אין לי הרבה מה להגיד על הספר הזה, אבל מרגישה שאני חייבת להגיד כמה מילים טובות אחרי שהשמצתי את "נעלי תיאטרון" המשמים של אותה סופרת.
בעוד ש"נעלי תיאטרון" היה סוג של "המדריך לשחקן המתחיל" עטוף בקצת עלילה לא מגובשת, "נעלי החלקה" הוא ספר עם עלילה ברורה, דמויות מגובשות ומהנה לקריאה.
גיבורותיו של הספר הן הרייט העניה, שמשפחתה אוספת פרוטה לפרוטה כדי לשלוח אותה להחליק על הקרח כדי להתחזק לאחר מחלה קשה, ולל

מאז שקראתי את הספר הזה, אני קצת מפחדת לכתוב עליו ביקורת.
אני מפחדת קודם כל כי אני מפחדת מהאופה בתלתלים שהמליצה עליו בחום.
אני מפחדת כי הוא קלאסיקה ומי אני שאערער.

אני גם מתבאסת לכתוב עליו.
כי את "הקרקס מגיע" של נואל סטריטפילד, שהיה הספר היחיד שלה שתורגם לעברית בילדותי, מאוד אהבתי וקראתי שוב ושוב.
כשהבאתי אותו לילדים, לעומת זאת, הם לא הצליחו לסיים.
משעמם, הם אמרו, ואני לא הבנתי איך אפשר להש

מחשבות על תיאטרון.

אז לפני חודש חודשיים (מי זוכר) טיילנו בארצות הברית. היה כיף וזה. גולת הכותרת היתה ניו-יורק, מבחינתי, וגולת הכותרת בה - ברודווי.
מה זה ברודווי?
בהגדרה צולעת, רחוב עם הרבה הרבה תיאטראות שמציגים מחזות זמר מאוד, מאוד מפורסמים, ומאוד, מאוד מושקעים, ומאוד, מאוד מקצועיים.
(אם לא הבנתם את ההגדרה הזו, לכו לויקיפדיה. זה כיף וקל, רק היום)
אז הלכנו.
וואו, כמה שאני לא מתחרטת על זה.

אני נכנסת לחדר שלי. אמא שלי ניקתה היום את הבית. הרמתי את כל הדברים שהיו על הרצפה בבוקר לפני שהלכתי. כשאני מתקרבת לשולחן הכתיבה שלי אני רואה את הספר צץ בתוך הערבוביה של ניירות כתיבה, פלסטיק, פתקים שזמנם עבר, ציורים ודברים מעין אלה. זה מקום לגמרי לא מתאים לו. אתמול קראתי בו עד מאוחר, הנחתי אותו על הרצפה ובבוקר שמתי אותו על השולחן שלי. זה עותק ישן ומשומש מאוד, עטוף בניילון שקוף.

הספר הזה מעוצב בצ

בכל מקרה, בהתחלה ברחנו לבלגיה.
אולי זה יפתיע אתכם, אבל בבלגיה קשה להשיג ספרים בעברית. בתור בונוס, סבא מתפלץ אם הוא תופס אותי קוראת בעברית, גם סתם את שיעורי הבית שלי לחופש.
אמא חשבה שלא לקרוא עברית יכריח אותי לקרוא בהולנדית, ולכן היא החרימה את כל הספרים שהבאתי בעברית. רובם עדיין שם, במגירה בלתי ידוע, נידונו לשכחה.
אבל בגלל שבפעם ההיא ברחנו, אמא הציעה לי פינוק מיוחד, על זה שהייתי אמיצה ונטשתי א

אני קראתי את הספר כי הבטחתי.
לא ציפיתי למשהו מדהים במיוחד. אלו לא הספרים שאני בדרך כלל קוראת.
אבל זה ספר מדהים ומרגש. אחד הספרים הכי טובים שקראתי. גם אם הספר שונה.


~~~

בספר מסופר על פאולין, פטרובה ופוזי. שלוש אחיות מאומצות שהגיעו אל סילביה וננה בתור משלוח מדודה של סילביה שטייל בעולם.
הדוד יצא לעוד מסע, והשאיר את סילביה, ננה ושלוש הבנות עם כסף שיספיק לחמש שנים.
אבל חמש שנים זה באמת מספי

את סוף השבוע האחרון ביליתי בגליל העליון, ואתמול נסעתי יחד עם משפחתי להגשים חלום ילדות ישן - להחליק על הקרח.
(למען האמת, אתמול היה הניסיון השני שלי עם ההחלקה. הפעם הראשונה הייתה בזירה קרה וריקה למדי באיטליה. אתמול יצאתי מהזירה עם חיוך על הפנים וברך כואבת. אאוץ'.)
מאז שקראתי את "נעלי החלקה" חלמתי להחליק על הקרח. ומסתבר שלא חלמתי לשווא - החוויה הייתה מדהימה. שווה לנסות.
הספר מספר את סיפורה של הריט

ספר טוב!
נואל סטריטפילד, המחברת, נולדה לפני מעל מאה שנה, וכתיבתה רלוונטית וזורמת גם בימנו.
שלוש בנות גדלות בתקופה שונה מתרבות השפע שלנו ומפיקות את המירב מכל פרור.
יש הרבה מה ללמוד מהם.

"כשפוזי חזרה מהבלט היא היתה שקטה מאוד, ונשכבה לישון בדממה. פאולין התעוררה בקפיצה כמה דקות אחרי שנרדמה, וראתה את פוזי עומדת ליד החלון.
'פוזי!' היא לחשה. 'מה קרה'?
'מאנוף.' קולה של פוזי נשמע מוזר וחנוק. 'אני ח

בנעלי החלקה מסופר על הריט שמחליקה,בגלל מחלה שהיתה לה.
מסופר בספר שהיא מכירה את ללה ילדה שיש לה עתיד בהחלקה.
הריט מתחילה להשתפר יותר יותר וכך נוצרת תחרות בין ללה והריט.
נואל סטריטפילד כותבת את הספר בצורה קולחת ומרתקת.
אחד מהספרים היפים ביותר שקראתי!
מומלץ!