הוא בן האנוש היחיד בעולם הזה, הוא חי בעיר דמויית מבוך, שהגזע הגאוני שתכנן ובנה אותה נעלם. במקום הזה אם הסחת את דעתך לשנייה, אם דרכת במקום לא נכון, אם לא היית מרוכז - תמות עוד לפני שתבין מה קרה.
אף יצור אנושי לא הצליח לגבור על המבוך - חוץ מריצ'ארד מילר. והוא נמצא שם מרצונו החופשי, וחי שם כבר שנים רבות. לבד.
רוברט סילברברג הוא סופר מדע בדיוני פורה ונחשב, וכתב משנות החמישים סוגים שונים של ספרות. נדמה לי שהוא ידוע בעיקר בגלל ספורי המדע הבדיוני שכתב, אבל אולי אני טועה. מה שבולט בכתיבתו - והספר הזה מדגים זאת היטב - הוא שבמסגרת סיפור מדע בדיוני הוא מתאר רגשות אנושיים שכל אחד מכיר ומרגיש ונפשות מיוסרות שאנחנו יכולים להזדהות איתן.
בספר הזה החלטתו של ריצ'ארד מילר לבודד את עצמו מהחברה האנושית, נובעת ממחלה ממארת ובלתי הפיכה בה לקה: הוא מקרין החוצה את רגשותיו, ושום בן אנוש אינו יכול לשאת להיות במחיצתו. סילברברג מעביר לקורא את תחושתו, שאם אינך שולט ומסתיר היטב את רגשותיך, אתה משול למת, ואחרים ידחו אותך מהם.
זה ספר מעניין ולעתים מבריק: העולם אותו הוא בונה מתואר בצורה יצירתית, הסכנה מוחשית, הסיפור מותח והפרשנות של סילברברג ל"סירחון הרגשות" מאלפת. אהבתי את הספר וקראתי אותו מספר פעמים. בכל אחת מהפעמים האלה אני מגלה בו צדדים חדשים שלא ראיתי בו קודם. וזו, מבחינתי, הגדרה של ספר טוב.
*
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
