננית עד שממש היית מצפה לעוד אחת כזאת. אצל קולפר זה קורה לעיתים קרובות מדי, באופן ארכני מדי והפאנץ' ליין בהרבה מהן תפל משהו.
עוד משהו שאדאמס הצטיין בו הוא מקדם אורך\אקשן יוצא דופן. רוצה לומר- בספר ממש קצר אתה עובר המון לוקיישנים, וחווה המון הרפתקאות שכל אחת מהן יכולה להזין גם מאה עמודים אצל סופר אחר. למרבה הצער קולפר הוא סופר אחר ויצא לו ספר ממש ארוך ומעט מתיש.
הספר אינו כשלון גמור- קולפר הצליח להכנס לתוך הדמויות ולכתוב אותן בצורה אמינה וזה לא דבר פשוט בכלל. בנוסף ישנן לא מעט בדיחות די מצחיקות ואפילו כמה תובנות לא רעות על החיים. יש המון רפרנסים לספרים הקודמים וזה מלטף את כל הפסיכופטים שקראו כל ספר יותר מעשר פעמים במקומות מיוחדים בגוף.
בשורה התחתונה הספר מקבל ציון עובר ואפילו מספיק כחלק מהסדרה, אך הסופר מקבל אזהרת אורך חמורה שהוא כנראה לא יזכה להפר אותה לעולם כי כבר הודיעו שהוא לא יכתוב עוד המשכים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
