ביקורת ספרותית על נעלי בלט - פרוזה עשרה קלאסיקה # מאת נואל סטריטפילד

---

אני נכנסת לחדר שלי. אמא שלי ניקתה היום את הבית. הרמתי את כל הדברים שהיו על הרצפה בבוקר לפני שהלכתי. כשאני מתקרבת לשולחן הכתיבה שלי אני רואה את הספר צץ בתוך הערבוביה של ניירות כתיבה, פלסטיק, פתקים שזמנם עבר, ציורים ודברים מעין אלה. זה מקום לגמרי לא מתאים לו. אתמול קראתי בו עד מאוחר, הנחתי אותו על הרצפה ובבוקר שמתי אותו על השולחן שלי. זה עותק ישן ומשומש מאוד, עטוף בניילון שקוף.

הספר הזה מעוצב בצורה ילדותית מאוד. כותרות גדולות ומסתלסלות, מילים בכתב גדול, מנוקדות. אני כבר מזמן לא קוראת ספרים מנוקדים, אבל בכל זאת היה לי נחמד למצוא את הנקודות הקטנות מתחת לאותיות-כאילו הן חברות שלי. אחרי הרבה זמן בו קראתי ספרי נוער שכתובים בכתב קטן ובשורות צפופות (לעיתים אני מאבדת את השורה שלי ברגע של חוסר ריכוז/עייפות) היה נחמד לקרוא ספר לילדים צעירים ("בני עשרה") שיש בו מילים בגודל הנכון!

כמה דברים טכניים:
1. התרגום טוב, אבל זה לא ממש נעים לקרוא ספר כשכל שני עמודים צצה לך כוכבית עם פירוט של שורה וחצי על המילה מצרפת. בקיצור-יותר מדי הערות.
2. הספר ערוך יפה ומסודר מאוד, נעים לקריאה.

טוב, עלילה:
אני מניחה שקראתם את התקציר לספר. הוא באמת לא מטעה, ולכן אין צורך שאפרט עוד.

ולבסוף, ביקורת:
מורגש היטב שזה ספר לילדים. הוא זורם, שוטף, אין בו פערי מידע ולו לשנייה, אף טיפה של מחשבה מעמיקה ודמויות פשוטות מאוד. אל תחשבו שזה רע-מאוד נהניתי לקרוא את הספר, אבל הוא מיועד לגילאי 7-10, כנראה.

השאלה העיקרית שהספר מעורר אצלי מסקרנת יותר. שאלתי את עצמי:
-פטרובה. פטרובה היא דמות שונה, והיא האהובה עלי ביותר בספר. היא לא אוהבת לרקוד אלא לקרוא ספרים על מטוסים ולבנות דגמי מטוסים ולהתעניין במכוניות. למה, שאלתי את עצמי, שלחו אותה ללמוד ריקוד ולא מכונאות? ננה אומרת בתחילת הספר: "דווקא לה זה אולי יועיל, כי היא מתנהגת כמו בן (ציטוט מהזיכרון)." מה לא בסדר בזה שיש לה תחומי עניין שונים ושהיא לא ממש מתעניינת בבגדים שלה?

לסיכום, ספר לילדים צעירים. חביב, נחמד, מרענן ונפלא.

» ביקורות נוספות של מילים
» ביקורות נוספות על נעלי בלט - פרוזה עשרה קלאסיקה #