ביקורת ספרותית על סיפורים מאת פרנץ קפקא (קאפקא)
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 13 באוגוסט, 2017
ע"י נעמי


#





בליל שבת שעברה, כשרבצתי על הספה לאחר הסעודה, אח שלי הפטיר באדישות מעושה "יש לך מקק בחדר". אמרתי לו שהוא משקר למרות שידעתי שהוא לא, חזרתי במשיכת כתף לספר שקראתי בו ואחרי משפט אחד נשברתי וזינקתי אל החדר והוא בעקבותיי. "על הווילון". ממרחק בטוח סרקתי את החלון ושם הוא היה, בין הקפלים, גדול מכדי להיבלע בחשכת החדר, מוסתר מספיק כדי לחמוק מעין שאינה יודעת על קיומו. "הצלתי אותך" אמר בגיחוך. "נכון" עניתי בשיא הרצינות. אלא שגם השרץ הזה ניצל, בזכות שבת המלכה שמעניקה חנינה ומנוחה גם לאחרון הנתינים. אך מה יהא על שלוות השבת שלי? לא תהייה לי מנוחה עד צאתו מחדרי או עד צאת נשמתי היתרה. הדרך היחידה להתפטר ממנו היא לנער אותו מהווילון החוצה, אבל החלון היה סגור. אחי הפחדן אזר אומץ וניגש לפתוח את החלון, מבלי להוריד את עיניו מן החרק, אך כשהאחרון לא גילה עניין התנער מההמשך. בשלב זה אבא שלי הצטרף למערכה עם מטאטא, כשאחי צועק מאחוריו: "הוא יעוף! הם קמיקזות!" המטאטא הסתבך בווילון ובמקום לטוס החוצה הקמיקזה ("רוח אלוהית") טס ישר לעברנו, ופיזר אותנו בבהלה לכל הרוחות. הגברים נמלטו כמו גם הצרחה מפי, בפריבילגיה השמורה לגברות, ולכן רק אני קלטתי בזווית העין איך הגיח מהחדר ומיד סב על עקבותיו, מבוהל מהאור, חצה את חלל החדר ויצא מהחלון. ומנוחה ושמחה ליהודים. שעה ארוכה לאחר-מכן עוד התגלגלתי מצחוק כששחזרתי את הפרצופים של שלושתנו, וכשנרגעתי נזכרתי ב"גלגול", שמזמן רציתי לקרוא.

אז בשבת האחרונה קראתי את "הגלגול" (הספר הוא קובץ סיפורים שהוא אחד מהם), שהלם בדיוק את מצב רוחי המעט קודר בימים האחרונים, ואהבתי אותו מאד. כל מה שדרוש למען התקציר הוא משפט הפתיחה: "כאשר הקיץ גריגור סמסא בוקר אחד מתוך חלומות טרופים, מצא שנהפך במיטתו לשרץ ענקי". עם רגליים זעירות, גב קשיח ומחושים איומים. ככה, בלי הסברים מיותרים לתופעה הזויה ממילא, שמשפחתו הגיבה אליה באותה חלחלה בה הגבנו אנו. פרט לכך העלילה מעוגנת במציאות, מה שמסייע לפנטזיופובית כמוני ליהנות גם כן. אם נצרף לכך ספרים נוספים שנהניתי מהם ומכילים מרכיב פנטסטי יחיד, כמו היכולת לעוף ב"מר ורטיגו" ואי-ההזדקנות ב"דיוקנו של דוריאן גריי", אז אולי הריאליזם שלי פחות נוקשה משחשבתי. זה סיפור קצר ומהפנט לגמרי, ובסופו מצאתי את עצמי מדמיינת גלגולים שונים ומשונים. הפרשנות לסיפור לא נהירה לי דיה, בויקי היו שלל אפשרויות, ואני מניחה שכדי להכריע בעצמי עלי ללמוד את הדמות של קפקא עצמו. מי יודע, אולי נשמתו היהודית התגלגלה לתיקן הגלמוד שחיפש את תיקונו בשולחן השבת שלנו, ואני אפילו לא אמרתי לו תודה...
31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction (לפני 5 חודשים)
תודה, נעמי.
נעמי (לפני 5 חודשים)
בוב, תודה! אכן בעז"ה זה יהיה זמני, אין לי כוונה לאמץ את תפיסתו של קפקא...

