“מי אמר ׳ הצבא צועד על קיבתו׳?
תשובה: נפוליאון בונפרטה.
מי אמרה ׳ אם אין לחם שיאכלו עוגות׳ ?
תשובה: המלכה מרי אנטואנט , רעייתו של לואי ה-16
מה ההבדל בין שתי הציתתות? נפוליאון אמר את דבריו שהתבססו על ריאליזם היסטורי
בעקבות ניסיונו הצבאי כאשר הוא כבר היה שבע כשלונות לאחר בריחתו מרוסיה ומהחורף
הרוסי שהשים את צבאו- ״לה גראנד ארמה״, ששרידיו הגיעו באפיסת כוחות לצרפת
דברי מרי אנטואנט נאמרו על המוני העם הצרפתי שסבלו מחרפת רעב, והיו אלה דברי רהב
ושטות הראויים לאדם מנותק שאיננו חולק עם עמו דבר וחצי דבר.
לאור דבריו של נפוליאון אפשר בנקל להבין שהוא הביא לחדשנות עצומה בנושא תספוקת הצבא
ביציאתו למלחמה.
עד ימיו התקיימו שתי דרכים עיקריות לתספוקת הצבא : הצבא על יחידותיו, חייליו, וסוסיו חיו על טוב הארץ.
זאת אומרת לקחו ככל העולה על רוחם מהאיכרים ומהערים שאת ארצם עברו. ברור ששיטה זאת לא תמיד צלחה
במיוחד בארצות שכבר נשומו על ידי כוחות אחרים שבאו לפני, או שלא יכלו לכלכל את צבאות האוייב בגלל מספרם הגדול של חייליו וסוסיו.
הדרך השניה היתה חלוקת הנטל בין המדינה ממנו בא הצבא כשהוא מתוספק על ידי חקלאי ארצו, ומשנכנס הצבא לשטחי האוייב תספק את צרכיו על חשבונם של אוייביו.
כמאה וחמישים שנה לפני נפוליאון המציא מצביא שוודי בשם וואלנשטיין את שיטת המחסנים. על פי שיטה זאת הוכנו מראש מחסנים מלאי הספקה לצבאו- שאמורים היו למלא את צרכי החיילים והבהמות.
אולם לשיטה זו היו גם נקודות תורפה חשובות ולא רק בגלל שבמקרים רבים כתוצאה מפגעי מזג האוויר נרקב המזון ולא היה שימושי לצרכי אדם ובהמה.
נפוליאון שילב את שלושת האופציות הקיימות: הקמת מחסנים בערים שהיו בקואליציה שלו, המקומות רבים כוח׳ותיו חיו מטוב הארץ ( בשטחי אוייב-כמו ברוסיה לדוגמה), ודרך שלישית וחדשה הקמת חיל הספקה! שליווה את כוחותיו וסיפק להם מזון טרי , שרותי בריאות! לפצועי המערכה ומזון לבהמות.
למרות חידושיו של נפוליאון המסע לרוסיה נכשל , למרות שתי ניצחונות על צבא הצאר ( אחד מהם בבורדינו שאותו מתאר טולסטוי , נהדר בספרו מלחמה ושלום).
מכוון שעד 1866 ומלחמת פרוסיה- אוסטריה, לא היו מלחמות גדולות, לא היו שינויים גדולים בשיטות ההספקה, אך חלו שינויים טכנולוגיים עצומים בעקבות המצאת הרכבות והמכוניות.
ניתן לראות במלחמת פרוסיה- צרפת ב 1870 את המלחמה הראשונה שבה נעשה שימוש נרחב באמצעים טכנולוגיים חדשים, כאשר קורפוסים שלמים של הצבא הגרמני נדחפו לחזית על ידי נסיעתם ברכבות.
הבעיה שנוצרה כתוצאה משימוש ברכבות שתספוקת רבה נדחפה לקצוות המסילות ושם נוצרו פקקי בקבוק שלא איפשרו את הגעת ההספקה ליחידות. כנראה מולטקה לא חשב מספיק רחוק כדי לראות במוחו הצבאי
הקודח את הבעיה שנוצרה בשטח.
משהוכנסו רכבי בנזין לשימוש נפתרה בעיה זו.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נכנסו שתי שיטות לשימוש- שיטת ההספקה בהדחף- כאשר יחידות ממונעות דוחפות את ההספקה ליחידות בקוים , והספקה במשיכה , כאשר היחידות שולחות רכבים מיוחדים למשיכת הציוד והמזון לפי צרכיהם.
שיטות אלה נהוגות עד היום כי בנתיים לא נמצאו דרכים טובות יותר.
ספרו של מרטין ון קרפלד הוא ספר חובה לקוראים שמבקשים להבין כיצד מריצים את הצבא הצועד על קיבתו, והא כתוב הקיצור ולעניין
שווה לכל נפש, פשוט מעולה.
שבוע טוב לכולם
טוביה”

