קשה לכתוב על הספר הזה בלי להיכנס לפוליטיקה, ולמה לי פוליטיקה עכשיו? או בכלל?
קשה לכתוב על הספר הזה בלי להיכנס לפוליטיקה, מכיוון שהוא עצמו מקפיד מאוד לא להיכנס לפוליטיקה.
ובכתיבה על הסכסוך המדמם של צפון אירלנד ללא כניסה לפוליטיקה, יש אמירה פוליטית בפני עצמה:
הבל הבלים הכל הבל, או אולי הכל נרטיב. אין צודקים וטועים, אין רעים וטובים, יש רק קרבנות משני הצדדים, ואם כולם ירצו חזק מאוד ויוותרו טיפ-טיפו

פרגוס רק רוצה שקט. זה מה שהוא רוצה. לסיים את בחינות הבגרות בשקט כדי להתקבל ללימודים הגבוהים שהוא מעוניין בהם, לרוץ הכי מהר שהוא יכול, כי זו הפעילות הגופנית האהובה עליו, ולהיות בשקט עם המשפחה שלו. סך הכל הגיוני וסביר, אלא שהרצון לחוד והמציאות לחוד.

פתחתי את הספר, קראתי את ההערה הפותחת ואת הפרק הראשון וסגרתי אותו בעצבים. "שוב הבאת לי רומן היסטורי?" כעסתי על הממונה הביתי על הספריה, הזבל והכלים. הו

זה ספר המבוסס על סיפור אמיתי שבו המחבר לקח לעצמו הרבה חופש אומנותי כדי לכתוב אותו. פשוט מאד כי מעט עובדות ידועות על הסיפור. שהייתה נערה אינדיאנית, אולי אישה, שחייתה לבדה על אי בודד באוקיינוס השקט בין השנים 1830 ו-1850. לא היה יומן שנשאר מאחור, או מישהו שיבין אותה וירשום את קורותיה, פשוט כי היא הייתה היחידה שנשארה מהשבט שלה, והאחרונה שדיברה את השפה שלו וכך כשהגיעה לציביליזציה, אף אחד לא הבין אותה.

בימים אלו ששרת החוץ השבדית פועלת כפי שפועלת: כשבראיון לערוץ טלוויזיה בשוודיה לאחר הפיגועים בפריז התייחסה השרה מרגוט וולסטרום להקצנה של צעירים מוסלמים, נתנה כדוגמה את המצב במזרח התיכון, שם פלסטינים רבים לדבריה חשים ייאוש, סבורים שאין להם עתיד ונוהגים באלימות והדברים מכוונים נגדנו, נראה לי שיש מקום להזכיר את ספרה לויס לוורי סופרת ילדים מעולה.
הספר מתבסס על עובדות הסטוריות עוסק בסיפור הצלת יהודי

מדובר , לטעמי, באחד מספרי הנוער הטובים ביותר שאי פעם יצאו. למעשה, אפשר למחוק את ה״נוער״, זהו ספר מרגש , נוגע ומלא תובנות לכל גיל. (ספויילרים בהמשך)

הגיבורה , סוזי, מנסה לנתח ולהבין אובדן. היא הופכת בזכרונות שצברה עם פראני, חברתה הטובה ביותר מאז ילדות, בתחילה הן בלתי נפרדות וחולקות אין ספור חוויות והנאות, אך עם תחילת גיל ההתבגרות חברתה מתרחקת, מוצאת תחומי עניין וחברים חדשים וסוזי נותרת בודדה ולא