קצת קשה לכתוב עליו ביקורת ולא לגמרי ברור לי מה אני רוצה לומר.
זהו סיפורו (הדמיוני, ללא ספק) של מייג'ור ג'וזף מקאטוזי, טייס אמריקני ממוצא אינדיאני, הנופל בשבי הרוסים. ג'ו מק נמלט ונודד בסיביר במשך למעלה משנה, בניגוד לכל הסיכויים, כשהוא חוזר לחיות כמו אבות אבותיו האינדיאנים, מציד חיות בר ועד קרקוף ראשים.
קרה? כמובן, לא קרה.
סביר? כמובן, לא סביר.
אבל מרתק ומפעים ומהדהד לי כל כך הרבה ספרים טובים

אן תמכה עצמה על מרפק והעבירה את קצות אצבעותיה על צלקת באורך חמישה-עשר ס"מ בצידי הימני, באמצע המרחק בין בית שחיי למותני.
"בכמה מלחמות השתתפת?"
"רק באחת, והצלקת הזאת אינה משם. היא פרי מעשיו של ברנש זועם שהחזיק בסכין חד. אילו יכולתי לגשת לרופא שיתפור לי אותה מיד, אולי לא היה נותר סימן כלל."
"אתה צריך לפרסם ספר הנחיה על פציעותיך."
"ביום מן הימים אארגן סיור מודרך על גופי. מאייר אומר שאין לי די עור

"מצולות" הוא הספר השביעי בסדרת ספרים של הסופר האמריקני קלייב קאסלר. בספר זה, השביעי בסדרת הספרים אודות דרק פיט‏, מהנדס ימי הרפתקן ורב תושייה, להיאבק במשפחת בוגנוויל צרפתית-קוריאנית-אמריקנית של איילי ספנות, ובראשה ראש המשפחה הקשישה, מן קוריו, המנסה להשתלט על ארצות הברית כולה תוך שיתוף פעולה עם שירותי המודיעין של ברית המועצות, ואף קשרה קשר לחטיפת נשיא ארצות הברית למטרה שטנית. על פיט להתמודד עתה לא ר

האירוע החשוב והמשפיע ביותר על העולם והאנושות במאה שעברה היה מלחמת העולם הראשונה.
כל פן כמעט בפוליטיקה, חברה, לאומיות, הגדרה עצמית ויחסים בינלאומיים היום יונקים מאותן ארבע שנים אומללות, שנמשכו עוד שלושים שנה לאחר מכן עד לסיום המלחמה השנייה.
הררי מחקרים נכתבו על הסיבה למלחמה, ספרים עבי כרס שמספרים על הימים, החודשים והשנים שלפני המלחמה – אבל עם כל זאת רוב האנשים חושבים על המלחמה הזאת כטעות, המלחמה

הוא בן האנוש היחיד בעולם הזה, הוא חי בעיר דמויית מבוך, שהגזע הגאוני שתכנן ובנה אותה נעלם. במקום הזה אם הסחת את דעתך לשנייה, אם דרכת במקום לא נכון, אם לא היית מרוכז - תמות עוד לפני שתבין מה קרה.
אף יצור אנושי לא הצליח לגבור על המבוך - חוץ מריצ'ארד מילר. והוא נמצא שם מרצונו החופשי, וחי שם כבר שנים רבות. לבד.

רוברט סילברברג הוא סופר מדע בדיוני פורה ונחשב, וכתב משנות החמישים סוגים שונים של ספרות.

אאאאאאההההההה!!!!

וואו.

הייתי חייב לצעוק ברגע שסיימתי את הספר הזה. קינג יודע לכתוב. קינג יודע לתפוס אותך בגרון, בפיקת הגרגרת, ולא לתת לך להוציא הגה מהפה עד שתסיים את הספר שלו. אז סיימתי. והייתי חייב לצעוק.

קלאוסטרופוביה מענגת. רוב הסיפור מתרחש בחדר אחד. לפעמים יוצאים למטבח. פעם עוברים גם למרתף. תרגישו תקועים, תרגישו נחנקים. ותתענגו על כל רגע.

אז בלי לאיים עליכם בגרזן, או בסכין חשמלית,

מי אמר ׳ הצבא צועד על קיבתו׳?
תשובה: נפוליאון בונפרטה.
מי אמרה ׳ אם אין לחם שיאכלו עוגות׳ ?
תשובה: המלכה מרי אנטואנט , רעייתו של לואי ה-16
מה ההבדל בין שתי הציתתות? נפוליאון אמר את דבריו שהתבססו על ריאליזם היסטורי
בעקבות ניסיונו הצבאי כאשר הוא כבר היה שבע כשלונות לאחר בריחתו מרוסיה ומהחורף
הרוסי שהשים את צבאו- ״לה גראנד ארמה״, ששרידיו הגיעו באפיסת כוחות לצרפת
דברי מרי אנטואנט נאמרו על המוני

אין ספק שבספר הזה יש הרבה מתח, ואולי יותר מדי מתיחות (אפשר בכפל משמעויות) לעיתים הרגשתי שקינג מותח אותי כבר מעבר לגבולות יכולת המתיחה, צריך להביא את זה לנקודת הרתיחה, לדעת לפרוש בשיא - אין ספק שזה ספר מתח מעולה !!

התיאורים היו כל כך אמיתיים, שהתחלחלתי, והרגשתי, וראיתי את כל הדברים הנוראיים האלה קורים לנגד עיני, כל אחד מפרש כראות עיניו, ואני ראיתי דברים נוראיים ! ודרוש כותב וסופר מיומן על מנת לג

אני חייב להתחיל בהתרשמות עמוקה - מאוד התרשמתי.
אם להיות יותר ספציפים, אני מדבר על הלוקיישנים - עברו יומיים מאז שסיימתי את הספר, ופתאום אני קולט שאני מכיר כל פינה מזובלת בבית של אנני וילקס. את חדר השינה של פול, את החצר הקדמית, ואת האסם, והמטבח, והסלון והמרתף והמזווה - ואת המדרגות אל הקומה השנייה, הבלתי מושגת - ואפילו את הכביש בינה לבין העיירה שמתחילה בס' ויש בה שני ו' (נראה לי), שאיכשהו נחשב בעיני