יש ספרים שמטשטשים את הגבול בין העולם שבו אנו חיים לבין העולם בהם הם מתרחשים. מה הכוונה? אני לא מדבר על כך שהם מציאותיים כל כך שהם גורמים לנו להתבלבל חס וחלילה, אלא על כך שהם גורמים לנו להשתוקק לחיות בתוך הספר לנצח נצחים. ויש סופרים, שכשאתה קורא את המילים שהם כותבים - אתה מבין שגאונות זו לא המילה הנכונה לתאר אותם. שלמות, רגשית ומחשבתית, אלוהות יצירתית - אלה המילים המתאימות. ההוביט הוא ספר מושלם. באמת, אין דרך אחרת לתאר את זה. הוא ספר שכשאתה קורא אותו אתה מרגיש שוב את דמך זורם ואת הלב שלך פועם. הוא כל כך חזק, וכל כך חכם, וכל כך רגיש. הכתיבה של טולקין היא השלמות בהתגלמותה, יש שיעירו על תיאורים מרובים וכתיבה מסורבלת - אבל זו הכוונה, המטרה של הספר היא להעביר אותך מסע. איזה עוד ספר יכול לגרום לך לפחד כל כך מהרי הערפל שמעולם לא שמעת עליהם? או לפחד מהדרקון שעף מעל ההר הבודד כשאתה שוכב במיטה בחדרך? איזה עוד ספר יכול לגרום לך להתגעגע לגבעה הירוקה, ולרצות להניח רגלייך על הספה שם ולשתות עוד איזו כוסית תה - כשאתה מעולם לא היית שם? כזה הוא הספר הזה, ההוביט. ספר חכם ורגיש שמומלץ לכל גיל. ספר שאתה מפתח איתו מערכת יחסים אינטימית שכזו, שהוא חי בך לאחר מכן לנצח.

יש ספרים שמטשטשים את הגבול בין העולם שבו אנו חיים לבין העולם בהם הם מתרחשים. מה הכוונה? אני לא מדבר על כך שהם מציאותיים כל כך שהם גורמים לנו להתבלבל חס וחלילה, אלא על כך שהם גורמים לנו להשתוקק לחיות בתוך הספר לנצח נצחים. ויש סופרים, שכשאתה קורא את המילים שהם כותבים - אתה מבין שגאונות זו לא המילה הנכונה לתאר אותם. שלמות, רגשית ומחשבתית, אלוהות יצירתית - אלה המילים המתאימות. ההוביט הוא ספר מושלם. באמת, אין דרך אחרת לתאר את זה. הוא ספר שכשאתה קורא אותו אתה מרגיש שוב את דמך זורם ואת הלב שלך פועם. הוא כל כך חזק, וכל כך חכם, וכל כך רגיש. הכתיבה של טולקין היא השלמות בהתגלמותה, יש שיעירו על תיאורים מרובים וכתיבה מסורבלת - אבל זו הכוונה, המטרה של הספר היא להעביר אותך מסע. איזה עוד ספר יכול לגרום לך לפחד כל כך מהרי הערפל שמעולם לא שמעת עליהם? או לפחד מהדרקון שעף מעל ההר הבודד כשאתה שוכב במיטה בחדרך? איזה עוד ספר יכול לגרום לך להתגעגע לגבעה הירוקה, ולרצות להניח רגלייך על הספה שם ולשתות עוד איזו כוסית תה - כשאתה מעולם לא היית שם? כזה הוא הספר הזה, ההוביט. ספר חכם ורגיש שמומלץ לכל גיל. ספר שאתה מפתח איתו מערכת יחסים אינטימית שכזו, שהוא חי בך לאחר מכן לנצח.

וואו. חתיכת ספר. החלטתי שאני מוכרח לכתוב ביקורת על הספר הזה, למרות שזו הפעם השנייה שאני קורא אותו, ולא הפעם הראשונה. יש שיגידו שהספר הזה משחזר את אהבתם האסורה של רומיאו ויוליה, וזו לא האמת. הספר הזה הוא בהחלט אחד מאבותיהם של הרומנטיקה המודרנית. זה ספר על התעללות, על אכזריות, על נקמה. זה ספר על גדולת נפש שיש באדם, על נקודות אור כשהכל נדמה עגמומי, זה ספר על אהבה. הספר הזה כתוב בצורה קודרת ומעט מדכא וכשאני קראתי אותו, הייתי במתח מופתי. נלי דין, המספרת - והדמות האהובה עליי בסיפור - מציגה לך באופן ברור למדי את הרעים והטובים. אני חושב שהיא אחת הדמויות המרכזיות שם המציגות גדלות נפש. ואני מצאתי את עצמי מסכים עימה על כל החלטה שעשתה, מזדהה לחלוטין. הרבה מהדמויות הן פסיכוטיות ולא הגיוניות, נוטות למחלות ולשגעון, אך כזו היא האהבה. האהבה שם קורעת לב, מרתקת ואכזרית. אני חושב שזה בין הספרים הטובים שקראתי. כתוב ברגישות ובטכניקה יוצאות דופן. כמו ציור הנמשך בעדינות בצבעי שמן. הכתיבה של האחיות ברונטה תמיד נגעה בגבולות השירה. הספר הזה מומלץ לכל טיפוס רומנטי, שאינו מפחד ממעט אכזריות וקודרות עד שהוא מגיע לסוף הטוב שלו. אני מוכרח לציין, שהסוף נתן לי שלוות נפש עמוקה.