“מפקד חיל הנחתים האמריקני בשנות השמונים, הגנרל רוברט בארו, היה האיש שטבע את האמירה לפיה "חובבנים עוסקים בטקטיקה ואילו מקצוענים בלוגיסטיקה", ולא בכדי. הספר "מלחמה ותחזוקה: הלוגיסטיקה מוואלנשטיין עד פטון" מאת הפרופסור הנודע מרטין ון קרפלד (הוצאת מערכות, 1983) הסביר מדוע נכונה קביעה זו. בספר עסק המחבר בחשיבות התחום הלוגיסטי במלחמה, תחום שהוזנח במחקר אודות ההיסטוריה הצבאית ולימודי הביטחון הלאומי. ון קרפלד, ששימש כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, נחשב לאחד מגדולי החוקרים בתחום ולו שם עולמי. מבין ספריו הרבים הופיע בעברית גם הספר המופתי "פיקוד במלחמה". 

"אומרים על האסטרטגיה, כמו על המדיניות, שהיא "אמנות האפשרי", אין ספק שמה שהוא אפשרי נקבע לא רק על־ידי עצמה מספרית, דוקטרינה, תבונה, נשק וטקטיקה, אלא בראש ובראשונה על־ידי העובדות האיתנות מכול: אלו הנוגעות לצרכים, לאספקה זמינה או צפויה, לארגון, לאדמיניסטרציה, לתובלה ולעורקי תחבורה. לפני שיכול מפקד אפילו לחשוב על תמרון או על יציאה לקרב, על הנעת גיסותיו לכאן או לכאן, על חדירה, על לפיתה, על כיתור, על השמדה או על שחיקה, ובקיצור – על הגשמה של אסטרטגיה נתונה, הוא חייב לוודא, שיוכל לספק לחייליו אותן 3,000 קלוריות ליום, שבלעדיהן יחדלו עד מהרה להועיל בתור חיילים" (עמוד 11). אמת גדולה זו מחייבת הבנה ובקיאות בלוגיסטיקה.

 בצבא, הלוגיסטיקה היא, כמאמר ון קרפלד, "האמנות המעשית של הנעת צבאות ותספוקם" (עמוד 11). לטענת ון קרפלד ניתן לחלק את התחום הלוגיסטי בצבא לתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה, במהלכה עיקר האספקה כלל מזון לבני האדם ובהמות, ולאחריה, כאשר המלחמה הפכה תעשייתית בהרבה וחייבה לצד המזון, דלק, תחמושת ומוצרים נוספים. בשל כך חל שינוי מהותי באופן שבו פעלו צבאות וניהלו את מערכות המלחמה. הלוגיסטיקה ואילוציה היו אחד הגורמים המשפיעים ביותר למהלכים שנקטו צבאות לאורך ההיסטוריה.

דוגמה בולטת היא המערכה שניהל הגנרל ארווין רומל במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. המערכה נפתחה לאחר שלרומל ואנשיו היו פחות משישה שבועות להיערך לכך ומבלי שהיה להם כל ניסיון קודם בלוחמת מדבר, ובכל זאת נחשב מסע המלחמה שניהל כאחת ההפגנות "המרשימות ביותר של מיומנות צבאית שהיו מעולם (עמוד 208). ועדיין, כתב ון קרפלד, "אפילו רומל, המפקד שהיטיב יותר מכולם לסחוט את הקילומטר האחרון מהתובלה שלו, נתקל בקשיים שלא היה להם פיתרון, כאשר ניסה להגדיל מספר זה פי שניים" (עמוד 240). רומל וצבאו לחמו טוב מן הבריטים, אולם סבלו מנחיתות לוגיסטית אדירה שבסופו של דבר הכתיבה את מפלתם.

