“אתוס דוד - האמת והתדמית

לפני שנים רבות, כשילדי היו קטנים, וכשעוד הסכמו להצטרף לטיולים, נסענו בבוקר אביבי אחד, לעמק האלה, השדות הוריקו מצמיחה והשמיים היו כחולים, עמדנו על תל עזקה, פתחתי את התנ"ך וקראתי עבורם את אותם פסוקים אלמותיים, המספרים סיפור על נער אחד, אדמוני, רועה צאן שנישלח בשליחות האב להביא מזון לאחיו בחזית, ולפתע נקלע למשבר במחנה, לקרב הביניים מול גליית, שאילו אף אחד לא רוצה להתנדב, זולת דוד, הניצב בסמרטוטי הרועה שלו, עם קלע האבן בידו, מול ענק חובש שריון, וקסדה, הנושא חנית ברזל, השכלול של העת ההיא, ואני ממשיך לספר לילדי, על הנער שכורך את הקלע סביב חלוק האבן, ולפתע משחרר את האבן שטסה הישר למצחו של גוליית, המאבד את שיווי משקלו, ונופל, רץ אליו דוד ועורף את ראשו בחרבו, ואחר כך מניף את ראשו הכרות, מציגו להמונים, ובין רגע הוא הופך למנהיג. אבא, רגע, זעק בני, איך הוא בכלל הצליח לפגוע בנקודה כול כך קטנה, ניסה בני להטיל דופי בסיפור, ואני עניתי לו בביטחון בנימה חינוכית שלא מעלה על הדעת טקסט עם אפשרות לבעיית אמינות, דוד הרועה התאמן כול חייו לרגע שמול עדרו תתייצב חיית טרף.

אלא מה, קם לו סופר אחד, שטפן היים, שרצה לקלקל את הסיפור, ואמר, רגע, נכון שיש מציאות, אך ישנם גם יחסי ציבור, כאלה שבונים תדמית של מנהיג, כזאת שיוצרת את תודעה היסטורית. מי אתה באמת דוד המלך שואל היים, וממשיך לתהות אודות מעצבי דעת הקהל בעת ההיא, איך הם עשו זאת בעידן שעדיין לא הכירו את הפייסבוק, שאלות שכמו נלקחו מהמציאות שלנו במאה ה - 21 .

כול שלטון זקוק לתדמית מלכותית או ממלכתית, תשאלו את רני רהב, בעיקר שושלת חדשה כבית דוד, כזאת שעדיין מערערים על בחירתה האלוהית, ועדיין יש שמטילים בה דופי, משום שקופחו, או שהם לא קרובים מספיק לצלחת המלך הנוכחי. לא רק שצריך לרצות את כולם, צריך גם לבנות אתוס מלכותי, באופן שבו המלך יתואר מצד אחד כגיבור, מצד שני כסופר, כזה שיש לו זכויות יוצרים על תהילים, ואחרון חביב אחד שבהחלט יודע לנגן בנבל, כך נקבל מלך שהוא מופת לעם ישראל. לצורך כך שכר שלמה או וגם כפה על הסופר המוכשר של התקופה, איתן האזרחי, לפרסם ביוגרפיה מטעם, שהיא נוף וצופים, או במילים אחרות לשכתב את ההיסטוריה למען ההווה והעתיד גם יחד.

איתן האזרחי הוא סוג של אינטלקטואל תנ"כי, כשהוא מתעמק בביוגרפיה של דוד, מסתבר לפתע שהג'ינג'י מבית לחם, אומנם עלה מהצאן, אבל לא כול מי שמחזיק כיבשה בידיו הוא שה תמים, כלומר כשמחפשים לשליט או למלך בעברו, קרוב לוודאי שנמצא קופת שרצים מסוג הולילנד, ולאו דווקא במובן הקדוש. מה יכול האינטלקטואל התנ"כי לעשות, להיות נאמן למלך, ולהיות סופר מטעם, או אולי לבחור בחירה מצפונית, כהיסטוריון המשקף את האמת ההיסטורית, ואת האמת הפנמית שלו, ואז להסתכן בלהיות היסטוריון פוסט מלכות דוד, ככזה יש סיכוי שהוא יהפוך לפסה כהגדרת חיים. במה בוחר איתן, זאת דילמה אקטואלית, של אנשי תקשורת בעולם ההווה שלנו.

היים כתב סטירה פוליטית כול כך חריפה, שדווקא מושבו במזרח גרמניה אפשר לו לקעקע את אתוס התנ"ך, ולהשתמש בו כאלגוריה מופלאה לשליטים תאבי שלטון. האם חשבתם שלקלוע לגליית בול בפוני, מספיק בכדי להיות מנהיג, ממש לא, אומר היים, דוד שכב עם שאול, עד כדי כך שהציניקנים של הדור, כמו אבנר בן נר, אמרו, "כי למלך ( שאול ), רווח לא כול כך בזכות המוזיקה של דוד, כמו בזכות ישבנו ", מה תאמרו על הדרכים המוצנעות המובילות לשלטון ?

השקפת עולמו של היים על השלטון היא צינית להפליא ואקטואלית מתמיד, את דבריו הוא שם בפיו של יהונתן, המהרהר בינו ובין מיכל אחותו אם ראוי שהוא יירש את שאול, " בכדי לשלוט, עליך לראות מטרה אחת בלבד - כוח, עליך לאהוב אדם אחד בלבד - את עצמך, אפילו אלוהיך צריך להיות אלוהים שלך לבד, המצדיק כל פשע שלך ומחפה עליו בשמו של הקדוש ".

מאז שספרתי לילדי מעל התל הנשקף לעמק האלה, על דוד הנועז והתמים, עברו שנים, מאז אני אבדתי את תמימותי, והיים הפך אקטואלי מתמיד.

הסיפור המופלא על נער אחד נועז, עדיין מהדהד כמיתוס דוד מול גוליית. אתוס היסטורי של העם היהודי, משל הציונות בעידן המודרני, ממנו אנו מתקשים להשתחרר, אנו מתנהגים לא פעם כגוליית, אבל מבקשים להרגיש כמו דוד הנער, למעשה אנחנו מתנהגים כמו דוד הזקן והתשוש, החיי על אגדות עברו, המתבלבל בין עברו להווה, רדוף ברודפיו מהעבר, ובהדרגה מאבד את הקשר לעמו ולמציאות סביבתו, קונפליקט סבוך בו מצויה הציונות והישראליות.

שטפן היים נפלא, קלאסיקה במיטבה.”