“אני מודיעה לכם חגיגית שאני הולכת לתבוע את מישהו על הולכת שולל, וכפי הנראה תהיה זו הוצאת הספרים מ. מזרחי, נוחה עדן, עם התרגומים הקלוקלים, הפונטים האיומים וכל מה שגרם לי לחשוב שכריסטי היא פחות כריסטי מכפי שהיא באמת. כבר מזמן הודעתי, כי גאונית בלשית כמו אגת'ה, יקירתי, לא באה לעולם ולא תהיה בעולם (כפי הנראה אף פעם), ובכל זאת, תמיד טרחתי לציין כי לעומת התעלומות המסובכות, החכמות, המיוחדות והמקוריות”

“שייבון וירטואוז. לא חשוב מה יש לו לספר, זה תמיד מפורט מאד, המון עובדות שוליות שעושות רושם של אחד שיודע על מה הוא מדבר, אולי גם כזה שצריך להראות לכולם כמה הוא יודע, אבל הוא שופך אותן ככה שגם אם אף אחת מהן לא מעניינת אותי כשלעצמה, זה לא מפריע לי להקשיב לסיפור שלו ולהאמין לו, על אף לא מעט אירועים יוצאים מן הכלל שעל פניו יכלו להיראות לגמרי מופרכים. אולי זה מפני שהוא כל כך טוב בתיאורים ריאליסטיים. ז”

“רק לפני כמה שבועות כתבתי סקירה על רומן בשם "גופת גבר לא מזוהה", ובה קבלתי על המחבר שגילה את פתרון תעלומת הרצח בספרה של אגתה כריסטי, והנה, עילת העילות, סיבת הסיבות, מי שאמר לחומץ וידלוק, כיוון אותי לספריית רחוב באחת משכונות הגנים הנאות של בירתנו המפוארה, ומה אני מוצא בה אם לא את "רצח באוריינט אקספרס". ולמרות שניטל ממני העונג שבתעלומה ובמסתורין, בכל זאת נהניתי הנאה מתונה מהבלש הנ"ל. מהעלילה הקולחת ו”

“במונח "אפרטהייד" נתקלתי לראשונה כשהייתי בכיתה ד'. אחת מחברותיי הרצתה בפני הכיתה על רוזה פארקס - אישה אפרו - אמריקאית אשר הייתה פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח וסירבה לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן - סירוב שהוביל למעצרה מפני שבאותה תקופה החוק בעיירה מונטוגמרי (בה גרה) קבע כי יש להושיב בנפרד לבנים ושחורים באוטובוס. עד אז לא ידעתי כי הייתה קיימת אפליה כלפיי השחורים בארצות הברית בשנות ה50. מאז”

“אני מודיעה לכם חגיגית שאני הולכת לתבוע את מישהו על הולכת שולל, וכפי הנראה תהיה זו הוצאת הספרים מ. מזרחי, נוחה עדן, עם התרגומים הקלוקלים, הפונטים האיומים וכל מה שגרם לי לחשוב שכריסטי היא פחות כריסטי מכפי שהיא באמת. כבר מזמן הודעתי, כי גאונית בלשית כמו אגת'ה, יקירתי, לא באה לעולם ולא תהיה בעולם (כפי הנראה אף פעם), ובכל זאת, תמיד טרחתי לציין כי לעומת התעלומות המסובכות, החכמות, המיוחדות והמקוריות”

“שייבון וירטואוז. לא חשוב מה יש לו לספר, זה תמיד מפורט מאד, המון עובדות שוליות שעושות רושם של אחד שיודע על מה הוא מדבר, אולי גם כזה שצריך להראות לכולם כמה הוא יודע, אבל הוא שופך אותן ככה שגם אם אף אחת מהן לא מעניינת אותי כשלעצמה, זה לא מפריע לי להקשיב לסיפור שלו ולהאמין לו, על אף לא מעט אירועים יוצאים מן הכלל שעל פניו יכלו להיראות לגמרי מופרכים. אולי זה מפני שהוא כל כך טוב בתיאורים ריאליסטיים. ז”

“רק לפני כמה שבועות כתבתי סקירה על רומן בשם "גופת גבר לא מזוהה", ובה קבלתי על המחבר שגילה את פתרון תעלומת הרצח בספרה של אגתה כריסטי, והנה, עילת העילות, סיבת הסיבות, מי שאמר לחומץ וידלוק, כיוון אותי לספריית רחוב באחת משכונות הגנים הנאות של בירתנו המפוארה, ומה אני מוצא בה אם לא את "רצח באוריינט אקספרס". ולמרות שניטל ממני העונג שבתעלומה ובמסתורין, בכל זאת נהניתי הנאה מתונה מהבלש הנ"ל. מהעלילה הקולחת ו”

“במונח "אפרטהייד" נתקלתי לראשונה כשהייתי בכיתה ד'. אחת מחברותיי הרצתה בפני הכיתה על רוזה פארקס - אישה אפרו - אמריקאית אשר הייתה פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח וסירבה לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן - סירוב שהוביל למעצרה מפני שבאותה תקופה החוק בעיירה מונטוגמרי (בה גרה) קבע כי יש להושיב בנפרד לבנים ושחורים באוטובוס. עד אז לא ידעתי כי הייתה קיימת אפליה כלפיי השחורים בארצות הברית בשנות ה50. מאז”