רץ, כן, כל שטות יכולה להפוך לדרמה, אחרי הכל אנחנו יוצרים את הדרמות מדברים...
רץ (לפני 5 חודשים)
מעניין איך סיפור על מקק יכול להפוך לדרמה גדולה.
יובל (לפני חצי שנה)
את לא נחשבת שומרת שבת אלא חרדיה חרדיה למה שומרי שבת כן הורגים גוקים עם כל הכבוד
בוב (לפני חצי שנה)
מקווה שתצאי מקדרותך מהר ככל האפשר. אהבתי את הניגוד ההומוריסטי בביקורתך על ספר קפקאי בעל תפיסת עולם מייאשת ומדכאת עד אימה.
סקאוט (לפני חצי שנה)
בהחלט יוצא לי. וצודקת, לא חשבתי על זה.
נעמי (לפני חצי שנה)
כי אני מניחה שיוצא לך להיתקל פעם בפעם בשומרי שבת...
אולי עוד תפתיעי מישהו עם הידיעות שלך
סקאוט (לפני חצי שנה)
תודה! ולמה?
נעמי (לפני חצי שנה)
תכונה מצוינת, וחוצמזה שבישראל זה אפילו יכול להיות לך לצורך
סקאוט (לפני חצי שנה)
אה, נכון! אני סתם אוהבת להתעמק בדברים שלא לצורך (:
נעמי (לפני חצי שנה)
ומתי נלמד הלכות שבת אם לא בשבת...
נעמי (לפני חצי שנה)
אין בה מלאכה - יצירה או שינוי מצב של דבר באופן בר קיימא.
וחוצמזה לאסור על יהודים לקרוא? זו התמצית שלנו...
סקאוט (לפני חצי שנה)
צודקת. קריאה מותרת כי היא לא מערבת מעשה?
פַּפְּרִיקָה (לפני חצי שנה)
נקודת המוצא היא שכל מעשה מותר עד שיוכח אחרת ;)
אין סיבה לאסור קריאה.
סקאוט (לפני חצי שנה)
אני חושבת שהרבה אנשים נמצאים במצב שלך, שרחוקים להיות בקיאים, זה לגיטימי. ואלוהים ישמור, אל תגידי לי שזה מה שעשית לאח שלך..
ואני יודעת, אסור לעשות שום מלאכה בשבת( למשל לבשל) זה צריך להיות יום מנוחה ויום קידוש השבת. אבל למה קריאה זו פעולה מותרת?
נעמי (לפני חצי שנה)
כן, ריסוס חרקים אסור מדברי חכמים - שאסרו להורגו אפילו שאת לא צריכה את גופת הג'וק (אלא אם תכננת להפחיד את אח שלך).

הרעיון הוא למנוע מצב בו אדם משאיר את הדאגה לארוחות שלו ליום השבת, ודוחה את השחיטה (או פעולות אחרות) ליום זה, וכך שבת מאבדת את טעמה וייעודה.
נעמי (לפני חצי שנה)
בהלכות שבת יש תשובה להכול פשוט כי הכול בנוי על היגיון,
למעט אבות המלאכה שנקבעו מלמעלה, כל התולדות שלהן הן נגזרות של היגיון צרוף.
אבל יש המון מה ללמוד וצריך להשקיע הרבה כדי לדעת לשייך כל פעילות אסורה בשבת למלאכה שלה,
ולא פעם יש מחלוקת האם פעולה איקס נובעת ממלאכה זו או אחרת.
לצערי אני רחוקה מאד מלהיות בקיאה.
סקאוט (לפני חצי שנה)
מרתק! תודה! בהחלט לחכמים יש תשובה לכל דבר! וזאת אומרת שריסוס חרקים זה אסור? כי יש כאן כוונה.
נעמי (לפני חצי שנה)
שאלה טובה, לא הרגשתי בטוחה לענות לפני שאני מוודאת את ההלכה,
מעתיקה את התשובה הרב אליעזר מלמד, ההערות בסוגריים שלי:

"...אבל מותר להרוג אותם כדרך הליכה, היינו שילך לכיוון שלהם ותוך כך ידרוך עליהם וימיתם. וטעם ההיתר, מפני שהריגת בעל חיים שלא לצורך שימוש בגופם (בניגוד להריגת תרנגול, למשל, לצורך אכילת גופו) אלא כדרך קלקול אסורה מדברי חכמים בלבד (כלומר, המחוקק קבע שאסור להרוג כדי להשתמש בגוף אבל הריגה שלא לצורך הגוף מותרת, אך באו חכמים, שהם כמו השופט שמפרש ומרחיב את החוק, והוסיפו שגם שלא לצורך אסור, כדי שאנשים לא יתבלבלו), וכדי למנוע צער גדול (מבני-אדם, שיאלצו להישאר בבית או להסתכל היטב איפה הם דורכים) התירו חכמים להורגם כדרך הליכה (ובמיוחד שאין כאן כוונה להרוג אותם).
סקאוט (לפני חצי שנה)
האמת שחידשת לי. אבל רגע, אם אסור להרוג אפילו חרקים אז מה עם כשאנחנו צועדים בחוץ והנעליים שלנו בלי כוונה דורכות על נמלים קטנטנות?
נעמי (לפני חצי שנה)
האיסור נובע משני טעמים:
טעם ראשון - האיסור לצוד בעל-חיים (מלאכת צד)
טעם שני - האיסור להרוג בעל-חיים (מלאכת שחיטה)
יש ל"ט - 39 - מלאכות (כללים) כאלו, מהן נגזרים כל האיסורים המוכרים ושאינם מוכרים לך.
סקאוט (לפני חצי שנה)
ודרך אגב, למה אסור לטפל במקק בשבת? כי זה נחשב חילול שבת? חילולה של המנוחה?
סקאוט (לפני חצי שנה)
בהצלחה! ובהחלט, סיפור מזוויע. אבל זו ההתמחות של קפקא, להציב בפנינו מראה.. שהיא גרוטסקית לא מעט פעמים
נעמי (לפני חצי שנה)
תודה סקאוט אני אקרא
בינתיים קראתי את "גזר הדין" ועצרתי כי אני חייבת לקרוא ניתוח בשביל להבין את הסיפור המוזר והמחריד הזה...
סקאוט (לפני חצי שנה)
נזכרתי בעקבות קריאת ביקורת על הספר "הפלא של אנה" בסיפור מדהים של קפקא!

יש סיפור של קפקא שמתאר אדם שהוא למעשה מהווה אטרקציה בקרקס והאדם הזה מסוגל לצום במשך 40 ימים ויש עליו שומרים שמפקחים אם הוא אוכל, אז באיזה שהוא שלב הוא מתמכר לאהדה של הקהל ולחיבה שהם מרעיפים עליו והוא עובר את גבול ה-40 ימים וממשיך וממשיך..עד הסוף.
סתם נזכרתי אז הייתי חייבת להמליץ.
נעמי (לפני חצי שנה)
פואנטה צחקתי בקול, אם היה בא עלי נחיל כזה היו מוצאים אותי מיד בגלל הצרחות...
מעניינת הידיעה
פואנטה (לפני חצי שנה)
ביקורת מחויכת וקפקאפית/כפכפית. לג'וקים יש תכונות מדהימות. קראתי שבשנים האחרונות מנצלים את גמישות גופם לאיתור נעדרים בתוך הריסות אחרי רעידות אדמה.
מעניין אם יש ג'וקופובים שיעדיפו למות במקום להיתקף על-ידי נחיל של ג'וקים שישדרו את מיקומם ויצילו אותם.
סקאוט (לפני חצי שנה)
בהחלט להקריא לאמא שלי ולאבא שלי.. ״ הגיבור״. ושלחתי לך,
נעמי (לפני חצי שנה)
טוב אז סקאוט הייתי חייבת -
חרוזים שכתבתי בדיוק על כך - "הבלדה לתיקן"
https://simania.co.il/forum.php?showNoteId=345788#noteId_345788

