נפלא! משפחה אוכלת בניה ואולי גם ארץ אוכלת יושביה. חבורת אנשים שמדרדרת את עצמה לדעת. מן הסתם, קרה לא מעט לבני הישוב בשנים שלפני וגם אחרי קום המדינה, בכל קיבוץ ומושבה. והסגנון, הסגנון...

שווה קריאה, למי שלא מחפש עלילה. דיון מעניין ומרגש, השוואה בין המוסלמים של ימינו ליהודים של מלחה״ע השנייה ובין האיסלאמיסטים הקיצוניים לנאצים. הספר מציג סיפור מסגרת (דקיקה למדי) כצידוק להבאת קטעים מיומנם של שני אחים. האחד התאבד בעקבות סערה נפשית ארוכה וקשה שעבר לאחר שגילה שאביו היה נאצי שנמלט (ואולי גם תרם, משמעותית, להשמדה המונית של יהודים ואחרים). השני מנסה להתחקות אחרי המאורעות שהובילו להתאבדותו של אחיו. דרך קטעי היומנים, שוטח הכותב את משנתו, לפיה משולים היהודים (ואחרים) בשואה, לרוב הציבור המוסלמי בעולם (ובעיקר בשכונות העוני הארופאיות) ואילו המנהיגים, האיסלאמיסטים הקיצוניים משולים לנאצים. אני חייב לציין שבתחילה התעורר אצלי אנטגוניזם מסוים (״אל תגעו לי בשואה״, ״נאצים היו רק פעם אחת״ וכו׳) אולם ככל שהתקדמתי בקריאה, יכולתי לראות את ההגיון שבאנאלוגיה גם אם אינה מדוייקת במאת האחוזים. יתר על כן, אפילו התרגשתי מכך שהכותב נותן ״מקום של כבוד״, אם כך ניתן להתבטא, לשואת היהודים. הוא גם מביא עובדות מעניינות לגבי בניית ותשתיות המכונה הנאצית. בעיקר אני יכול להבין את האנאלוגיה בין היהודים ושכניהם שראו את הצרה המתרגשת אך העדיפו להמשיך להתהלך בין הטיפות (עד שכבר לא נשאר היכן לדרוך), לבין אוכלוסיה מוסלמית קשת יום שמנסה להמשיך לחיות במציאות משתנה של קיצוניים שמשתלטים על חייה ורודים בה. בהחלט ניתן לומר שיש פה קול קורא לממשלות אירופאיות ולמשטרים ״חצי מערביים״ במדינות מוסלמיות לנוכח הסכנה הברורה שמתהווה ומתרגשת עליהם. בנוסף, נראה לי שיש פה נסיון הוגן והגון ״לפייס״ את היהודים ואולי לגייס את הכרתם ע״י הכרה, הזדהות והשתתפות באסונם. מעניין, מרגש ומומלץ.

ספר מרתק. אני לא חסיד של ביוגרפיות ואת המעטות שקראתי התקשתי מאד לסיים, לא כך במקרה הזה. מפאת גילוי נאות אני מחוייב לציין, שיש לי קירבה לנושא ולכן אולי גם לאיש עצמו, אולם הספר כתוב נפלא. הוא מרתק, לפרקים אירוני, לפרקים עצוב ובכל זאת נשאר די נייטרלי ומאד אינפורמטיבי. נראה לי שגם מי שטכנולוגיה זרה לו, יהנה מהספר ואולי אפילו ילמד משהו על טכנולוגיה עכשווית ועל ההיסטוריה שלה. סיפור מרתק, על אדם מרתק שפועלו, מעשיו ומן הסתם גם אישיותו השפיעו על חלק גדול מהאנושות ועל איך שעולמנו נראה. מומלץ בחום!

