הנה אני נכנס לקודש הקודשים ומחלל אותו במזיד. "הנסיך הקטן" הוא ספר בסדר. כלומר סביר, ככה ככה כזה. רוצה לומר שאם תורידו ממנו בערך עשרה משפטים נחמדים וכמה איורים יפים, אה..ואת ההשראה לשיר ההוא של יונתן גפן אז תישארו עם סיפור על ילד כאפות ג'ינג'י שמנסה לשכנע שכל המבוגרים טיפשים וכולם מאופיינים בתכונה אחת מרגיזה. הספר נכתב בזמן מלחמת העולם השנייה והוקדש לחבר שהיה שרוי תחת הכיבוש הנאצי בצרפת. אז כן,

על הנסיך הקטן לא רציתי לכתוב ביקורת. הספר היה נראה לי קצת... מרוחק. לא שהוא לא היה טוב, אלא שפשוט... ובכן, איכשהו הוא היה לי זר. לא מצאתי את עצמי בתוכו, בתוך כל פניני החוכמה, האלגוריות המפולספות קמעה, הטפות המוסר המרגיזות משהו, חוסר הרצף של הסיפור, הדמויות שלא תמיד הצלחתי להתחבר אליהם בממד הרגשי... אני לא יודע, נראה היה שמשהו התפספס. אני לא יודע מה בדיוק... הספר כמו דרש ממני לצאת מהציניות, וספר טו

הנסיך הקטן חי בתוכנו במדבר.
הוא לא פגש, למיטב ידיעתי, טייסים צרפתיים שנחתו נחיתת אונס באמצע המדבר ועמלו על תיקון מטוסם.
הוא לא נולד על כוכב בשמיים, הוא לא הכיר עצי באובב אבל בוודאי הכיר עצי שיטה ואקליפטוסים ואולי גם עצי אלה אטלנטית כי מי שנולד במדבר לומד ראשית לטפס על עצים ולהיזהר מעקרבים ונחשים.
הוא ראה את שקיעת השמש מאות, אם לא אלפי פעמים, כשלבו עצוב אבל לבטח ראה את זריחת השמש מאות, אם לא אלפ

נתקלתי לראשונה בנסיך הקטן כשהייתי קטנה. לא זוכרת את הגיל המדויק, אבל ללא ספק ילדה.
הוא היה בכלל של אחותי. אבא שלי הביא לה אותו. קראתי אותו בחטף, באותו אחר צהריים, כשם שקראתי כל ספר שנפל לידיי אותה תקופה. זה היה התרגום הישן, אני בטוחה בזה, ולו רק בגלל העובדה שלא הבנתי מה אני קוראת. עברתי עמוד אחר עמוד כמו שקועה בשינה. לא היה לי מושג מה אני קוראת. ופתאום הנסיך הקטן היה באמצע מסע בין כוכבים. איך זה

אין לי מושג איך הדמות שלי מצטיירת למבקר בדף הקריאה שלי באתר. אני מניח שמבעד לשירים ולמילים מלאות הרגש שאני שולח בין דפי האתר, אני מצטייר כמשורר צעיר, אדם המקדיש כל חייו לשירה וספרים, מלא רגש, כאב ועומק, בחור שקט ורגיש.
אני מניח שאתם מבינים שבמציאות התמונה מעט שונה. השירים אכן שלי, אבל אני לא ספר שירה מהלך, ולמרות העומק בכתיבה, יש בי גם קלילות וצחוק, ובסך הכל אני מתנהג כמו רוב האנשים שאומרים "לקרו

אמרתי "נעשה ניסיון" - החלטתי - הספר המיוחד והייחודי הזה - הנסיך הקטן,
יהיה ספר קריאת חובה לכל תלמידיי (עבדכם מחנך ומורה בתיכון) בכיתות י"ב (שמיניסטים - לא פשוט שתדעו) אותם אני מחנך.
בוא נראה קצת תגובות - חשבתי.
מתחילים שנה - במסע לפולין. חוזרים - שיעורי חינוך בנושאים גיוס לצבא. צוק איתן והקיץ שהיה ודווקא בהקשר, מחליט:"יאללה לקרוא את הספר חובה".
קיטורים: מה עמיר (טוב המורה), מה אנחנו כ....ת (כא

אתם חייבים להבין,
אני, הילדה הכי טובה שתפגשו אי פעם!
חננה,אם אתם מתעקשים

מעולם לא הברזתי משיעור,
בכל היסטוריית בית הספר לא זרקו אותי מהכיתה,
מעולם לא הזמינו את הורי עד הלום,
אף פעם לא הושעתי,
בחיים לא צויידתי בנספח התנהגות להורים
ויותר גרוע, בחיים! אבל בחיים לא החסרתי אף לא יום אחד!

את הספר פגשתי(אי שם בתיכון) כאשר החלטתי לקחת את עצמי בידיים, ולבדוק "על מה כולם מדברים" ומי זה "הנסיך ה

תובנות יפות במילים פשוטות, מהקלאסיקות הבודדות שהן אנדרייטד ולא אוברייטד

כמה מילים על הספר הנסיך הקטן
כשגמרתי לקרוא את הספר הרגשתי עצב ועגמומיות לא ברורה,
כנראה שבכל אחד מאיתנו מסתתרת דמותו של "הנסיך הקטן"
זו אותה נקודה זוהרת בלבו של כל אחד מאיתנו כמו כוכב נוצץ שחבויים בו זיכרונות ילדותנו שהייתה כולה תמימות ואמונה.
כל אחד מאיתנו היה פעם נסיך קטן ילד בודד וסקרן שחיפש חבר אמיתי לְאַלֵף .
זה ספר פרי דימיון והלך רוח ומחשבה של הסופר אנטואן דה סנט-אכזופרי בהי