בתחילת שנות השמונים צפיתי בסרט הקולנוע "חוד המחט" בכיכובו של דונאלד סאטרלנד. הסרט היה בזמנו להיט גדול וזכור לי שנהניתי ממנו מאד.
הסרט התבסס על רומן ריגול מלחמתי בן 290 עמ' (בתרגום העברי) שפרסם קן פולט בשנת 1978, בתקופה שלפני פרסום האפוסים ההיסטוריים הגדולים והארוכים במיוחד שלו כמו "עמודי תבל" ודומיו (שאגב, טרם קראתי אותם).

עלילת הסיפור, כמו עלילות לא מעטות אחרות, מבוססת על מבצע ההטעיה המפורסם

אמרי לי מי הלאוטונג שלך ואומר לך מי את. רגע, רגע, סינית את מדברת אלי? אכן, כן. כדי לדעת מה זו לאוטונג צריך לקרוא את הספר הזה.
כולנו מכירים את ז'אנר הרומנים האנטרופולוגים, שנבנים מהרבה לבנים של תחקיר ועבודה קשה, ואת החורים של מחסור בידע, אוטמים בקטעים פולקלוריסטים, או בידע אישי חינם, שלא תמיד תואם את ההיסטוריה.
סיפור כתוב במניפה, לעומת זאת, (מכאן ואילך אכנה אותו "במניפה", כדי להקל עלי) נוצר מתכים

סין של פעם, מסורת על גבי מניפה, קשירות רגליים וציות עיוור.

מצאתי בספר את היופי, הרוע, הבדידות, החמלה, אך בעיקר גורל משותף לאלפי ילדות קטנות
שהפכו לנשים בוגרות עם גורל דומה שהיו חייבות להמשיך גחלת של אלפי שנים
ומסורת של כתב סודי שנקרא "נושו" על גבי מניפה כמו טלאי על גבי טלאי לאורך החיים של סיפור חייהם.

"צייתי צייתי, אך לבסוף עשי כרצונך" זו כל התורה כדי לשלוט על ממלכתך ביד רמה של גבירה.

כמה בסיסי וחסר
הם גדלו, התבגרו, זקנו - ולעולם לא עזבו את בית ההורים. היכן ולמי נולדו – זה היה גורלם לעולם. כל זה אם נולדו למזלם הטוב – בנים.
רובם ללא השכלה, אין רכישת מקצוע, משכנתא, רכישת דירה, מטפלת, גן לילד. לא שכירות יקרה, חווית עבודת סטודנטים, דירת סטודנטים, מילוי קופסאות עם אוכל של אמא או אבא בסופ"ש לכל השבוע, מטפלת לילדים וקריירה להורים, גן באלפי שקלים. נסיעות, טיולים, עולם.
הכול ידוע ובר

קודם כל אני חייב תודה גדולה לאוקי שהמליצה לי לקרוא את הספר. כנראה שהביקורות שאנו כותבים כאן מספיקות כדי שאחרים יכירו את טעמינו והעדפותינו. אז בהחלט הצליח לך אוקי ועל כך אני מודה.

מדובר בסיפור מרתק אם כי כלל לא משהו קל לקריאה. הספר עוסק בסיפור חייה של פרח-שושן שנולדה ב-1823 ועד הגיעה לגיל 80 בו היא מספרת את הסיפור. הספר אמנם עוסק בחברה הסינית, בתרבות והמסורת הסינית באותה התקופה (בשנים אלו התחלפ

"מגדלים אותנו כענפים חסרי תועלת. אנחנו אוהבות את משפחתנו, אבל לא חיות איתה לאורך זמן. אנחנו מתחתנות ועוזבות לכפרים שאיננו מכירות, למשפחות שאיננו מכירות, לגברים שאיננו מכירות... אנחנו מולידות ילדים, לפעמים הם מתים, לפעמים אנחנו מתות...". ציטוט זה , של גיבורת הספר , מסכם לדעתי את תמצית החיים הנשיים בחברה האנושית כשמילת המפתח היא ניצול- ניצול מיני, כלכלי, חברתי, מעמדי. שימו לב - לא אמרתי בחברה הסינית

ספר נהדר!! כל כך מעניין!!
מסופר על חברות ועל מעמד האישה בסין של פעם.
גיליתי הרבה דברים מהספר הזה...לפני כן לא ידעתי כלום על מסורת קשירות רגליים, (עדיין נשמע הזוי ביותר, אפילו לבובת ברבי לא הייתי מסוגלת לעשות את זה), ומושגים כמו לאוטינג, וכתב נושו.
ובכלל היה לי מאוד מעניין לקרוא על מעמד האישה, שנחשבת ל"לא מועילה בכלום",ושכל מטרותיה בחיים זה ללדת בנים ,לציית ולשרת את הבעל, את חמותה, ואת ילדיה.

ספר עיון 'רך', מרתק ומעורר מחשבה על המוח שלנו. ב'רך', כוונתי לסגנון הנעים והאנושי של הכותב, ולבהירות הכתוב, שהופכת את הספר למתאים לכולם, ולא רק לבוגרי אוניברסיטה.

כל פרק בספר מוקדש להיבט אחר במוח ובחקר המוח, וכאשר מחבר הספר, הפסיכיאטר נורמן דוידג', ניגש לדון בו, הוא מתחיל קודם כל בתיאור אנושי חם של האדם שחוקר את הנושא ורק לאחר מכן בשפה מאוד בהירה ומובנת להדיוטות, צולל לתחום המחקר שלו, למשמעות

לחיות בסוד, לחיות בשקר, לחיות בשקט, לחיות מאחורי מסיכה, לחיות בסכנה, לחיות חיים כפולים ומשולשים.
מרגלים תמיד שבו את דמיוני, בטח ובטח כאלה שמעשיהם תוארו ביד אמן. הידיעה כי יש אנשים אשר במקום סמוי מן העין מנהלים חיים שלמים אפופי ועטופי סוד וסכנה, הסעירה וריתקה אותי מאז ומעולם.
מאוחר יותר התוודעתי גם אל האנשים האמיתיים שעושים את הדברים האלה. לפני כמה שנים אפילו כתבתי על אחד הגדולים מהם במוסף "הארץ"