הספר "אין מקום לחלומות קטנים" מאת נשיא המדינה ורה"מ לשעבר שמעון פרס (הוצאת ידיעות ספרים, 2017) הוא ספר על חלומות והגשמתם. הקצין הבריטי תומאס אדוארד לורנס (המכונה "לורנס איש ערב") אמר פעם כי "כל בני האדם חולמים, אך לא באופן זהה. אלה שחולמים בלילה מתעוררים ביום לגלות שכל מה שחלמו אינו אלא הבל הבלים ויוהרה. אך החולמים ביום הם אנשים מסוכנים שכן הם עשויים לממש את חלומותיהם בעיניים פקוחות ולהפוך אותם למציאות". שמעון פרס היה אדם שחלם ביום והפך את חזונו למציאות. בספר חזר פרס לתחנות מרכזיות בחייו ותיאר את שהיה כמו גם את הלקח שלמד. בין אלו הקמת הכור בדימונה, ההתמודדות עם האינפלציה כראש ממשלה, הסכם השלום עם הפלסטינים שאליו חתר כשר חוץ וכן מבצע אנטבה, שבמהלכו היה שר ביטחון.
ב־1976, לאחר שנחטפה טיסת אייר־פראנס, נסע שר הביטחון פרס לפגוש את סיירת מטכ"ל שהתאמנה "לקראת מבצע חילוץ אפשרי. היה לי אמון מלא באומץ הלב ובכישורים של הסיירת. אנשיה יצירתיים ביותר, חזקים בגוף ובנפש – זאת היחידה המובחרת ביותר בישראל. ולא בכדי, המוטו שלה הוא "המעז מנצח"" (עמוד 115). על היחידה, כתב, פיקד סא"ל יונתן "יוני" נתניהו, קצין צנחנים, "לוחם מעולה, בעל אומץ לב מופלא, ובנוסף אינטלקטואל ואוהב ספר. ואכן, שוחחתי איתו הן על טילים נגד טנקים והן על שירתו של אדגר אלן פו" (עמוד 115). נתניהו, היה במשימה בסיני. "סגן המפקד של סיירת מטכ"ל, מוקי בצר, היה אחראי" (עמוד 115). בצר, יוצא סיירת צנחנים, היה עמוד תווך בתכנון ובביצוע.
בקיץ 1976 עדיין ליקקה ישראל את פצעי מלחמת יום הכיפורים. "שאפתנותם של הישראלים מניעה את ארצנו, ומשבר מסוג זה סיכן את הדימוי העצמי שלנו, ומשום כך גם את תדמיתה של ישראל ואת עתידה" (עמוד 118). בשל המצב החריג כל כך, הסביר, "ידעתי שאין ברירה, חייבים לפעול. כשנאמר לי שאין דרך לאפשר חילוץ בתנאים כאלה, החלטתי לפעול על פי עצתו של מורה הדרך שלי, בן־גוריון – "כשמומחה אומר שאי אפשר, כדאי לחפש מומחה אחר"" (עמוד 118). פרס פנה לצוות התכנון הצה"לי וביקש לשמוע אילו תוכניות יש להם. אלו השיבו שאין להם כאלו. "אז אני רוצה לשמוע את התוכניות שאין לכם!" (עמוד 119), אמר.
לבסוף גובשה תכנית "ללכת על מבצע מצומצם וכירורגי יותר – להשתמש ב־200 חיילים בלבד, ולהנחית מטוס בשדה התעופה" (עמוד 125). הרמטכ"ל, "מוטה" גור, נותר ספקן. "'גולדפינגר' טוב לסרטים, אבל לא למטה צה"ל. אם מדובר בג'יימס בונד – זה לא אני" (עמוד 130), אמר לפרס. אולם, כשהתוכנית נראתה ישימה השתכנע הרמטכ"ל "ומינה את דן שומרון למפקד המבצע" (עמוד 130). שומרון, הקצח"ר, היה קצין צנחנים מנוסה שגם פיקד על חטיבת השריון 401 במלחמת יום הכיפורים.
בישיבת הממשלה הקובעת תמך רה"מ רבין במבצע. רבין "הוסיף את ההסתייגויות המובנות מאליהן – הממשלה חייבת לדעת שהיא מחליטה על אישור מבצע שבו אנו עלולים לספוג מספר רב של נפגעים בנפש. הוא ביקש מהממשלה לאשר את המבצע, גם אם בלב כבד" (עמוד 138). ההחלטה, ציין פרס, "התקבלה פה אחד. מבצע אנטבה יצא לדרך" (עמוד 138).
בליל המבצע ישבו פרס ורבין יחדיו, במה שנקרא כמו סצנה מהסדרה "הבית הלבן", והאזינו לדיווחי רשת הקשר. "בשעה 23:03 בלילה נשמע רעש סטטי מהיר: המטוס המוביל נחת בשלום" (עמוד 139). בשעה 23:10, כתב, "קטע קולו של דן שומרון את הדממה. "הכול בסדר," אמר. "אדווח אחר כך" (עמוד 139). בהמשך, כתב, נשמעה בקשר המילה "פלסטין" – מילת הצופן לתחילת ההשתלטות על הטרמינל הישן. "במשך 12 הדקות הבאות לא שמענו דבר, המחשבות התרוצצו בפראות, והדמיון הפליג. ידענו רק שהלוחמים שלנו מנהלים קרב יריות עם המחבלים והכוחות הזרים במרחק אלפי קילומטרים, אבל זהו זה" (עמוד 139). לבסוף, כתב, "שמענו את מילת הצופן החשובה מכול: "הר כרמל" – המטוסים המריאו חזרה. כולם באוויר, עם בני הערובה" (עמוד 140).
הרמטכ"ל עדכן את פרס בפרטים. "הוא אמר שהמבצע נמשך 55 דקות ושכל המחבלים נהרגו. חילצנו שלמים ובריאים את כל בני הערובה פרט לארבעה" (עמוד 140). בפשיטה "הצנחן סמל ראשון סורין הרשקו נפצע באורח קשה. מפקד הכוח יוני נתניהו נפגע אף הוא, ומאותו הרגע פעל הכוח בפיקודו של מוקי בצר" (עמוד 140). בהמשך סיפר הרמטכ"ל לפרס שיוני נתניהו נהרג. "הסבתי פני לעבר הקיר. הצלחתי לעמוד במתח הקשה של השבוע האחרון כשאני מתאפק ומרסן את רגשותי בכוח. אבל לא היו לי מילים" (עמוד 142).
המבצע הצליח, קבע פרס, בזכות "האנשים שהשתמשו בכל שביב של יצירתיות לפיתוח התוכניות, אפילו כשהיו בטוחים שהאופטימיות שלי חסרת יסוד. למרות זאת הם לא פקפקו לרגע בחשיבות – ובאפשרות – של מבצע צבאי. בלי אנשים שזה הוא אופיים, אי אפשר היה להוציא את תוכנית החילוץ מן הכוח אל הפועל" (עמוד 142). מה בעצם ניתן ללמוד ממבצע אנטבה ודומיו, שאל פרס. "בהחלט לא שפעולה צבאית נועזת היא הפתרון הטוב ביותר או הגרוע ביותר; אלא שחשיבה נועזת על האפשרויות הפתוחות בפניך היא לעולם הדרך הטובה ביותר" (עמוד 146).
המבצע הוא רק דוגמה אחת לאופן שבו דרש פרס בספרו המרתק מהציבור בישראל לחשוב באופן יצרתי ודוחק בקוראים שלא לקבל אמירות כמו אי אפשר ולא ניתן. על הישראלים לחלום בגדול.