לטעמי הספר קצת מייגע, אולי אפילו טרחני. הספר מביא את סיפורו של צעיר ישראלי, ניצול שואה, היוצא ב- 1959 (כשהוא בן 29) לדרוש מממשלת גרמניה את הפיצויים על הסבל והאובדן שגרמה לו זו, אי אילו שנים קודם לכן (סבל = מנוסה, מחבוא, לימודים חסרים; אובדן = משפחה שהתנדפה תרתי משמע, נכסים שהוחרמו). לא בקלות יוצא אורי לם (לשעבר הירש למפל) לתבוע את המגיע לו, מכיוון שהוא חש בזוי על כך שקבלת תשלום כספי אמורה לספק לו פיצוי על מה שנגרם לו (ולמשפחתו) וכמובן שאינו יודע איך יתמודד שוב עם אדמת אירופה. הסיפור מבטא את מסע המאבק שלו עם עברו, עם ההווה שלו, עם העולם והחברה הסובבים אותו, כנראה לצורך סגירת מעגל לטובת עתידו. אולם, מכיוון שהסיפור מובא בגוף ראשון ומכיוון שמדובר בגבר ישראלי/יהודי (״פולני״), הקורא שותף ללבטים, לפחדים, לשנאות, לאנטגוניזם, לאינטריגות, לחרטות, להרהורים ההורמונליים ולסיוטים שחוזרים על עצמם (אולי בגלל סגנון הכתיבה) שוב ושוב ושוב ושוב, כיאה לנפש מיוסרת ומרדנית של צעיר ישראלי/יהודי (״פולני״). בתחילת הקריאה דוקא נדמה היה לי, כיאה לדן בן-אמוץ (או לפחות כמו שהוא נתפס בעיני), שיש פה סרקזם וציניות לגבי הדמות ובכלל זה לגבי ההוויה הגברית הישראלית של שנות החמישים והשישים אבל בהמשך, התחוור לי שמדובר ברצינות בדמות טרחנית, בלי שום ציניות או סרקזם מצידו של מי שמציג אותה. היה לי קשה ונדרש ממני מאמץ לסיים את הספר. כנראה שזה ספר חשוב אבל להנות ממנו לא הצלחתי.

נפלא! משפחה אוכלת בניה ואולי גם ארץ אוכלת יושביה. חבורת אנשים שמדרדרת את עצמה לדעת. מן הסתם, קרה לא מעט לבני הישוב בשנים שלפני וגם אחרי קום המדינה, בכל קיבוץ ומושבה. והסגנון, הסגנון...

שווה קריאה, למי שלא מחפש עלילה. דיון מעניין ומרגש, השוואה בין המוסלמים של ימינו ליהודים של מלחה״ע השנייה ובין האיסלאמיסטים הקיצוניים לנאצים. הספר מציג סיפור מסגרת (דקיקה למדי) כצידוק להבאת קטעים מיומנם של שני אחים. האחד התאבד בעקבות סערה נפשית ארוכה וקשה שעבר לאחר שגילה שאביו היה נאצי שנמלט (ואולי גם תרם, משמעותית, להשמדה המונית של יהודים ואחרים). השני מנסה להתחקות אחרי המאורעות שהובילו להתאבדותו של אחיו. דרך קטעי היומנים, שוטח הכותב את משנתו, לפיה משולים היהודים (ואחרים) בשואה, לרוב הציבור המוסלמי בעולם (ובעיקר בשכונות העוני הארופאיות) ואילו המנהיגים, האיסלאמיסטים הקיצוניים משולים לנאצים. אני חייב לציין שבתחילה התעורר אצלי אנטגוניזם מסוים (״אל תגעו לי בשואה״, ״נאצים היו רק פעם אחת״ וכו׳) אולם ככל שהתקדמתי בקריאה, יכולתי לראות את ההגיון שבאנאלוגיה גם אם אינה מדוייקת במאת האחוזים. יתר על כן, אפילו התרגשתי מכך שהכותב נותן ״מקום של כבוד״, אם כך ניתן להתבטא, לשואת היהודים. הוא גם מביא עובדות מעניינות לגבי בניית ותשתיות המכונה הנאצית. בעיקר אני יכול להבין את האנאלוגיה בין היהודים ושכניהם שראו את הצרה המתרגשת אך העדיפו להמשיך להתהלך בין הטיפות (עד שכבר לא נשאר היכן לדרוך), לבין אוכלוסיה מוסלמית קשת יום שמנסה להמשיך לחיות במציאות משתנה של קיצוניים שמשתלטים על חייה ורודים בה. בהחלט ניתן לומר שיש פה קול קורא לממשלות אירופאיות ולמשטרים ״חצי מערביים״ במדינות מוסלמיות לנוכח הסכנה הברורה שמתהווה ומתרגשת עליהם. בנוסף, נראה לי שיש פה נסיון הוגן והגון ״לפייס״ את היהודים ואולי לגייס את הכרתם ע״י הכרה, הזדהות והשתתפות באסונם. מעניין, מרגש ומומלץ.