“#
מצאתי אותו על ספסל, היססתי אם לקחת – חשבתי שאולי הוא שייך לז'אנר הפנטסיה לבני נוער, או אולי לרומנים רומנטיים לבני נוער, ז'אנרים שאין לי סבלנות אליהם בימים אלה. התחלתי לקרוא ועונג התמשך לאורך כל הקריאה בסיפור. עונג שלא נטש גם ברגעים קשים לרוב הספרים: הסוף. הוא הזכיר לי ספרים שנהניתי מהם ושלחתי לרשימת ה"במקרה חירום, נא לשבור את הזכוכית" אליה גם הוא יגיע. הופמן מספרת סיפור פשוט, ללא גימיקים, ללא”