במחקרו הראה המחבר כי "מצבים פוליטיים משתנים ומצבים אופרטיביים משתנים הם שמנעו את רוב המצביאים בני העבר מלנהל את מלחמותיהם בעזרת המשאבים שהיו רוצים שיהיו ברשותם. פירוש הדבר הוא, שמצביאים היו זקוקים לתכונות אישיות מסוימות, כגון כושר הסתגלות, תושייה, כושר אלתור ומעל לכול – כושר החלטה. ללא תכונות אלו אפילו המפקד בעל הראייה הבהירה ביותר והמוח האנאליטי הטוב ביותר אינו עדיף בהרבה על מכונת חישוב" (עמוד 208).

אחת האנומליות המוצלחות והבודדות שהציג המחבר במחקרו התרחשה באוגוסט 1944, בלחימה בחזית צרפת. לאחר הנחיתה בנורמנדי כוחות בעלות הברית, על אף יתרונם בחומר, נתקעו ולמרות היתרון הטקטי שצברו בנחיתה נבלמה התקדמותם לעומק צרפת. "למזלם של כוחות הברית, קם מפקד נמרץ והחלטי והשתלט על המצב. גנרל פטון, שלא כרוב עמיתיו המפקדים, סירב להיות כפות ללוחות הלוגיסטיקה. אכן, אדישותו כלפי כל החישובים הלוגיסטיים הייתה כזאת, שבמהלך המערכה של 1944־1945 כולה פגש את קצין הלוגיסטיקה שלו פעמיים בלבד – פעם לפני שקיבל את הפיקוד הפעיל ופעם בשבוע האחרון של המלחמה. הארמייה ה־3 של פטון, שנעשתה מבצעית ב־1 באוגוסט, פתחה בקריירה הסוערת שלה יומיים אחר-כך בכך שזנחה את כל התכניות והעבירה לא פחות משש דיביזיות דרך צוואר־הבקבוק של אזור אווראנש – פונטובול בתוך 72 שעות. בפונטובול התפרסו דיביזיות אלו כמניפה והחלו להתקדם מזרחה ודרום־מזרחה" (עמוד 218).

המחבר חתם את ספרו באמירה לפיה ממחקרו הוא למד שקביעתו של נפוליון לפיה במלחמה היחס בין הרוחני לפיזי "הוא כשלושה לאחד" (עמוד 242), נותרה נכונה. הרוח היא שתביא לניצחון. אך מנגד, הרוח לבדה לא תספיק, או שמחיר העמידה במשימה יהיה גבוה במיוחד. הגנרל פטון כבר אמר בשעתו כי חייליו יכולים יכולים לאכול את החגורות שלהם, אבל בטנקים חייבים דלק. ספרו של ון קרפלד זכה למעמד של קלסיקה בתחום חקר הצבאות והמלחמה ולא בכדי. מדובר בספר מרתק, חובה למפקדים ולחובבי היסטוריה צבאית. מומלץ בחום רב!!!”

“ספר מעולה! חובה לכל מפקד צבאי בכיר.
הספר הינו מחקר של השפעת הלוגיסטיקה על המלחמות השונות.
הטיעון המרכזי של הספר שאי אפשר להניע צבאות ללא התחשבות בלוגיסטיקה. גנרלים שניסו לעשות זאת בלי לרדת לפרטים נכשלו במסעות המלחמה שלהם.
הספר סוקר מספר מסעות מלחמה טרום נפוליאון, נפוליאון ומלחמות העולם. הספםר סוקר שיטות לוגיסטקה שונות שליוו את מסעות המלחמה שלהם ומראה כמה תכנון נכון משפיע על מסע המלחמה.
מסעות המלחמה שנחקרים: מסע נפוליאון לרוסיה, מלחמת 1870 בין צרפת לפרוסיה. תוכנית שליפן, מבצע ברברוסה, מבצע אוברבהולד ומסעו של קורפוס אפריקה של רומל
לסיכום הספר:
"טקטיקה זה לחובבנים ולוגיסטיקה זה למקצוענים"
ספר חובה לכל מפקד בכיר!”

