#
אני לא אוהבת לקרוא מחזות. הוראות ההמחזה מפריעות לי לדמיין, שפת התיאטרון אינה חביבה עלי, הקריאה מקוטעת ובכלל, זה לא הז'אנר המועדף עלי (גם לא תיאטרון למען האמת). יש שני מחזות שאני חוזרת וקוראת בהם, וזה אחד מהם. דירנמאט לא ניסה להסתיר את הפרדוקסים שהוא בונה למשתתפי הסיפור. לא רק בתחום הנושא העיקרי – בחינה מוסרית של בחירות לא מוסריות – אלא גם בשוליים. כמו התנהגות מקובלת או השלמה פאסיבית ללא קרב עם

נקרא בנשימה אחת, שעתיים עברו  כרבע שעה ובהנאה גדולה :-)
החלטתי להתחיל את הביקורת עם הסבר קטנטן על שם המחזה ״פיגמליון״. במיתולוגיה היוונית פיגמליון היה פסל, שפיסל פסל בדמות אישה והתאהב ביצירה שלו... ( נכון, אתם יודעים זאת)
הסיפור פשוט. פרופסור היגינס, מומחה לפונטיקה בעל תשוקה עזה לעבודתו, נתקל באלייזה דוליטל, מוכרת פרחים ענייה בעלת דיבור המוני, ומחליט תוך התערבות עם חברו, קולונל פיקרינג, להפוך את

מחזה מצויין,קראתי אותו כמו פרוזה מתחת לשולחן באמצע שיעור ספרות בכיתה י"ב .עד היום אני נהנית ממנו.ראיתי גם את ההצגה.העלילה בתמצית:גברת זקנה ועשירה להחריד חוזרת לעיירת הולדתה כולם מתרוצצים סביבה ומצפים לפרורים משולחנה לאט לאט מסתבר כי עזבה את העיירה בחרפה בהריון מאהובה שנטש אותה ובתמיכתם השותקת של אנשי העיירה וכיום לאחר שצברה הון רב היא רוצה לנקום. העיירה במשבר כלכלי ותרומתה תוכל להציל אותה. היא מתנ

"הדתות טועות מרגע שהן מטיפות מוסר ומרעימות כל-מיני דיברות ומצוות. לא צריך אלוהים כדי ליצור אשמה, גם לא כדי להעניש. אחינו בני-האדם מספיקים, בעזרתנו אנו."
- אלבר קאמי, ''הנפילה''.

כסף.
הכסף מניע את העולם, כל הזמן בני האדם חותרים אליו כדי לשפר את מעמדם ולהתקיים, כל הזמן הכסף דורש זמן ומנוחה מן האדם, עם כסף אפשר לקנות הכול.

היום הוא יום טוב, זאת לא הפעם הראשונה שקראתי וכמה שאהבתי. לקרוא מחזות

מדובר במחזה שהוא לא פחות ממופתי. זהו מסע ביכולת והנכונות של בני אדם, כל בני האדם באשר הם, לעוות ולהתאים את המציאות בדרכים שונות ומשונות על מנת שתתאים ליצרים הבסיסים ביותר שלהם. מחזה זה אינו בא להטיל ספק בטוב האנושי ואינו מנסה לטעון כי האדם מיסודו מושחת הוא ויפעל בצורה מושחתת. הוא רק מראה איך בנסיבות מסוימות ולא טבעיות האדם עלול להיכנע לרוע. המסר החשוב שטובל ברוח התקופה, והודגש לכל אורך המחזה, הוא

חופש פסח כמה זמן חיכיתי לחופש, כמה זמן חיכיתי לשבת עם איזשהו ספר טוב ופשוט לקרוא.
אל המחזה הזה נחשפתי לראשונה כאשר הייתי בחטיבת ביניים כאשר חברה טובה שלי אז (היום אני לא בקשר איתה לצערי) הזמינה אותי להצגה שהשתתפה המבוססת על הספר. אני זוכרת שהייתי בכיתה ז' שראיתי את ההצגה ודמעות ירדו מעיני. בתיכון שוב פעם הייתי מוזמנת להצגה המבוססת על המחזה שחברים שלי שהיו במגמת תיאטרון עשו. היום כאשר אני בת 21 לא

"ביקור הגברת הזקנה" הוא מחזה מאת המחזאי השווייצרי פרידריך דירנמאט, שנכתב בשפה הגרמנית, הוא פורסם והוצג לראשונה בציריך בשנת 1956, בכיכובה של תרזה גיזה.
המחזה הזה הוא טרגדיה קומית וכמו גם מחזה מוסר של קומדיה גרוטסקית על המוות, שעוסק בהשתעבדות האדם לממון, תוך ויתור על ערכים מוסריים בהם הוא מאמין, דוגמת קדושת החיים. המחזה מדגיש את האמצעים שמאפשרים לאדם ולחברה לשנות את ערכיהם מבלי להתייסר, וכן בודק את

מחזות - מחזות הם חלק גדול מאוד מחיי, גם אם עד רגע זה ממש לא כתבתי ולו ביקורת אחת על מחזה אחד. היו רגעים בהם שקלתי אם לכתוב ביקורת על מחזה זה או אחר, אך לא מצאתי עצמי ישובה מול המחזה ואומרת לעצמי: "על זה, על זה המחזה יש לי מה לחדש!" "פיגמליון" כמו הכריח אותי לכתוב עליו. הוא גם כמו הכריח אותי לקרוא אותו, למרות שאני שקועה בספר אחר (כפי שבוודאי ראיתם לפי הדף שלי בו עדכנתי כי אני קוראת את הספר "יוליסס"

לפני כחודש, אחרי הצגה קצרה פה והצגה קצרה שם ויום בפסטיבל התיאטרון לנוער בבת ים, ואגדות וחנוכה ומה לא, הודיעה המורה שלנו לתיאטרון שאנחנו עומדים להתחיל על הפקת סוף השנה שלנו.
כולנו, כמובן, הסתקרנו מאוד, והשאלה הגדולה הייתה "איזה מחזה? איזה מחזה? איזה מחזה?"
אך בגלל שהמורה שלנו היא רק בן אדם - ועוד אחת עסוקה מאוד - היינו צריכים לחכות די הרבה זמן עד שתיוודע לנו התשובה.
יום בהיר אחד בישר לנו הבן של