אדיש, שליו
יושב לו תיקן
לא מודע עד כמה
מצבו מסוכן.
וכי למה לחשוש
הן מפשע הוא חף
לא גילו את אוזנו
על איום הכפכף.
ראתה הגברת
ת'חצוף המחוצף
הפולש שהסיג
את ביתה ונדחף.
תפסה את ה-K
המיליון ושלוש
התקרבה נכונה
לרסס לו ת'ראש.
כמעט ולחצה
אך אבוי לבושה
אל מול מחושיו
נתקפה בחולשה.
חשבה, נכזבה
שהינה אמיצה
הסתגרה בחדרה
לטכס לה עצה.
היא תקרא לשכן
שיבוא להושיע
בפתח ביתו
עם ה-K היא הופיעה.
עלה השכן
ראה הכובש
פקו ברכיו
ופיו התייבש.
ביקש ת'תרסיס
מטאטא וקסדה
אחז בשניהם
ותפס לו עמדה.
החל המרדף
אחר הנבל
הופרחו צרחות
וגז לחלל.
יחיד מול רבים
לא קרה לו נס
הפסיד המקק
וכוחו התמוסס.
נרכנו מחושיו
גופו התפלץ
צביטת אהדה
מהגברת חילץ.
סיפור אמיתי
זה קרה לי אכן
תם ונשלם
ותודה לשכן.
נעמי (לפני חצי שנה)
אור - תסתכל על הספר בעמוד הביקורת שלך-
זה עיבוד קומיקס לסיפור המקורי (כך הבנתי משאר הביקורות)
דווקא נראה מגניב
נעמי (לפני חצי שנה)
סקאוט חנקת אותי מצחוק...
ותצרפי קישור למה לא
יעל - גם את!! מה כלבים / חתולים (או שמא את מגדלת סוסים??) עושים כשהם רואים ג'וק??
סקאוט (לפני חצי שנה)
תודה יעל. אמא שלי גם מתמודדת לא רע עם עכבישים ועכברים. ( למזלי, עכברים עדיין לי אישית לא יצא לפגוש אצלנו אבל היא סיפרה לנו שאיפה שהיא גדלה, מכיוון שזה היה אזור עני ודירת קרקע.. עכברים היו, ועוד איך היו! )
yaelhar (לפני חצי שנה)
סקאוט - כל הכבוד לאמא!
פשוט, כנראה אין לה למי לקרוא אז היא נאלצת להיות אמיצה. ככה זה.
yaelhar (לפני חצי שנה)
נעמי - פשוט לא מגיע לו!
ורוב אלה שבאים כשאני צועקת "ג'וק!" הם על ארבע, ופחות רחומים מהאיש על שתיים, שיעיף אותו החוצה בלי להזיק לו (-:
אור (לפני חצי שנה)
זה היה די מזמן, אבל לזיכרוני רוב הפרשנות היא אישית שלי (אחרת זו לא חכמה),

