אני אוהב את אח שלי.
אני אוהב אותו יותר מההורים שלי, אני די בטוח בזה. לא הבנתי את זה כל כך במשך רוב החיים, לקחתי את הקשר שלנו כמובן מאליו.
וזה לא שאנחנו בהפרש של שנה, שנתיים.. אנחנו בהפרש של חמש שנים (או ליתר דיוק, ארבע שנים ועשרה חודשים).
כשאמא שלי נכנסה להריון, ואני וחבר טוב שלי ממש אהבנו לצפות בטום וג'רי, התחננתי אליה שתקרא לו טום. חשבתי שזה יהיה מגניב, ושלאח שיוולד לחבר שלי נקרא ג'רי. אז ה

לפני כמה חודשים נתקלתי בדף הפייסבוק השכונתי במישהי שחיפשה מטפלת לתינוק בן שלושה חודשים, כולל לינה. "איזה נורא זה" חשבתי לעצמי, "אמא שאפילו בערב לא רוצה להיות עם התינוק שלה. בשביל מה אנשים כאלה עושים ילדים בכלל." כשגיליתי מה עמד מאחורי המודעה הזו התביישתי בעצמי על שכל כך מיהרתי לשפוט. מסתבר שאחותו בת השלוש (!) של התינוק אובחנה כחולה בסרטן. אז כמובן שזה נורא שתינוק קטנטן יגדל עם מטפלת זרה, אך האין ז

סוף סוף ספר שאמור לשבור לי את הלב, ובאמת מצליח לשבור לי אותו.
אחרי שרשרת ארוכה של אכזבות מספרים דוגמת 'אשמת הכוכבים', '13 סיבות', ו-'חייבים לדבר על קווין', שנכנסו לרשימת הקריאה שלי ובמלוא חוצפתם גם עקפו כמה ספרים בדרך, רק בגלל כמה אנשים שאמרו לי 'קח, קח תקרא, זה יגרום לך לבכות' (אבל בפועל זה לא קרה, והעיניים שלי נשארו יבשות מתמיד), אני חושב שהגיע הזמן שגם אני אמצא ספר שיגרום לי לבכות. ספר כזה שלא

מה אתה צריך לתת לילד? חום, אהבה. תשומת לב גם כן, מן הסתם. זה מובן מאליו.
ילדים צריכים להיות מרוצים, מאושרים. אם יקרה משהו שיתסכל אותם, לאחר הם יבליגו ויחזרו להיות שמחים.
העיקר שיחזרו להיות שמחים.
אם תתחשבו במשפטים הקודמים כנכונים, אז תמצאו את משפחת פיצג'רלד כחריגה.
יש שם שלושה ילדים בלתי מרוצים; אנה, בת הזקונים – 13 - שרואים אותה רק כשמבקשים ממנה משהו (במקרה שלנו, תרומות לקייט, אחותה). ואח הב

סבתא שלי תמיד אומרת, שאם כל אחד היה מניח חבילה עם כל התכונות שלו, חיצוניות ופנימיות, על השולחן להחלפה, בסוף כולם היו לוקחים את החבילות של עצמם.
כי למה שאני ארצה להיות ילדה יפהפייה ויתומה?
למה שארצה להיות בחור מקובל שמכור לסמים?
או מדען גאון עם מאניה דפרסיה?
בסוף, תמיד יש יותר גרוע ממך.

אני אפילו לא זוכרת איך הגעתי לספר הזה, והאמת שגם לא ממש אכפת לי. פשוט הוצאתי אותו מהמדף, בידיעה שאין לו

מי אתה - פוטין האיש שהוריד את אובמה מהעץ ?

מה שגרם לי לקרוא את הספר פוטין - האיש ללא פנים, הוא האירוע המדהים שקרה בחצר האחורית שלנו, אובמה עלה על עץ האולטימאטום הסורי, ודווקא פוטין הוא שהציב את הסולם שאפשר לו לרדת מהעץ. תרגיל פוליטי מדהים הממקם את רוסיה כשחקנית מרכזית מפתיעה ומובילה במדיניות המזרח התיכון לעומת ארה"ב הנגררת.

מי אתה - פוטין האיש שהוריד את אובמה מהעץ ? את התשובה ניסתי לברר בא

יש לי היסטוריה קצרה עם הספר הזה. זה התחיל ביום (ערב) אחד, לפני כמה שנים, כשאמא שלי חזרה מסרט. אמא שלי לא רואה סרטים כמעט בכלל, לכן הסקתי מהעובדה שהיא ראתה את הסרט הזה שהוא כנראה סרט טוב.
היא חזרה עם דמעות בעיניים והרבה מה לומר. והיא אמרה את זה. אני ואחיותיי, בתור בנות טובות (ומסוקרנות (וכאלה שלא רוצות לישון למרות שהשעה כבר 11 ונואשות להמשיך לדבר)) שאלנו אותה על מה היה הסרט. ואיך קראו לו.
אמא אומ

(הערה קטנה: קראתי את הספר בכריכת הסרט, אבל כאן יש יותר ביקורות אז החלטתי לכתוב כאן.)

נפתח בשאלה: האם יש לכם מטרה בחיים? יש כאלה שיגדירו זאת אפילו כשליחות.
לאנה, גיבורת הספר הזה, יש מטרה ברורה בהחלט, וקשה מאין כמוה: להציל את אחותה.
קייט, אחותה של אנה, חולה בלוקמיה מסוג איי-פי-אל. המיוחד בלוקמיה זאת, וייתכן שצריך מרכאות כפולות מעל המילה "מיוחד" (המורה שלי ללשון הייתה אומרת שיש למילה קונוטציה ח

עולם יקר. זו אני, האופה בתלתלים.
אין לי חיים, אז אני עסוקה בלשכנע את פפריקה מיודעתנו לעשות איתי שטויות. והיום: כתיבת ביקורות, שורה-שורה.
אנחנו נהנינו, אתם תסבלו. ביי.
(אני בכתב מודגש, פפריקה בלא)
הימלטו על נפשכם כשיתעורר הצורך.
ספויילריםםםם

אז שומרת אחותי. מה יש לנו לומר על שומרת אחותי?
בואי נתחיל מהעובדה שאם לא הייתי קוראת את תאריך ההוצאה הייתי אומרת "פףף, מישהי מנסה להעתיק מג'ון גרין"