2 סיפורים ראשונים אפשר לוותר.
שאר הסיפורים ואחרית הדבר טובים.
הסיפורים נכתבו בתנאי מחתרת בכיבוש הנאצי של צרפת.
הם כתובים אודות וכנגד הכיבוש הנאצי והשואה.
ביקורת כלפי החברה הצרפתית.
הסיפורים נוגעים ללב ומכמירי לב.
שפה יפה, ותרגום מוצלח, כל הכבוד לארזה.

בעיני רוחי אונורה דה בלזאק נדמה לי כמו וולקאן במפחתו, יוצר ומפסל תוך מאמץ דמויות וסיפורים מופלאים.

בספר הזה שלושה סיפורים, כל אחד מהם עוסק בנושא אחר וכל אחד מהם ריאליזם עטוף באגדה: הסיפור הראשון דן באמן שכמו פיגמליון מתאהב ביצירת האומנות שלו, מחביא אותה ושומר אותה לעצמו. נראה שבלזאק הכיר והוקיר אומנים (רודן פיסל מספר פסלים של בלזאק), מדובר על התקופה של ניצני האימפרסיוניזם, תחילת המאה ה-19. והסי

סכסוך שנקלע אליו שלא בטובתו האב בירוטו הוא הציר שעליו בנויה העלילה. טור היא עיר הולדתו של אונורה דה בלזאק. בטור מתרחש המעשה. האב בירוטו עובר להתגורר בביתה של מדמואזל גאמאר. ספור מינורי - ברקע מנזר סן גאטיין בתקופת שארל העשירי-השנה 1826 צרפת מנסה לשוב ל"נורמליות"אחרי טלטלות לא פשוטות. האב בירוטו הוא הוא כומר תמים נאיבי-אפילו ילדותי . העלילה מתפתחת: שנאות, אגו נפוח, העמדת פנים-צביעות . ב

אוסף של שבע יצירות מאת ההוגה הצרפתי הידוע של עידן הנאורות, דידרו.
את הספר פותח מאמר על יצירותיו של דידרו ובפרט על היצירות בקובץ הזה, והוא דוגמה מאלפת לבלבול שאוחז לעיתים בהוצאות ספרים כשהן מפרסמות יצירות "חשובות"; מדי פעם ישנה נטייה די מאוסה לשים בתחילת הספר מאמר ארוך מדי, יבש מדי והכי גרוע - כזה שדורש הכרה עם התוכן שבא בהמשך הספר כדי להבינו.
וכך גם המאמר כאן. אודה ולא אבוש שקראתי אותו רק בחלקו

באמנות יש איזה קסם מיוחד, איזה מסתורין עמום שאופייני רק לה. אחד הדברים הנפלאים באמנות, היא שישנו קו דק בין האמנות לבין משהו שהוא איננו אמנות (וכיוון שהגבול הוא כל כך חמקמק, לא תמיד ברור לאנשים מהי אמנות אמיתית). אני להוטה אחרי סיפורים המספרים סיפורה של תמונה או של אמן. לדוגמה, אני אוהבת מאוד את "תמונתו של דוריאון גריי", וגם את "סיפורים פטרבורגיים" המופלאים של גוגול, שטומנים בחובם סיפור על אמן שנפל

חלק מאומנות הכתיבה נובעת מכלל הברזל לכותב הפוטנציאלי: "אל תספר, הדגם". אל תאמר שהשניים היו אוהבים בלב ונפש, תן לקורא להסיק זאת מהכתוב. אל תאמר שהגיבורה חכמה וחריפה, צטט שנינויות פרי מחשבתה ופרי שליפתה המהירה בעת דיאלוג. לא תמיד הדברים פשוטים כל כך, אבל יש כותבים שמתעלים מעבר לזה. הם מעבירים לקורא את האווירה שרצו, בלי לכתוב עליה, אלא בהדגמתה. כך לדוגמה "יער נורווגי" מדגים אווירה של שיממון ותחושת א