“# על הכריכה האחורית מצויין שהסופר מכונה "סלמן רושדי של פקיסטן". בעיקרון זו אנטי המלצה עבורי. מה שקראתי מרושדי קיבע אותו עבורי כמספר אובססיבי. הוא לא מכיר נקודה, לא מבדיל בין עיקר לטפל ומאד מעייף. אז לא, זמינזד אינו דומה לרושדי, אם כי המשותף לשניהם הוא סיפורים שמקורם במוחו הקודח של הסופר. פעם כתבו ככה ספרים. קרל מאי הגרמני עשה קריירה ספרותית בכתיבה על נושאים שמעולם לא פגש: סיפורי המערב הפרוע שלו,”

“אני חייב את קריאת הספר הזה למאיר שליו. באמת. עת שקראתי את 'פונטנלה' שלו שוב, נזכרתי בימים רחוקים של ילדותי. אי שם בתחילת שנות ה-90 היו פעמים שבמקום תכנית הבידור השבועית, בערבי שישי שידרו זמר עברי (טוב, גם רבקה מיכאלי צריכה לנוח לפעמים). אם לא מספיק הקונספט המוזר כשלעצמו, התחושה הייתה שקברניטי הערוץ (היחיד) ליקטו לתכנית את הפזמונים המשעממים והתפלים ביותר שיכלו למצוא, כאילו כדי להתעלל כמה שיותר בצ”

“שלושה דברים שהייתי לוקחת איתי לאי בודד עם מגדלור? לא יודעת. אבל את הספר הזה בטוח לא. אני גם לא משוכנעת שהזוג טום ואיזבל שרבורן היו אורזים אותו לאי הבודד שבו הם מתגוררים. אני מאמינה שהם היו רוצים ספר קצת יותר... יותר מה? אני אסביר. הסיפור עצמו מעניין. זוג חשוך ילדים ולמוד הפלות המתגורר לבדו באי המרוחק 150 ק"מ ממערב אוסטרליה, מקבל תינוקת משמיים. טוב, לא משמיים. מהמים. דוגית שנסחפה לא”

“ספר זה הוא עוד אחד מסוגת ספרי המימוארים, הזיכרונות והביוגרפיות שפול אוסטר כתב על עצמו ספרים כגון: יומן חורף, מהיד אל הפה, דוח מן הפנים, מכונת הכתיבה שלי. המחברת האדומה מכילה קובץ סיפורים אמיתיים שקרו לפול אוסטר על פני תקופה הנפרשת בין השנים 1955 (כשפול היה בן 8) ועד סביבות שנת 2000 כשפול כבר כמעט באמצע שנות החמישים לחייו. אלו הם סיפורים קצרצרים ומלאי צירופי מקרים המתארים אירועים שגרתיים ואירועים מ”

“# על הכריכה האחורית מצויין שהסופר מכונה "סלמן רושדי של פקיסטן". בעיקרון זו אנטי המלצה עבורי. מה שקראתי מרושדי קיבע אותו עבורי כמספר אובססיבי. הוא לא מכיר נקודה, לא מבדיל בין עיקר לטפל ומאד מעייף. אז לא, זמינזד אינו דומה לרושדי, אם כי המשותף לשניהם הוא סיפורים שמקורם במוחו הקודח של הסופר. פעם כתבו ככה ספרים. קרל מאי הגרמני עשה קריירה ספרותית בכתיבה על נושאים שמעולם לא פגש: סיפורי המערב הפרוע שלו,”

“אני חייב את קריאת הספר הזה למאיר שליו. באמת. עת שקראתי את 'פונטנלה' שלו שוב, נזכרתי בימים רחוקים של ילדותי. אי שם בתחילת שנות ה-90 היו פעמים שבמקום תכנית הבידור השבועית, בערבי שישי שידרו זמר עברי (טוב, גם רבקה מיכאלי צריכה לנוח לפעמים). אם לא מספיק הקונספט המוזר כשלעצמו, התחושה הייתה שקברניטי הערוץ (היחיד) ליקטו לתכנית את הפזמונים המשעממים והתפלים ביותר שיכלו למצוא, כאילו כדי להתעלל כמה שיותר בצ”

“שלושה דברים שהייתי לוקחת איתי לאי בודד עם מגדלור? לא יודעת. אבל את הספר הזה בטוח לא. אני גם לא משוכנעת שהזוג טום ואיזבל שרבורן היו אורזים אותו לאי הבודד שבו הם מתגוררים. אני מאמינה שהם היו רוצים ספר קצת יותר... יותר מה? אני אסביר. הסיפור עצמו מעניין. זוג חשוך ילדים ולמוד הפלות המתגורר לבדו באי המרוחק 150 ק"מ ממערב אוסטרליה, מקבל תינוקת משמיים. טוב, לא משמיים. מהמים. דוגית שנסחפה לא”

“ספר זה הוא עוד אחד מסוגת ספרי המימוארים, הזיכרונות והביוגרפיות שפול אוסטר כתב על עצמו ספרים כגון: יומן חורף, מהיד אל הפה, דוח מן הפנים, מכונת הכתיבה שלי. המחברת האדומה מכילה קובץ סיפורים אמיתיים שקרו לפול אוסטר על פני תקופה הנפרשת בין השנים 1955 (כשפול היה בן 8) ועד סביבות שנת 2000 כשפול כבר כמעט באמצע שנות החמישים לחייו. אלו הם סיפורים קצרצרים ומלאי צירופי מקרים המתארים אירועים שגרתיים ואירועים מ”