“# הוא לא מקמץ במלים, קינג. 792 עמודים לספר! וזה בלי "אחרית דבר" די ארוכה ודי מעניינת. הוא אמנם לא מדגדג את "העמדה" שאם אני זוכרת נכון היה בסביבות ה 1000 עמודים, ועדיין זה ספר ארוך מאד וכבד, שכולל את כל הסממנים הידועים לכתיבתו של קינג: תיאורים מלאי חיים, על גבול הקולנועיים של השתלשלות הדברים, כוחות אפלים הרוחשים מתחת לעלילה, קורט אימה, המון "טוב" ו"רע" נוצריים והמון חיים לעלילה שהיא בין סאגה לרומן”

“יש לי חברה שגדלה עם אם שלוקה בסכיזופרניה פרנואידית. יש לה סיפורי אימה כמו סיפור על ליל שבת שבו אחרי הקידוש והארוחה היא והאחים שלה הובלו לחדר האמבטיה על מנת שיקיאו, כי האוכל כולו מורעל. זו דוגמה אחת ויש לה עוד הרבה סיפורים כאלה, ובמפתיע היא בכלל לא כועסת על אמא שלה, שכן לדבריה "היא חולה, לא ממש שולטת בדברים שהיא אומרת או עושה", וכל הכעס שלה מופנה כלפי אבא שלה שלא שמר ולא הגן עליהם מפני הדברים האלה.”

“תוך כדי קריאת הספר הזה התגנבה אלי מחשבה מחרידה. היתכן שגוגל הגדולה, זו שמרעיפה עלינו מטובה המאפשרת חיפושים מענגים ברחבי הרשת וגם (למתקדמים...) מניפולציות מסוגים שונים על מחפשים תמימים שפירסומת סמויה תכוון אותם כאילו כלום לקנות משהו שהם לא ידעו שהם רוצים. היתכן שגוגל זו מעסיקה גם סופר(ים) כמו מר סלואן שלפנינו כדי ללכוד גם את מעט הפתיים שעוד לא נתפסו ברשת? כי הספר הזה, העוסק בתעלומה ספרותית, במנזר ח”

“באופן כללי, יש שני סוגים של סדרות המשך: יש המשך מרחיב, ויש המשך מנגיד. ביסוד הדברים נעוצה שאלה בסיסית: למה לכתוב סדרת המשך? כלומר, מלבד כסף. סרטי דיסני יעידו ששיקולים אמנותיים אינם תמיד בראש מעייניהם של היוצרים. אבל בהנחה שאכן מדובר ברצון פנימי כן ליצור המשך, יש לחלק. בין התאהבות בעולם שנוצר ורצון להמשיך ולטייל בו, לגלות בו כל פינה וחריץ, לבין הצורך להגיב. להגיב לעצמך, כלומר, לא להרחיב אלא להפוך,”

“# הוא לא מקמץ במלים, קינג. 792 עמודים לספר! וזה בלי "אחרית דבר" די ארוכה ודי מעניינת. הוא אמנם לא מדגדג את "העמדה" שאם אני זוכרת נכון היה בסביבות ה 1000 עמודים, ועדיין זה ספר ארוך מאד וכבד, שכולל את כל הסממנים הידועים לכתיבתו של קינג: תיאורים מלאי חיים, על גבול הקולנועיים של השתלשלות הדברים, כוחות אפלים הרוחשים מתחת לעלילה, קורט אימה, המון "טוב" ו"רע" נוצריים והמון חיים לעלילה שהיא בין סאגה לרומן”

“יש לי חברה שגדלה עם אם שלוקה בסכיזופרניה פרנואידית. יש לה סיפורי אימה כמו סיפור על ליל שבת שבו אחרי הקידוש והארוחה היא והאחים שלה הובלו לחדר האמבטיה על מנת שיקיאו, כי האוכל כולו מורעל. זו דוגמה אחת ויש לה עוד הרבה סיפורים כאלה, ובמפתיע היא בכלל לא כועסת על אמא שלה, שכן לדבריה "היא חולה, לא ממש שולטת בדברים שהיא אומרת או עושה", וכל הכעס שלה מופנה כלפי אבא שלה שלא שמר ולא הגן עליהם מפני הדברים האלה.”

“תוך כדי קריאת הספר הזה התגנבה אלי מחשבה מחרידה. היתכן שגוגל הגדולה, זו שמרעיפה עלינו מטובה המאפשרת חיפושים מענגים ברחבי הרשת וגם (למתקדמים...) מניפולציות מסוגים שונים על מחפשים תמימים שפירסומת סמויה תכוון אותם כאילו כלום לקנות משהו שהם לא ידעו שהם רוצים. היתכן שגוגל זו מעסיקה גם סופר(ים) כמו מר סלואן שלפנינו כדי ללכוד גם את מעט הפתיים שעוד לא נתפסו ברשת? כי הספר הזה, העוסק בתעלומה ספרותית, במנזר ח”

“באופן כללי, יש שני סוגים של סדרות המשך: יש המשך מרחיב, ויש המשך מנגיד. ביסוד הדברים נעוצה שאלה בסיסית: למה לכתוב סדרת המשך? כלומר, מלבד כסף. סרטי דיסני יעידו ששיקולים אמנותיים אינם תמיד בראש מעייניהם של היוצרים. אבל בהנחה שאכן מדובר ברצון פנימי כן ליצור המשך, יש לחלק. בין התאהבות בעולם שנוצר ורצון להמשיך ולטייל בו, לגלות בו כל פינה וחריץ, לבין הצורך להגיב. להגיב לעצמך, כלומר, לא להרחיב אלא להפוך,”