קראתי את ההוצאה לאור של "הגלגול",

האמת שלא ידעתי שיש קומיקס,
יכולה להרחיב?
סקאוט (לפני חצי שנה)
אכן כן, נעמי, יש סיפור כזה אבל לא בשם הזה. אני אפילו מצאתי אותו לקריאה ישירה באינטרנט אם את רוצה. כי לא נראה לי שהוא מופיע אצלך בקובץ למיטב זכרוני.
סקאוט (לפני חצי שנה)
יעל, באמת מזל. אצלי אם עובר ג׳וק על ידי אז אני צורחת: אבא! אבא! ועומדת על כסא הבעיה היא שאבא שלי הגיבור לא בא ומעיף או עושה איתו משהו.. הוא גם עומד על כסא וצורח: תקראי לאמא! אמא!
נעמי (לפני חצי שנה)
יעל - ג'וק, כמובן, אבל אבל - מה יהא על השנינות המדהימה של תיקן ותיקון? =)
אני נולדתי למשפחה קצת פחות אמיצה...
נעמי (לפני חצי שנה)
רויטל, האמת שהייתי רוצה לכתוב ספר שגם אלו שממש ישנאו אותו (כבר נואשתי מהרעיון שאפשר לכתוב משהו שידבר לכולם) יתפעלו ממנו...
אני תוהה מה קפקא היה חושב על כל הררי הטקסט שנכתבו על כתביו, האם היה מסכים לפרשנויות, אולי מהמהם בהפתעה מול כמה מהן, מאשר או דוחה אותן או, כמו שקרה, מותיר אותנו לתהות לנצח...
סקאוט, העכברה ג'וזפין? חחח סיקרנת אותי, זה גם נמצא בקובץ?
היה מעניין לקרוא את הדיון שלכן
נעמי (לפני חצי שנה)
אור תודה, קראתי!
האם הפרשנות שלך או מבוססת על מה שלמדתם בכתה (כתבת שקראת אותו לבגרות)?
קראת גם את הקומיקס או שלא היית בטוח באיזה דף להניח את הביקורת?
מלכתחילה לקחתי את הספר רק בשביל ה"גלגול", אבל מובן שאקרא את השאר, במיוחד לאור ההמלצות.
yaelhar (לפני חצי שנה)
קראתי עד "התיקן" וקפאתי.
מבחינתי הוא ג'וק, שלא ראוי לשם תקני. בכל מקרה לשמחתי חוץ ממני אף אחד בבית לא מפחד מהם, ויש מי שיעיף אותו מהחלון...
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
סקאוט, גם ל"במושבת העונשין" נכתבה יותר מפרשנות אחת...
יכול להיות שהעובדה שהסיפור לא הושלם מוסיפה לבלבול ולמבוכה, אבל אני חושבת שזה אינהרנטי לכתיבה, לעולם המתואר.
אני מתקשה לדמיין סוף ל"המשפט" שיסגור את כל הקצוות, יגשר בין כל הסתירות ויחבר את הכל לסיפור קוהרנטי וברור. זה מנוגד לרוח של הסיפור.
סקאוט (לפני חצי שנה)
רויטל, אני חושבת שאת צודקת אבל לא בכל הסיפורים שלו לא ניתן להבין מה הפרשנות- למשל במושבת העונשין המסר פשוט זועק מתוך הדפים, או בסיפורו האחר שמתמקד בעכברה ג׳וזפין שחושבת שהיא זמרת נהדרת, גם בסיפור זה המסר מאוד בולט.
ובכלל, שמתי לב שבמרבית סיפוריו וספריו יש חזרה- תמיד ישנה תחושה של בדידות, ניכור, של חזקים וחלשים, של כבדות, של אי וודאות.
ורויטל, אולי ההרגשה שאין פרשנות אחת ואנחנו לא יכולים לדעת במאה אחוז למה התכוון הסופר נובעת מזה שהסופר לא סיים חלק מספריו? למשל הספרים המשפט והטירה.. אין להם סוף. הסוף פתוח כי הסופר לא הצליח לסיים את כתיבתם. כי אולי דווקא אם הסוף היה חתום וסגור אז זה היה משנה את כל התמונה והמחשבה שלנו על הספר?
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
את "המשפט" ממש שנאתי, אם כי אי אפשר שלא להתפעל מכשרונו של קפקא, גם כששונאים אותו.
לעומת זאת "במושבת העונשין" שלו - טוב, לא יכולה להגיד שאהבתי, זה סיפור מצמרר. וחזק מאוד.
אבל התחברתי אליו יותר מאשר ל"המשפט".

העניין עם הטקסטים של קפקא הוא, שאי אפשר לקבוע בנחרצות ש"זה המסר" שלהם.
הם חידתיים, נטולי סיבתיות, ניתנים לפרשנויות שונות שהולכות בכל מיני כיוונים, ואף כיוון אינו "מכסה" את היצירה בשלמות.
למשל, קשה לומר בנחרצות שיוזף ק. מהמשפט מייצג מלחמה של הפרט מול החברה, כאשר יוזף עצמו מתנדנד בלי הפסקה בין קונפורמיזם ורצון לרצות את המערכת, למרדנות וקריאת תיגר על המערכת. הוא לא מעורר בקורא אמפתיה כמצופה מ"לוחם צדק", קרבן חף מפשע של מערכת מושחתת, שכן ההתנהלות שלו עצמו תמוהה ומלאת סתירות.
אור (לפני חצי שנה)
יופי של ביקורת,

אני זוכר שלא היה לי קל עם קפקא (בעיקר בספר "המשפט"),
יש איזו אווירה מחניקה שמלווה אותך בכתביו,

זו הפרשנות שלי ל"גלגול" -
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=75190

