אם הייתם מוצאים ליד פח המיחזור שקית עם עשרות רומנים רומנטים ובהם ספר שעל העטיפה שלו ניראית תמונתם של יפיוף ויפיופה, ידו מונחת על כתפה וידה מונחת על בטנו, מה הייתם חושבים? יאללה, עוד רומן מתוק שיעשה לנו טוב על הלב.

ואם הייתם מציצים בגב הספר וקוראים בתקציר שלילי פוגשת ברייל הנוירוכירורג היהיר ששונא להתחייב ושהם מתאהבים, אבל רגע, הרי הוא לא מעוניין במערכת יחסים – מה הייתם חושבים? הם יתאהבו, ייפרד

את עיקר פתרון התעלומה של הספר הנפלא הזה, הצלחתי לגלות כבר באמצע הספר, ואולי כמעט בתחילתו. ולא מפני שאני גאון בלשי כזה (טוב, נו, אולי כן, אבל הצנועה הידועה חייבת להפגין ענווה), אלא כשספר הוא קלאסיקה והופך לאייקון בלשי-תרבותי, ברור שיש לו מחקים רבים. כולם היו בניו, כולם היו תלמידיו, כולם לקחו ממנו את הרעיון כמחווה.

ולכן ברור לכם, שבמהלך קריאתם של מאות ספרי מתח נתקלתי בפתרון הזה לא פעם.

אבל עצם

לגוף ולנפש יש יכולת מדהימה לשרוד גם בתנאים בלתי אנושיים. זה בא לידי ביטוי הן בנסיבות שאינן תלויות אדם, כמו באסונות טבע ובמחלות קשות, והן בנסיבות אשר רוע אנושי גרם להן, כמו בשואה וכמו בספר הזה, שמוכיח שהגוף והנפש מסוגלים להחזיק מעמד גם במקרה קיצוני במיוחד בו בחורה נחטפת, מוחזקת בארון מתים במשך למעלה משנה, נאנסת שוב ושוב, עוברת התעללות פיזית קשה, מצליחה להשתחרר מהתוקף ואף להרוג אותו, ואז... נחטפת שו

"'אתה בלש אמיתי מהמשטרה או סתם, להשכיר?'
'סתם, להשכיר'." (עמוד 49)

"האישה באגם", הינו רומן מאת ריימונד צ'נדלר, וככזה הוא גם סיפור מתח בלשי המתאר את עלילות הבלש הפרטי פיליפ מרלו (גיבורו הקבוע של צ'נדלר). מרלו מתואר בספר כגבר ציני ושנון, המתנגש לעתים קרובות עם אנשי המשטרה המרובעים, פועל בסביבה העירונית המאוכלסת ונע בין בתי פאר של לקוחות עשירים לבין הסמטאות האפלות בשולי הכרך. מרלו הינו רווק כבן ש

****




יצא שאת שמונת הימים האחרונים ביליתי בעיר ביטולה במקדוניה, אליה טסתי עם עם הבן שלי שהתחרה בתחרות ציור בינלאומית לנוער. נאמר לי שמאחר שאת רוב זמנו יבלה בני בציור אינטנסיבי מעלות השחר ועד השקיעה, וכי אסור לי בתכלית האיסור לכרכר סביבו ולעוץ לו עצות - יהיו לי תועפות של זמן פנוי, כך שמבעוד מועד הצטיידתי בספרייה בשני ספרים כרסתניים למדי, והכנתי את עצמי לשבוע הפוגה הכולל סביאת אינספור בקבוקי

#
הספר הזה יצא לאור בשנת 2012 (בארץ בשנת 2015). אני מציינת את העובדה הזו כדי להדגיש שמילר לא ידע דבר על קורונה, סגרים, נסיונות – כושלים ברובם – של ממשלות לטפל באופן יצירתי במגיפה, מכחישי מחלות וחוגגי הכחשות, וכל שאר ההתנהגויות שהיו לחם חוקינו בשנתיים האחרונות. הוא לא ידע דבר (לפחות לא מנסיון) כשכתב את הספר המצויין הזה. ובכל זאת כשאתה קורא אותו היום אתה פוגש התנהלויות מוכרות עד אימה.

מה שחשוב ל

"המקרה היה עקום לגמרי, וממילא לא היה המקרה שלי. בדרך כלל, לבלש פרטי יש לקוחות שרוצים יותר מדי מידע תמורת מעט מדי כסף. אתה מקבל את זה או לא, בהתאם לנסיבות. וכך גם עם התשלום. אבל פעם בכמה זמן אתה מקבל את המידע ויותר מדי מכל היתר, כולל סיפור על גופה במרפסת שלא היתה שם כשיצאת להסתכל. השכל הישר אומר ללכת הביתה ולשכוח מכל העניין. שום כסף לא ייצא מזה. השכל הישר תמיד מדבר באיחור. השכל הישר הוא הבחור שאומר

לי ולגיסתי יש הסכם לא רשמי, חוזה שבעל פה שבבסיסו קיים חוק: בכל פעם שאני מגיעה אליהם, היא מביאה לי ספר בודד שאסיים עד הפעם הבאה שניפגש. הפעם היא אתגרה אותי במיוחד. לא רק שהיא נתנה לי ספר שיש לו המשך ולכן יצאתי עם שני ספרים, אלא שהמפגש הבא שלנו יהיה באירוע משפחתי בעוד כשבועיים בדיוק. יש לי שבועיים לסיים את שני הספרים מהסדרה הזו. אז נתחיל.

היא שולפת מהמדף את הספר הנוכחי ולא אומרת עליו יותר מדיי. ז

#
היה לי קצת מוכר אז דיפדפתי וחיפשתי. מסתבר שקראתי את הספר שלפניו, שהיה הראשון בסידרה, ולא טרחתי לכתוב עליו כי הוא בעיקר שיעמם אותי. ובכן הספר הזה – כמעט 600 עמודים(!) אינו משעמם כלל וניכר שהכותבים התאמצו לכתוב סיפור שהוא יותר מסיפור תעלומה ופיענוח רצח. הם נתנו "גוף" לדמויות ועיבו את הסיפור בהתנהגויות של אנשים בשבדיה. התגובה שלהם לחום (הסיפור מתרחש בקיץ) מאלפת במיוחד. הם מזכירים אותו, מזיעים ממנו