המחזה המדהים מפי טולסטוי ומבוצע על ידי משה איבגי בתיאטרון הגשר הוא רלוונטי לימינו במאה ה-21 יותר מאי פעם. המחזה עוסק בבעל שאישתו בגדה (או התכוונה לבגוד) בו, והוא רוצח אותה לבסוף, לאחר שנים של קשר מתפורר ולמעשה התעללות, על הרצח הוא מדבר במונולוג יחיד, בקרון רכבת.
מדובר במחזה קשה, חלקים ממנו אף גובלים במיזוגניה, אך בסופו של דבר מדובר בכעין מניפסט של טולסטוי, האנרכיסט הרוסי, ובוא הוא מביע את דעתו על מין,נישואין והאנושות (רמז- אלו לא הדעות המקובלות).
מבחינה עלילתית הקפיד טולסטוי לגעת בכל הנקודות החשופו של החברה, הפרשנות והסקת המסקנות פתוחה לחלוטין לעיני הצופה.
בנוגע לביצוע, אין ספק שמשה איבגי הוא שחקן מצוין, ניתן לראות שהוא מתרגש מהדמות, מתחבר אל סיבלה ומשתמש בחלל (המצומצם) של הקרון בצורה יעילה ומעשירה להפליא. התפאורה עצמה בנויה על פלטפורמת מתכת גדולה, שזזה ממקום למקום, וברקע מוקרנים סרטים המתארים חלק מהסצנות עליהם השחקן מדבר (מהסרטים פחות התלהבתי אבל זה אישי לגמרי).
לסיכום, מדובר בהפקה וספר, ששניהם טובים כל אחד לחוד, המחזה הוא אחד מהמרגשים שראיתי ולא סתם מתואר כאבן פינה בתיאטרון הרוסי.
שווה קריאה/צפייה.

"...כל הפיות שחדרו לתוך פיה, כל הידיים שתפסו בשדיה ובערוותה, כל איברי המין שנתקעו לתוכה וסיפקו הוכחה חותכת לפריצותה, גם קידשו אותה בו בזמן באופן כלשהו...". לא, אין זה קטע מתוך סדרת ספרי סטאלג, זהו קטע שבעיני מייצג באופן הבוטה ביותר את הקשר בין "אהבה" ללא מיצרים (ובכוונה אני שם את האהבה במרכאות שכן כלל לא ברור אם זו אהבה או יותר תלות) לבין הרצון לנתינה ללא גבולות עד לאובדן מוחלט של האני לטובת סיפוק מאוויו של מושא ה"אהבה" ושל חבריו. האם אנחנו מקבלים תשובה לזה ב"...כל עוד את שלי אינך חופשיה לסרב לי, אבל את תמיד חופשיה, את יודעת, לסרב להיות שלי......"? אני לא השתכנעתי שכן.
למרות הציטוט הפרובוקטיבי משהו זהו אינו ספר פורנוגרפי. ממש לא. אני בספק אם מישהו או מישהי יחושו במהלך קריאתו התעוררות מינית כלשהי למרות הקטעים הרבים בספר שמתארים באופן מפורט למדי אקטים מיניים. הפרברסיה וההקצנה נוטלים כל עוקץ מעורר מינית אבל הם בהחלט מעוררים.... את המחשבה.
נניח לרגע בצד את ההקצנה שבספר ונייחס אותה לרצון לעורר עניין ולהדגיש סדרת רעיונות או להעלות מספר שאלות שכולן נסובות סביב נושא מערכות היחסים בין נשים לגברים.
- האם נשים, בשביל לזכות באהבה, מוכנות לתת מעצמן הכל, עד כדי ביטול עצמן? הספר נפתח בסצינה בה היא נלקחת על ידי מאהבה לטירה בה היא עומדת לעבור סידרה של התעללויות מיניות שכל מטרתן שבירת עצמיותה והכנתה לקבלה מוכנעת של בעליה.... (נתעכב על מילה זו בהמשך). O אינה מביעה כל התנגדות למהלך זה. למה?
- האם מערכות היחסים בין גברים לנשים הן שוויוניות? כלומר, האם הבחינה של מה שנראה כמו שולט ונשלט היא בחינה נכונה ובעצם עלינו לבחון את מערכת היחסים בפריזמה של מה כל אחד מקבל ממערכת היחסים הזו (הגברים מקבלים תחושת שליטה, O מקבלת תחושת התעלות דתית). כגבר אני לא אבין את התחושה הדתית, אין לי מושג אם אשה תזדהה עם הצורך בשליטה והנה לכם מערכת יחסים שבבחינה "אובייקטיבית" נראית מעוותת אך מבחינה "סובייקטיבית" ממלאת את שני הצדדים. נוגה ומאדים???

קראתי כנער המבקש שפה ועומק של ניתוח נפש האדם .נפש האדם מבקשת אהבה והמנזר מטיל עליה סורגים .בכל אדם יש מנזרים ומקדשים המתחמים דרור למאווייו. המתח הפסיכולוגי הפנימי הוא סוד קיסמו של הספר .השיח העצמי הירהורי הלב הם רוב המעשה שבספר . בין ספרים ראשונים שרכשתי וקראתי בעודי חייל עבור פקודיי להקים ספרייה בשטחי האימונים לבל נאבד השפה בין ריבבות הסלנגים ועליות הטונים מקץ כל הברה .מענין לקוראו שוב בחלוף שנים. לפניו עוד רבים שטרם הספקתי . זכור לטוב כמחייה עולם הרוח הפילוסופי פנימי בתוכי .