מה חשבת על שאר הסיפורים?
סקאוט (לפני חצי שנה)
נעמי- אני שמחה! ואני ממליצה על הספר הראשון שבלום כתב ״ מצרפי המקרים״ הספר השני, לדעתי, היה פחות טוב.
ולא קראתי שום דבר של מורקמי.. אני לא אוהבת את הסגנון שלו.. מה שכן, חשבתי לקרוא רק את הקומיקסים שהוא הוציא. לדעתי הם נשמעים מעניין,
נעמי (לפני חצי שנה)
את יואב בלום עוד לא קראתי.
ואת קפקא על החוף, אתן יכולות לנחש, ממש, אבל ממשששש לא אהבתי.
נעמי (לפני חצי שנה)
סקאוט, מה פתאום, נהניתי לקרוא! את מוזמנת תמיד להרחיב את אופקי.
פַּפְּרִיקָה (לפני חצי שנה)
הגיבור מאמץ לעצמו את השם קפקא מתוך חיבתו לספריו.
סקאוט (לפני חצי שנה)
יואב בלום! עדיין לא קראתי את ספרו השלישי והאחרון ( כרגע ) שיצא. ואת צודקת פפריקה אבל האם זה קשור לפרנץ קפקא?
פַּפְּרִיקָה (לפני חצי שנה)
יש את יואב בלום למשל, שמכניס יסוד פנטסטי יחיד אבל כזה שמשנה מהותית את העולם. יש ספרי פנטזיה "קלים" שבהם נתון איזה יסוד פנטסטי אבל העלילה מתנהלת בצורה ריאלית לחלוטין.

סקאוט - קפקא על החוף אכן מתייחס לפרנץ קפקא.
סקאוט (לפני חצי שנה)
נעמי- איזו מחמאה! תודה רבה! אני שמחה שהחפירות שלי על קפקא לא שיעממו אותך. בתחילה פחדתי שהן לא קשורות ותחשבי: מה היא רוצה ממני?
אבל אני שמחה שזה לא כך.

ונכון, יש לו כתיבה רזה אבל אני חושבת שזה אחד המאפיינים הייחודיים שלו. שהופכים אותו להיות מי שהוא, ל.. קפקא. (:
דרך אגב, תמיד תהיתי אם הספר של מורקמי בעל כותרת עם שמו של קפקא קשורה לפרנץ קפקא או לקפקא אחר?
נעמי (לפני חצי שנה)
סקאוט - לאבא קפדן יש באמת השפעה רבה, אבל אני מניחה שיש כאן גם קווי אופי מסוימים שתורמים לקדרות הכללית ולראיית עולם עמוקה. כרגיל, קשה להפריד בין ההשפעות השונות. אני גם חושבת שהוא כותב נפלא, חשבתי כך גם ב"המשפט", אולי העלילה הרזה היא זו שהפריעה לי. אני חושבת שהייתי נהנית לשבת בקורס שמנתח את יצירותיו, נראה שאת יכולה להיות המרצה =)
נעמי (לפני חצי שנה)
פפריקה אני נכונה להתאמן, אלא שלא ידוע לי על תרגילים ברמת קושי בינוני, למיטב ידיעתי זה או יסוד פנטסטי יחיד או עולם מפונטז לגמרי, לא?
סקאוט (לפני חצי שנה)
ונעמי- אולי כדאי לך להמשיך עם סיפוריו הקצרים, הם יותר מעניינים האמת. אני קראתי את ספירו הטירה שמאוד דומה לספר המפשט וזה בעצם הסגנון של קפקא, אף על פי שהוא חסכן בתיאורים הסגנון שלו מאוד יבשושי ואיטי, יכולים לחלוף עמודים שלמים ולא יקרה דבר. יש בו משהו מאוד פילוסופי.
בגלל זה הוא לא מתאים לכל אחד, אבל אני נהנת מאוד מכתביו. הוא כותב נפלא לדעתי.
סקאוט (לפני חצי שנה)
נעמי- אכן, אכן. נפשו הייתה מיוסרת מאוד, והאמת היא שאני לא מופתעת, יש לו ספר שנקרא מכתבים אל אבא שבחציו הראשון מתאר מכתב שכתב לאבא שלו ושם מתואר כיצד אבא שלו התנהג אליו, הוא היה מפלה בינו לבין שאר בני המשפחה ובכלל האב הצטייר כאדם נוקשה וקפדן מאוד. למרות זאת, לא חש קפקא טינה כלפי אביו, והוא רושם זאת במפורש.
ובכלל, קפקא חלה ומת בגיל צעיר, אני מאמינה שזה השפיע על יצירותיו. הוא גם עמד להתחתן פעמיים אבל האירוסים בסופו של דבר בוטלו.
ופפריקה- אני ממליצה להתחיל עם הספר הזה, זה הספר הראשון שהתחלתי איתו. הוא לא רע בתור התחלה.
פַּפְּרִיקָה (לפני חצי שנה)
לא הייתי אומרת חסרי מעוף (אני חיה בקרב פנטזיופובים ולמדתי לאהוב אותם...) - אבל אני תמיד תוהה אם זה שריר שאפשר לאמן ולהרגיל לטווח גדול יותר.
נעמי (לפני חצי שנה)
לא נורא, שונרא, כל עוד האסוציאציות מנומקות הכל הולך כאן...
נעמי (לפני חצי שנה)
פפריקה, תודה! ואני חשבתי עלייך (באמת) ותהיתי האם את חושבת, כמו ידיד שלי, שפנטזיופובוים כמוני הם קצת חסרי מעוף.
קראתי גם את "המשפט" שלו, זה היה קריא אבל לא מאד התלהבתי, ויש לי גם את שאר הסיפורים בקובץ, שמתוכו קראתי רק את הגלגול בינתיים.
שונרא החתול (לפני חצי שנה)
במקומך לא הייתי טורחת לענות למי שבעצמו קושר בין מלפפונים לשביעייה הסודית, למשל.
או שמא היה זה חצילים והחמישייה הסודית? לא זוכרת, החרטוטיאדה חוגגת שם.
פַּפְּרִיקָה (לפני חצי שנה)
(אף פעם לא קראתי קפקא. אולי הגיע הזמן להתחיל.)
פַּפְּרִיקָה (לפני חצי שנה)
כשקראתי על הפנטזיופוביה שלך נזכרתי גם אני במר ורטיגו. ביקורת טובה.
נעמי (לפני חצי שנה)
דני ורויטל תודה =)
דני - אווו הרבה סיבות למצב הרוח הקודר, ולא, התיקנים הם דאגתי האחרונה, מבטיחה..
נעמי (לפני חצי שנה)
סקאוט - הקדמת אותי, אכן! הפרשנות שהצעת היא בין הבולטות. וכן, עושה רושם שהיה בעל נשמה מיוסרת...
תודה סקאוט!
נעמי (לפני חצי שנה)
זשלב ולי- הוספתי משפט שמחדד את העובדה שהשרץ שגרגור הפך אליו הוא מקק גועלי...
סקאוט (לפני חצי שנה)
זשל״ב- יש שם מקק בסיפור של קפקא, גרגור הופך למקק. בכל אופן, נעמי. ספר מצוין! קראתי אותו לפני חמש שנים ביום כיפור והוא זכור לי לטובה! הסיפור של גרגור בעיקרון מעביר מסר שאנשים שדאגת להם, והיית עבורם בסופו של דבר ברגעי החולשה שלך, ברגעים שאתה הכי צריך אותם.. ירמסו אותך ללא תקנה. ואפילו יותר גרוע, לא רק ירמסו אותך, אלא בכדי שיפרחו, מישהו יצטרך להקריב מעצמו- וזה בעצם גרגור.
הפיכתו של גרגור לשרץ היא בעצם חידוד המסר שברצונו היה להעביר.
בכלל, בסיפוריו של קפקא תמיד שולט היחיד, הבודד, אל מול החברה. אם זה גרגור מול בני משפחתו, או הדמות הראשית מהספר ״ המשפט״ או ק׳ מהספר ״ הטירה״.

