“**** אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל? ואם עץ נופל ביער, ומישהו שמע, וגם הוא מת ועבר מן העולם, האם הרגע החד-פעמי בו שמע את נפילת העץ העניקה לו משמעות? אם נולדנו, חיינו, ומתנו וכל מי שהכיר אותנו מת גם הוא, האם בכלל חיינו? הלא איננו אלא שברי מראה, המתקיימים רק מהשתקפויותינו בעיני הזולת ונדמה שאין לנו קיום אלא רק מתוך מי שאיננו אנחנו. אולם מה זה בכלל "אני" והאם הוא מתקיים”

“"רגעי משבר מפיקים מבני האדם חיות כפולה" – קובע בצדק שאטובריאן בספרו "זכרונות מן הקבר ((Memoirs d'outre-tombe. התחברתי מאוד לטענה הזו, הגם שהיא לא נכונה תמיד. פרופ' דויד זימר הרגיש שחייו הסתיימו. הוא איבד את אשתו ושני בניו בהתרסקות מטוס. הוא לא הצטרף אליהם לטיסה, הסיע אותם לשדה ועוד מיהר כי הם היו כבר באיחור. אז האבל רווי גם ברגשות אשמה נוראיים. זימר ,שחש שאין לו עבור מה לחיות יותר פורש מהוראה ב”

“כחובבת קולנוע - לא מומחית, לא מכירה את תולדות הקולנוע, לא מבינה באמצעים הטכניים שלו, או בעלת טעם קולנועי משובח. סתם נשאבת לחווייה שהקולנוע מעניק ונשבית בקיסמו, אני לא מתבלבלת בינו לבין המילה הכתובה, שעבורי היא בעלת קסם ייחודי. הקולנוע גורר אותי אליו באמצעות כל הדברים שאינם מילים - מחוות, מימיקה, אווירה וסיפור. בא אוסטר בסיפור הזה ומנסה להפוך את היוצרות: הוא מנסה לתאר סרטים במילים. ומנסה לגרור את ה”

“אני רוצה לדבר על מחברת. אני חולה על מחברות, ממש. כאלה מעוצבות ועם כריכה קשה, כמות ניכרת של דפים, גדולות. יש לי גם העדפה לאופי ואיכות הדף, ולצפיפות השורות ועוד מגוון פרמטרים. בקיצור תנו לי מחברת ואני מאושרת. זה סיפור על מחברת, ולמעשה על סופר הכותב את הטיוטות לספרים שלו בתוך מחברת. מיוחדת, מעוצבת, עבת כריכה, מושכת עין, בעלת כריכה כחולה ומתוצרת פורטוגל. מחברת שאותה מצא סידני אור בחנות בשם "ארמון ה”

“**** אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל? ואם עץ נופל ביער, ומישהו שמע, וגם הוא מת ועבר מן העולם, האם הרגע החד-פעמי בו שמע את נפילת העץ העניקה לו משמעות? אם נולדנו, חיינו, ומתנו וכל מי שהכיר אותנו מת גם הוא, האם בכלל חיינו? הלא איננו אלא שברי מראה, המתקיימים רק מהשתקפויותינו בעיני הזולת ונדמה שאין לנו קיום אלא רק מתוך מי שאיננו אנחנו. אולם מה זה בכלל "אני" והאם הוא מתקיים”

“"רגעי משבר מפיקים מבני האדם חיות כפולה" – קובע בצדק שאטובריאן בספרו "זכרונות מן הקבר ((Memoirs d'outre-tombe. התחברתי מאוד לטענה הזו, הגם שהיא לא נכונה תמיד. פרופ' דויד זימר הרגיש שחייו הסתיימו. הוא איבד את אשתו ושני בניו בהתרסקות מטוס. הוא לא הצטרף אליהם לטיסה, הסיע אותם לשדה ועוד מיהר כי הם היו כבר באיחור. אז האבל רווי גם ברגשות אשמה נוראיים. זימר ,שחש שאין לו עבור מה לחיות יותר פורש מהוראה ב”

“כחובבת קולנוע - לא מומחית, לא מכירה את תולדות הקולנוע, לא מבינה באמצעים הטכניים שלו, או בעלת טעם קולנועי משובח. סתם נשאבת לחווייה שהקולנוע מעניק ונשבית בקיסמו, אני לא מתבלבלת בינו לבין המילה הכתובה, שעבורי היא בעלת קסם ייחודי. הקולנוע גורר אותי אליו באמצעות כל הדברים שאינם מילים - מחוות, מימיקה, אווירה וסיפור. בא אוסטר בסיפור הזה ומנסה להפוך את היוצרות: הוא מנסה לתאר סרטים במילים. ומנסה לגרור את ה”

“אני רוצה לדבר על מחברת. אני חולה על מחברות, ממש. כאלה מעוצבות ועם כריכה קשה, כמות ניכרת של דפים, גדולות. יש לי גם העדפה לאופי ואיכות הדף, ולצפיפות השורות ועוד מגוון פרמטרים. בקיצור תנו לי מחברת ואני מאושרת. זה סיפור על מחברת, ולמעשה על סופר הכותב את הטיוטות לספרים שלו בתוך מחברת. מיוחדת, מעוצבת, עבת כריכה, מושכת עין, בעלת כריכה כחולה ומתוצרת פורטוגל. מחברת שאותה מצא סידני אור בחנות בשם "ארמון ה”