יושב אדם וכותב ספר. מה הוא כותב? ספר הוא כותב.
למה הוא כותב ספר? הוא כותב ספר כמו מסיבות שאנשים אחרים כותבים ספר. סיבות רבות יש לאנשים אחרים לכתוב. גם לאדם זה יש סיבות. את כולן איננו יודעים, אבל לכתוב הוא כותב וספר הוא מוציא. איזה ספר? מה זאת אומרת ?! ספר ביכורים. בן אדם כתב ספר ויצא ספר ביכורים.

ועל מה כתב אדם זה כתב ספר ביכורים? כתב ספר זה, ספר ביכורים, על יהודים ממורמרים. על יהודים אמריקאים ממורמרים כתב. רוצה לאמור, כתב על סופרים יידים גלותיים באמריקה שהתמרמרו. כתב ספר על יהודים שחייהם בצל העט חלפו. כתב אדם זה ספר ביכורים על אנשים אפורים עם תקוות אומללות. כל זה כתב ועוד.
הוא משם? לא , הוא מפה. משלנו. הוא בא בימים איש זה? לא, צעיר. עוד ספרים רבים יצאו תחת ידו.

והאם הצליח כמו ,שאומר המבקר שוורץ, לגשר בין שניאור שלום עליכם ושלום אש לשפתנו החדשה? ואיך נדע !? הרי לא באו לעינינו נותני עט אלו. רק מעט בשביס ונגיעות עגנון ואלו שפתם מעט שונה.
כלימה. כלומים אנחנו ומיישירין מבט.
רק את שפתו של הספר ידענו . ומה שידענו נשמע כאילו מפי כל סבינו באה השפה .היידים והפראנקים כך הם נשמעים. בשפה זו הם מדברים. חוזרים ומדגישים חוזרים ואומרים. אומרים שלא נשכח ומדגישים שנזכור. ככה הם מספרים לנו סיפור כמו אדם זה.

והאם צלח , כפי שמהלל המבקר המהולל שוורץ , לגדוש הסיפור, סיפור זה ולא אחר , בריחות וצבעים וגיבורים והומור לרוב? איננו יודעים, עיוורי צבעים אנו ואולי בשל ענן האבק שנחת עלינו נסתמאו עינינו ואפינו. אנו חזינו בעיקר באפור. המון המון אפור.

והאם טוב כתב אדם זה? האם טוב שכתב אדם זה סיפור זה? כן, חד וחלק. אוחז הוא בעט בחוזקה בטוחה ובורא עולמות ודמויות משל היו עולמך. לא נסתמאה מעיננו כוונתו ומחשבתו ומלאכת מחשבתו שבנו סיפור זה וגם רהב רוחו לספר סיפור זה כך, לא נחבא מעיננו. כל אלו וכשרונו מעניקים לו נקודות רבות בעינינו.
נהנה קורא זה לראות מולו סופר זה מתהווה


ואם כך מדוע רק שלושה כוכביא הדלקת על משואת ביקורותו? להיכן נפלו כל אותן נקודות מרצדות?
ראשית , הבט, אין כל רע בכוכביא שלושה ומעט ענווה לא פגעה באיש.
ולמשנה , ראה, כל ספר יוצר עולם בפוגשו קורא. אין עולם אחד דומה לעולם אחר, וקורא זה חיפש עולמות אחרים , יותר צבעוניים. וגם אם נוצרה בו סקרנות עקב סגנון זה ולא רצה להשליך ספר ביכורים זה מעליו לא מצא עצמו מתקרב במיוחד לאי אלו השוכנים בעולם זה ולא רצה תמיד לחזור לעולמם.
אבל הוא עדיין מרגיש את עלילתם מתסתלסלת בקירבו וזה אצלו סימן לטובות.


השם והכריכה משובחים הם.

פרידריך שילר כתב את האודה לשמחה, אסטריד לידגרן כתבה את האודה לטוב הלב.
אין ספק שבויכוח האם יצר האדם טוב או רע מנעוריו אסטריד לינדגרן היתה בצד הדוגל בטוב. ככה זה, כנראה, עם אנשים טובים.
בילבי, החברה הכי טובה שבן תשע יכול לחפש לעצמו. הילדה הכי לא מחונכת, עם הרגלי ההיגיינה הכי מופרכים, ילדה שכמעט לא מדברת - היא תמיד צווחת, והאמת ממש אינה נר לרגליה. אותו פלא שגורם לכם לשכוח לגמרי את לבושו המוזר ולהתמקד בחן הפראי, הדוקרני של הילדה הכי חזקה בעולם, אולי לא רק במובן הפיזי. איזו שלמות יש בילדה הזו שאוהבת את הנעליים הגדולות מדי שלה ואת הנמשים. אמנם זה לא נכתב בספר הזה, אבל אני עדיין זוכרת בחיוך איך בילבי נכנסה לחנות קוסמטיקה וביקשה קרם שיוסיף לה נמשים כתגובה למודעה שראתה לקרם להסרת נמשים.
בתרגום החדש או הישן אני קוראת ומתחילה לדמיין את חיי עם בילבי בתוכם. כי עדיין, עם כל הדמיון שנדרש להמצאתה היא כ"כ אמיתית ומוחשית בנפלאות הלא מושלמת שלה שלא נותר לי אלא לבקש להכיר אותה מקרוב.

בניגוד לכמה קוראים כאן שספרות "סוף העולם" גורמת להם לחרדות ולאגירת מצרכי יסוד (אהמ... אלון... אהמ..) אצלי התגובה בדיוק הפוכה. ספרים וסרטים אפוקליפטיים מרגיעים אותי ומשכיחים ממני את הצרות היומיומיות השגרתיות יותר, נו, אתם יודעים, ההורים, הילדים, המשכנתא, בלה, בלה, בלה...
תנו לי איזה וירוס קטלני, מתקפת חייזרים מסוכנת, גל קור משתק ועשיתם אותי רגועה ומאושרת כצדפה (אף פעם לא הבנתי באמת את הביטוי הזה).

הספר "מלחמת העולם z" מספק את הסחורה ואפילו יותר. הסיפור מובא מנקודת מבטו של מספר המביא אוסף של עדויות מכלי ראשון של אנשים שונים ממקומות שונים בעולם. עדים אלו מספרים את חוויותיהם מהאירוע המפלצתי המכונה מלחמת העולם z או מלחמת הזומבים הגדולה. כך כונה הוירוס המדבק שתקף את האנושות על פני כדור הארץ כולו, והפך את מרבית תושביו לזומבים צמאי דם.

העדים השונים, מספרים את הסיפור מנקודת מבטם הייחודית ובדיעבד, ומספקים תמונת תצרף מרתקת של מגוון התגובות האנושיות האפשריות לאסון גלובאלי, ברמת הפרט והמדינה.

היות שמדובר בכל זאת בספר מדע בידיוני, ישראל מתוארת כאחת מהמדינות הראשונות שמגיבה לאיום ברצינות ומטילה על עצמה הסגר מרצון. יתירה מזאת, היא גם מאפשרת מקלט בתחומיה לכל היהודים וגם לכל הפלשתינאים וצאצאיהם שגורשו וברחו ב-48', בקיצור, מימוש מיידי של זכות השיבה בחסות הזומבים. אני לא סגורה אם זה מדע בידיוני או פנטזיה...

בכל מקרה מדובר בספר קריא ביותר, ציני ומשעשע שמספק כמה תובנות ממש לא רעות על הערב רב הזה הקרוי האנושות. לא רק לחובבי הז'אנר.