“לא תכננתי לכתוב על הספר הזה ביקורת אף פעם. יש ספרים כאלה, שאי אפשר לכתוב עליהם. אי אפשר, כי כל מגע עלול לפגוע. להרוס. נקודת המבט שלי, התמקדות מסויימת שאבחר בה, הדברים שמהם אתעלם. ומישהו עוד יחשוב שזה הספר. וזה לא, זו רק אני ומה שלקחתי ממנו. הספר עומד שם, מחוץ לביקורת, והוא מופלא. *** ובעצם, כבר כמה שנים שלא קראתי אותו. עשור, אולי אפילו יותר. עוד סיבה לא לכתוב עליו. אבל קראתי אותו בגי”

“**** הייתם אוכלים עכברוש? בנסיבות המתאימות, תרשו לי להמר שכן. כולנו היינו מכניסים לפה כל דבר, ולו המאוס ביותר, כזה שבימים כתיקונם היינו נגעלים שלא לדרוך עליו ברגל יחפה. קוראים לזה הישרדות, ובשביל להשביע את הרצון הזה, הבסיסי, הראשוני, הפרימיטיבי ביותר, היינו עושים כל דבר ואוכלים כל דבר, וגם עכברוש הופך להיות אמצעי, חלבון שיכול להשאיר אותנו בחיים ולו לעוד יום אחד, בין אם אנו שומרי כשרות,”

“מהי הישרדות בכל מחיר ובכל הכוח הקיים ביצור אנושי או חייתי? לא זאת לא תוכנית טלויזיה מבוימת ומצולמת באיזה אתר אקזוטי באיי סיישל או בבהאמס או בים התיכון. אלו לא דוג-מגישים/ות חטובים/ות יפה בלורית ותואר שנלחמים אחד/ת בשני/ה על מיליון השקל מינוס שליש מהסכום לקופת המדינה ועל "תהילת עולם" ואולי עוד איזו תוכנית גרוטסקית על המסך הקטן. ההישרדות האמתית היא מקום שכוח אל באחד האיים המלאיים באוקיינוס בשקט 1”

“הקוראת: קוראת לאט. אולי הרבה, אבל לאט. זה אף פעם לא הפריע לה. ממילא סוג המתח שיש, אם יש, בספרים שהיא קוראת הוא לא כזה שלא מאפשר לה לראות במקביל משחק של ברסה נגד ולנסיה או לסגור ספר כשהיא צריכה להסיע ילד או לבוא לראות את הסרטון שהוא אומר שהיא חייבת, אבל חייבת, לראות. רק שכאן זה היה אחרת. לפני יומיים, כשהיא חיכתה בתור באיזו מרפאה, תוך שהיא קוראת, היא הציעה לשני אנשים שהגיעו אחריה להיכנס קודם, כי היא”

“לא תכננתי לכתוב על הספר הזה ביקורת אף פעם. יש ספרים כאלה, שאי אפשר לכתוב עליהם. אי אפשר, כי כל מגע עלול לפגוע. להרוס. נקודת המבט שלי, התמקדות מסויימת שאבחר בה, הדברים שמהם אתעלם. ומישהו עוד יחשוב שזה הספר. וזה לא, זו רק אני ומה שלקחתי ממנו. הספר עומד שם, מחוץ לביקורת, והוא מופלא. *** ובעצם, כבר כמה שנים שלא קראתי אותו. עשור, אולי אפילו יותר. עוד סיבה לא לכתוב עליו. אבל קראתי אותו בגי”

“**** הייתם אוכלים עכברוש? בנסיבות המתאימות, תרשו לי להמר שכן. כולנו היינו מכניסים לפה כל דבר, ולו המאוס ביותר, כזה שבימים כתיקונם היינו נגעלים שלא לדרוך עליו ברגל יחפה. קוראים לזה הישרדות, ובשביל להשביע את הרצון הזה, הבסיסי, הראשוני, הפרימיטיבי ביותר, היינו עושים כל דבר ואוכלים כל דבר, וגם עכברוש הופך להיות אמצעי, חלבון שיכול להשאיר אותנו בחיים ולו לעוד יום אחד, בין אם אנו שומרי כשרות,”

“מהי הישרדות בכל מחיר ובכל הכוח הקיים ביצור אנושי או חייתי? לא זאת לא תוכנית טלויזיה מבוימת ומצולמת באיזה אתר אקזוטי באיי סיישל או בבהאמס או בים התיכון. אלו לא דוג-מגישים/ות חטובים/ות יפה בלורית ותואר שנלחמים אחד/ת בשני/ה על מיליון השקל מינוס שליש מהסכום לקופת המדינה ועל "תהילת עולם" ואולי עוד איזו תוכנית גרוטסקית על המסך הקטן. ההישרדות האמתית היא מקום שכוח אל באחד האיים המלאיים באוקיינוס בשקט 1”

“הקוראת: קוראת לאט. אולי הרבה, אבל לאט. זה אף פעם לא הפריע לה. ממילא סוג המתח שיש, אם יש, בספרים שהיא קוראת הוא לא כזה שלא מאפשר לה לראות במקביל משחק של ברסה נגד ולנסיה או לסגור ספר כשהיא צריכה להסיע ילד או לבוא לראות את הסרטון שהוא אומר שהיא חייבת, אבל חייבת, לראות. רק שכאן זה היה אחרת. לפני יומיים, כשהיא חיכתה בתור באיזו מרפאה, תוך שהיא קוראת, היא הציעה לשני אנשים שהגיעו אחריה להיכנס קודם, כי היא”