אוסיף ואומר שרבים הסיפורים של קפקא העוסקים בעצבות, בבדידות, למעשה כולם. בין אם סיפוריו הקצרים או סיפוריו הארוכים יותר.
היסוד הפנטסטי הוא עוד מאפיין חזק ביצירותיו.
הזכרת לי שאני באמת חייבת לכתוב ביקורת על ספריו של קפקא שמתמקדת גם בסיפור הגלגול.
דני בר (לפני חצי שנה)
רויטל ק.- ברור שאתן! שכחתי בלהט הקרב :)
לי יניני (לפני חצי שנה)
זשלב גם אני לא... ומתיקן לא צריך להיות במצב רוח קודר... הם ישארו תמיד גם אחרי הפצצה גרעינית
זה שאין לנקוב בשמו (לפני חצי שנה)
לא הבנתי איך הפסקה הראשונה קשורה לפסקה השנייה.
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
דני, תן לה לייק, אולי זה ישפר את מצב הרוח... ;-)
(ביקורת יפה ומשעשעת, נעמי).
דני בר (לפני חצי שנה)
קורא את הביקורת שקושרת בין המקק לספר של קפקא, ורק תוהה מדוע "מצב רוחך קודר בימים האחרונים"- כמו שאת מעידה כאן.
שבוע טוב:)





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