את הרגע בו חדר הרמן הסה לחיי לעולם לא אשכח. השעה הייתה מאוחרת, ורוחות משונות נכנסו לחיי, רוחות שאינן נותנות לי מנוח, רחשים שאינם מניחים לי לישון. סהרורי, קמתי ממיטתי ונגשתי לספרייה המצומצמת שבבית הורי, תר אחר דבר מה שישקיט את רעבוני. כה רבו הספרים, כה רבו המילים, אך מענה לקריאתי טרם מצאתי. והנה, במדף העליון, בין ספר פילוסופיה כבד אחד למשנהו, צדו עיני ספרון קטן בשם 'סידהארתא'. שם מוזר, חשבתי לעצמי,

רוברט מוסיל, נולד באוסטריה ב-1880, היה עצמו חניך במעין פנימיה המתוארת בספר. היתה זו פנימיה לבני המעמד העליון, או לפחות המעמד הנחשב. ילדי אותו מעמד למדו בפנימיה כזו, המכשירה אותם לחיים הראויים למעמדם.
הסגנון בסיפור המסופר בספר בוטה וגלוי למדי. טֶרלֶס, בעצמו בנו של יועץ-חצר, לומד בפנימיה יחד עם בנים בלבד, כשאחד מהם, באסיני, נער יפה ונשי מעט, גורם לבנים אחרים להתאהב בו. מתוך השלישיה טרלס, ביינברג ור

שיעור ספרות. אנו קוראים סיפור חדש. הסיפור נקרא " הגלגול" מאת קפקא. המורה נותנת הסבר קצר מיהו קפקא ומיד לאחר מכן אנחנו מתחילים בתהליך הקריאה.
"עיקבו אחריי" היא מורה ואנו מצייתים לה. אנחנו קוראים את הסיפור בנחת כאשר קולה של המורה נישא ברקע ומדגיש את מוזריותו של הסיפור, את ייחודיותו ובעיקר את הכאב הטמון בו. כאב רב שנועץ בי את טפריו ומסובבם כאילו היו סכין משוננת היטב.
עיניי מתחלחלות ואני מרגישה שאי

הספר שקראתי הוא מהדורה שיצאה ב-1992 שהיא מהדורה מתוקנת על ידי המתרגם מהמהדורה שיצאה ב-1960 ותורגמה על ידי אותו מתרגם <mark>אברהם כרמל</mark>.
רוברט מוסיל יודע לכתוב היטב, התרגום המחודש (אף הוא כבר מלפני 32 שנים) וההוצאה המחודשת עדיין מרגישים מיושנים. תרגום חדש יעשה חסד רב לספר זה.

אלו שלוש נובלות שכתב מוסיל ב-1924 כל אחת על שמה של אישה אחרת, למרות זאת הנשים שעל שמן נקראת הנובלה אינן בהכרך הדמות המרכזית ב

אין ייאוש ותסכול גדול מחוסר ידיעה, או מאידך מאי וודאות בנוגע לחופש שלנו כבני אדם לנוע בחופשיות. אדם לא בהכרח צריך כבלים, מנעולים או כלוב פיזי כדי להרגיש שהחיים סוגרים עליו. מספיקה הידיעה הפנימית שאינו יכול להתהלך בעולם ולעשות ככל העולה על רוחו. ואם אשמה מוטלת עלינו גם אם איננו אשמים, מיד מבקשים אנו לדעת מה האשמה. איך אפשר להעלות על הדעת להיות אשם ולא לדעת במה מואשמים. ולו רק כדי להגן על עצמנו מכא

#





בליל שבת שעברה, כשרבצתי על הספה לאחר הסעודה, אח שלי הפטיר באדישות מעושה "יש לך מקק בחדר". אמרתי לו שהוא משקר למרות שידעתי שהוא לא, חזרתי במשיכת כתף לספר שקראתי בו ואחרי משפט אחד נשברתי וזינקתי אל החדר והוא בעקבותיי. "על הווילון". ממרחק בטוח סרקתי את החלון ושם הוא היה, בין הקפלים, גדול מכדי להיבלע בחשכת החדר, מוסתר מספיק כדי לחמוק מעין שאינה יודעת על קיומו. "הצלתי אותך" אמר בגיחוך. "נכ

יצירה שלא הושלמה, לא הושלמה, לא הושלמה! זה מעצבן. אדם בשם ק' מתעורר יום אחד בחדרו ומגלה שעצרו אותו, על מה ולמה? שאלה טוב מאוד. הסוהרים שלו הם שני ברנשים שהופקדו לשמור עליו, הפרטים ללמה ק' בדיוק אשם לא ברורים. השניים עוזבים להם לבינתיים ואחר באים עוד שלושה ומופקדים לשמור עליו - ק' לא לגמרי אסיר בחדרו, מותר לו לתקשר במידה מסויימת עם העולם החיצוני, אך אם הוא רוצה לקבל מידע מפורט בנוגע לסיבת מעצרו, את

קראתי את הספר לפני שנים וחזרתי אליו שוב בערב ראש השנה בעקבות כתבה שפורסמה במוסף "תרבות וספרות" ב"הארץ" שכותרתה: "החבר של החבר של קפקא". קפקא (להזכירכם) הוא אחד הסופרים האירופים החשובים ביותר של המאה ה-20.

הספר מכיל את סיפוריו המפורסמים: "הגלגול", "גזר הדין", "במושבת העונשין", "רופא כפרי" וגם פרוזה קצרה("פרקי התבוננות") שהם למעשה מסות קצרות, יפות ומרגשות. "במרכזם של הסיפורים, כמו בשאר כתביו, עומ

המשפט. ספר פשוט גאוני. אני אפילו חושבת שהוא מושלם אף על פי שלא הושלם. מה כבר כמה פרקים לא גמורים של קפקא יכולים עוד להוסיף לאווירה ההזויה של הספר הזה? יותר אקסצנטרי מזה- עוד לא ראיתי!

אודה באמת, לא הכי הסתדרתי עם משפטו חסר הרחמים של יוסף ק'...קראתי את הספר תקופה ארוכה והרגשתי כי כל עמוד נמשך כנצח. הכתיבה קולחת, פילוסופיה אין, אם כן, מה הוא הדבר שגורם לכל להיראות נצחי, ממושך ומתיש ברומן? ואיך ז