“לפעמים אני לוקח ספר שברצוני לקרוא ורק אחר כך מתפלא מדוע בחרתי בו. הספר הזה, העוסק בחלופת מכתבים אמיתית וממשית בין פול אוסטר לג'. מ. קוּטְזִי , הוא ספר בין סופר שאני אוהב ממש, אוסטר, לסופר שאינו כזה. אוסטר כותב כך שבקוראי אותו אני נכנס מיד לעובי הקורה ואצל קוטזי זה עצי ויבש.
פסטיבל ספרות אוסטרלי ב-2008 הפגיש את השניים. קוטזי הציע שהשניים יחלו להחליף מכתבים אחרי שהפגישה ביניהם יחד עם נשותיהם בפסטיבל היתה מלבבת. ההתכתבות מתחילה ואוסטר מספר לו שפגש את צ'רלטון הסטון, השחקן הוותיק, הלא מעניין היכנשהו באירופה. ואז פגש בו שוב פעמיים במקומות אחרים, למרבה צערו. קוטזי ליהג משהו משל פרויד הנוגע למפגשים המקריים האלה. מדהים. קוטזי כנראה לא קרא שום ספר של אוסטר, שם מוטיב המקריות הוא מוטיב מרכזי ויש אפילו ספר על זה: מוסיקת המקרה. אוסטר ענה משהו על המקריות וניכר שהוא לא קרא מה שהוא כתב בעצמו...
ולמה אני מספר לכם כל זאת? לו היה מדובר במפגש של שתי צ'חלות, המלהגות על מישהו המוכר לשתיהן והן נהנות להביע דעתן הקטלנית, ניחא. לא יודע למה אוסטר נהנה בכלל מחברתו של קוטזי. טוב, זה היה בהתחלה ונראה אם ישתפר.
וזה משתפר, אוהו, כמה משתפר.
העיסוק שלהם בשלל נושאי "שיחה" מרתק. מהביקורים האחרונים להם במקומות אליהם הוזמנו לתת הרצאה או ריאיון, בעניינים כמו ספרים וסרטים, בענייני פוליטיקה כמו ישראל ונתניהו (מעמוד 119 עד בערך 130), מכונות כתיבה, חוסר בטלפון נייד. ב-2011, כן?
במשך שלוש שנים הם מחליפים מכתבים, לרוב בפקס, מצפים למכתב הבא, עונים בארכנות ונותר לי לתהות האם ידעו מראש שמכתביהם יפורסמו ומדוע זה הופסק ככה סתם.
ה"שיחה" ביניהם לימדה על בעיות השינה של קוטזי, שעבר מדרום אפריקה לאוסטרליה, וברכיו התפוסות של אוסטר לאחר הרצאה של חמישים דקות על בקט. אבל גם על הסיורים אליהם הם מוזמנים ופוגשים את המפורסמים זה וזה כלאחר יד. אוסטר מספר על הנראות הכבדה של פיליפ רות' לנוכח החיוורון שלו עצמו באותה הצ'כונה הניו-יורקית. קוטזי סבור שנוכחותו של אוסטר רבה יותר. אלא שגם נשותיהם של השניים אינן קוטלות קנים ובעליהן זוכים לביקורים במקומות ואתרים ש... נו, די לקנא.
קראו ספר מלבב ויחודי זה.

התרגום של ברוריה בן-ברוך זורם למרות כתיב חסר לרוב כמו בררה וראלי. אבל אז נתקלים בצרימה כמו קלודט קולברט במקום קולבר. נו, שיהיה. עם עובד, אבל לא עם מדייק.”