לג'פרי ארצ'ר היה רעיון בראש:
בחור בשנות ה 20 לחייו מסתבך קשות כאשר מואשם ברצח חברו וגיסו לעתיד בתקרית בפאב.
הוא נכנס לכלא למרות חפותו על סמך עדות שקר שנתנו 4 חברים (אחד מהם הרוצח) ובמהלך מבריק מצליח לחמוק משם מבלי להיחשב נמלט ומבלי שייחפשו אחריו ולתכנן את הנקמה.
אבל מה?
הסופר מרוב שהתלהב מהרעיון המוצלח שלו לסיפור הזניח את ההשקעה בפרטים הקטנים והרי שם כידוע אלוהים נמצא...

העלילה מתרחשת בלונד

ארצ'ר הוא מספר סיפורים טוב, אולי הטוב ביותר. שום דבר מעבר. למי שמחפש נישנושים לפני השינה

הבלש ויצ'ר חושד כבר זמן מה בבתו של סמואל קנט כמי שרצחה את אחיה. אילו הייתה זו עלילה שהומצאה ממוחו הקודח של סופר זה או אחר, החשודה כבר הייתה מתפרצת בבכי בבית המשפט ומודה במעשה. לצערו של הבלש ויצ'ר , הוא אינו בלש דמיוני אלא דמות אמיתית. החשודה, מה לעשות, גם היא אמיתית ומסרבת להתיישר על פי תסריטים צפויים.
ויצ'ר יודע שמחיאות כפיים הוא כבר לא יקבל. וחב

אחלה ספר
זורם מהתחלה עד הסוף
עם טוויסט משגע באמצע הספר.
ממליץ בכיף,אחד הטובים שקראתי בזמן האחרון.
ספר שמתחיל ורק עולה ועולה
אומנם לא לשיאים מטורפים
אבל כל הסמן בעלייה במתח של הקורא לדעת מה יהיה בדף הבא.
תהנו חברים

"האדם נולד חופשי, אך לכל מקום הוא כבול בשלשלאות".
חלק מהקוראים ודאי ירימו גבה ויתמהו מה הקשר של דברי ההגות של הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, בן שלהי המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18, לנושא.
והנה ההסבר: בחלק מהסיפורים ישנם פרטים שאף שהסופר אולי לא התכוון אליהם - נראים כ"זורחים מתוך השחור", וממקדים את תשומת הלב אליהם. וכך מצאתי בסוף הספר הַקְבָּלָה - גם אם לא מלאה, למשפטו של ג'ון לוק.
ולשם כך, בחרתי להתחיל

תמיד נחמד לגלות ספר שאין עליו עדיין סקירה באתר, ולהרגיש חלוציות רבה בכתיבה עליו. לא תמיד הסקירה הזאת נצרכת, היות ויש ספרים שיותר עדיף להם ככה, להישאר בתהום הנשייה השכוח. ולפעמים יש התלבטות. את הספר הזה רציתי להזניח. לדפדף אותו הלאה. לא על כל ספר שקוראים חייבים תמיד לכתוב, אתם יודעים. אלא שאז הגיע לידי ספר של ג'וג'ו מויס. ובכן, אם "הנערה שהשארת מאחור" זכאי ללא פחות מ-45 סקירות באתר הזה, הרי שאין שו

אפתח ואומר שיש ספרים שרק לפי השם שלהם אתה יודע שהם יהיו חתיכת פצצת קריאה ושתדבר עליהם כל חייך, לפחות.
לדוגמא אפשר להביא לכם את "משחקי הרעב", "מחוננת", וגם אם לא קראתי - "שם הרוח". לפי תגובות של כמה אנשים שאני מכירה טוב מאוד.
טוב, אז זהו, לפואנטה - "אסיר מלידה"; בהחלט בקטגוריה הזאת.

לפינה הקבועה בביקורות; איך פגשתי את הספר?
הייתם יכולים לנחש לפי ההקדמה שהשם משך אותי. אבל לא.
אתמול בספריית בי

הספר הזה מוגדר בכריכה האחורית כ"מותחן פסיכולוגי". יכול להיות. אבל הוא בעיקר מאיר את התקופה, בה החלה המודעות לתפוס מקום של כבוד. גם לפני סוף המאה ה - 19 אנשים היו בעלי מודעות אבל כל עוד כללי ההתנהגות היו נוקשים והוכתבו על ידי הדת, הנפש (הפרטית) וההשפעות עליה נותרו בצל.

הסיפור הוא על זוג הורים לילדה קטנה, שלכאורה מרגע שהיא מועברת ממיטת הוריה לחדר משלה - מתחילים ארועים שהם על גבול הכישוף והמסתורין

אולי הבעיה היא שקיבלתי את הספר עם בילד-אפ מטורף. אולי הבעיה היא שקראתי אותו ביומיים ארוכים מדי של חג. אולי הבעיה היא פשוט באופי שלי או של הספר, שלא הולכים ביחד. בגדול, ספר סבבה.
מזמן לא התחלתי ספר חדש, וברגע שהתחלתי את "אסיר מלידה" התחשק לי להמשיך. בהחלט הישג! הכתיבה נראתה לי מושכת וזורמת, ההתחלה הייתה מעניינת והפרק שאחרי הפרולוג בהחלט השאיר אותי עם פה פעור. זה היה מצוין.
הדברים שלא אהבתי היו סו