אריאל ושלוש נשים זהו ספר שירה מדהים שיכול להרטיט את הלבבות הציניים ביותר. סילביה פלאת', כפי שכבר כתבתי בביקורת אחרת היא הסופרת האהובה עליי. היא גאונה. הדימויים מבריקים, הרעיונות מדהימים. לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי קורא שיר (מספר פעמים כמובן, על מנת להבינו עד הסוף) ונתקע על שורה אחת. מתבונן במעמקי הנפש של המשוררת, בטירוף שהוא סילביה פלאת'. אם מישהו באמת רוצה להכיר את האדם מאחורי המילים, זה בהחלט הספר בשבילו.

כבר כשהייתי באמצע הספר, ידעתי שאכתוב עליו ביקורת. לספר ולי יש הסטוריה ארוכה, אתם צריכים לראות את העותק. הוא קרוע, ובלוי, והוא בן 30 ומשהו. קיבלתי אותו מהספריה של בית הספר שלי כשהיא נסגרה כשהייתי בכיתה א'. קראתי אותו אז, מאוד נהניתי ממנו, אך לא זכרתי ממנו יותר מדי פרטים. בגיל ההתבגרות, התחילו לשדר את הסדרה המצוירת מבוססת הספר בטלוויזיה - ואני, שכל ענייני באותה תקופה היו שר הטבעות והארי פוטר, תהיתי לעצמי מה יכול להיות מעניין או פנטסטי בחבורה של ארנבים שהולכים ממקום למקום. "איזה מן ספר זה יכול להיות? לא יכול להיות בזה משהו מעניין. זה בוודאי לילדים." ובכן, לפני שבועיים שלוש, החלטתי שאני אקרא את הספר שוב, ואלוהים ישמור. אני סיימתי את הספר (250 עמודים, לא בעייתי במיוחד) תוך יום וחצי עם הפסקות רציניות בקריאה. הספר זורם כל כך טוב ובכזו צורה חלקה שאתה לא רוצה להניח אותו מהיד. הכתיבה כל כך מיוחדת, כל כך ציורית ורגישה שהיא יודעת לעורר בך בדיוק את מה שהסופר התכוון, כאילו מחטט לך בלב בעזרת פינצטה. הדמויות כל כך חביבות ואמינות, שאי אפשר שלא להתחבר אליהן ולהקשר אליהן. הספר הזה הוא יצירת מופת בעיניי, ובאמת שכך. התמות שלו חזקות וברורות, אך לא כופות את עצמן, אלא מנסות לגרום לך להבין בלי שום כפייה (בניגוד לספרים אחרים שהם אלגוריות מובהקות), הוא כתוב היטב ובבהירות, הוא מרתק מבחינה עלילתית וכמובן, גולת הכותרת בעיניי - הרגישות. ספר כל כך רגיש, כל כך מתוק (לא במובן הסכריני), כל כך מלבב שאתה ממש בוכה וסופר את הדפים אחורה - מקווה שהוא לא ייגמר. לא סתם דירגתי את הספר הזה בחמישה כוכבים, ואני חושב שיש לי ספר פנטזיה מועדף חדש.

כבר כשהייתי באמצע הספר, ידעתי שאכתוב עליו ביקורת. לספר ולי יש הסטוריה ארוכה, אתם צריכים לראות את העותק. הוא קרוע, ובלוי, והוא בן 30 ומשהו. קיבלתי אותו מהספריה של בית הספר שלי כשהיא נסגרה כשהייתי בכיתה א'. קראתי אותו אז, מאוד נהניתי ממנו, אך לא זכרתי ממנו יותר מדי פרטים. בגיל ההתבגרות, התחילו לשדר את הסדרה המצוירת מבוססת הספר בטלוויזיה - ואני, שכל ענייני באותה תקופה היו שר הטבעות והארי פוטר, תהיתי לעצמי מה יכול להיות מעניין או פנטסטי בחבורה של ארנבים שהולכים ממקום למקום. "איזה מן ספר זה יכול להיות? לא יכול להיות בזה משהו מעניין. זה בוודאי לילדים." ובכן, לפני שבועיים שלוש, החלטתי שאני אקרא את הספר שוב, ואלוהים ישמור. אני סיימתי את הספר (250 עמודים, לא בעייתי במיוחד) תוך יום וחצי עם הפסקות רציניות בקריאה. הספר זורם כל כך טוב ובכזו צורה חלקה שאתה לא רוצה להניח אותו מהיד. הכתיבה כל כך מיוחדת, כל כך ציורית ורגישה שהיא יודעת לעורר בך בדיוק את מה שהסופר התכוון, כאילו מחטט לך בלב בעזרת פינצטה. הדמויות כל כך חביבות ואמינות, שאי אפשר שלא להתחבר אליהן ולהקשר אליהן. הספר הזה הוא יצירת מופת בעיניי, ובאמת שכך. התמות שלו חזקות וברורות, אך לא כופות את עצמן, אלא מנסות לגרום לך להבין בלי שום כפייה (בניגוד לספרים אחרים שהם אלגוריות מובהקות), הוא כתוב היטב ובבהירות, הוא מרתק מבחינה עלילתית וכמובן, גולת הכותרת בעיניי - הרגישות. ספר כל כך רגיש, כל כך מתוק (לא במובן הסכריני), כל כך מלבב שאתה ממש בוכה וסופר את הדפים אחורה - מקווה שהוא לא ייגמר. לא סתם דירגתי את הספר הזה בחמישה כוכבים, ואני חושב שיש לי ספר פנטזיה מועדף חדש.