“מפקד חיל הנחתים האמריקני בשנות השמונים, הגנרל רוברט בארו, היה האיש שטבע את האמירה לפיה "חובבנים עוסקים בטקטיקה ואילו מקצוענים בלוגיסטיקה", ולא בכדי. הספר "מלחמה ותחזוקה: הלוגיסטיקה מוואלנשטיין עד פטון" מאת הפרופסור הנודע מרטין ון קרפלד (הוצאת מערכות, 1983) הסביר מדוע נכונה קביעה זו. בספר עסק המחבר בחשיבות התחום הלוגיסטי במלחמה, תחום שהוזנח במחקר אודות ההיסטוריה הצבאית ולימודי הביטחון הלאומי. ון קרפלד, ששימש כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, נחשב לאחד מגדולי החוקרים בתחום ולו שם עולמי. מבין ספריו הרבים הופיע בעברית גם הספר המופתי "פיקוד במלחמה". 

"אומרים על האסטרטגיה, כמו על המדיניות, שהיא "אמנות האפשרי", אין ספק שמה שהוא אפשרי נקבע לא רק על־ידי עצמה מספרית, דוקטרינה, תבונה, נשק וטקטיקה, אלא בראש ובראשונה על־ידי העובדות האיתנות מכול: אלו הנוגעות לצרכים, לאספקה זמינה או צפויה, לארגון, לאדמיניסטרציה, לתובלה ולעורקי תחבורה. לפני שיכול מפקד אפילו לחשוב על תמרון או על יציאה לקרב, על הנעת גיסותיו לכאן או לכאן, על חדירה, על לפיתה, על כיתור, על השמדה או על שחיקה, ובקיצור – על הגשמה של אסטרטגיה נתונה, הוא חייב לוודא, שיוכל לספק לחייליו אותן 3,000 קלוריות ליום, שבלעדיהן יחדלו עד מהרה להועיל בתור חיילים" (עמוד 11). אמת גדולה זו מחייבת הבנה ובקיאות בלוגיסטיקה.

 בצבא, הלוגיסטיקה היא, כמאמר ון קרפלד, "האמנות המעשית של הנעת צבאות ותספוקם" (עמוד 11). לטענת ון קרפלד ניתן לחלק את התחום הלוגיסטי בצבא לתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה, במהלכה עיקר האספקה כלל מזון לבני האדם ובהמות, ולאחריה, כאשר המלחמה הפכה תעשייתית בהרבה וחייבה לצד המזון, דלק, תחמושת ומוצרים נוספים. בשל כך חל שינוי מהותי באופן שבו פעלו צבאות וניהלו את מערכות המלחמה. הלוגיסטיקה ואילוציה היו אחד הגורמים המשפיעים ביותר למהלכים שנקטו צבאות לאורך ההיסטוריה.

דוגמה בולטת היא המערכה שניהל הגנרל ארווין רומל במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. המערכה נפתחה לאחר שלרומל ואנשיו היו פחות משישה שבועות להיערך לכך ומבלי שהיה להם כל ניסיון קודם בלוחמת מדבר, ובכל זאת נחשב מסע המלחמה שניהל כאחת ההפגנות "המרשימות ביותר של מיומנות צבאית שהיו מעולם (עמוד 208). ועדיין, כתב ון קרפלד, "אפילו רומל, המפקד שהיטיב יותר מכולם לסחוט את הקילומטר האחרון מהתובלה שלו, נתקל בקשיים שלא היה להם פיתרון, כאשר ניסה להגדיל מספר זה פי שניים" (עמוד 240). רומל וצבאו לחמו טוב מן הבריטים, אולם סבלו מנחיתות לוגיסטית אדירה שבסופו של דבר הכתיבה את מפלתם.

במחקרו הראה המחבר כי "מצבים פוליטיים משתנים ומצבים אופרטיביים משתנים הם שמנעו את רוב המצביאים בני העבר מלנהל את מלחמותיהם בעזרת המשאבים שהיו רוצים שיהיו ברשותם. פירוש הדבר הוא, שמצביאים היו זקוקים לתכונות אישיות מסוימות, כגון כושר הסתגלות, תושייה, כושר אלתור ומעל לכול – כושר החלטה. ללא תכונות אלו אפילו המפקד בעל הראייה הבהירה ביותר והמוח האנאליטי הטוב ביותר אינו עדיף בהרבה על מכונת חישוב" (עמוד 208).

אחת האנומליות המוצלחות והבודדות שהציג המחבר במחקרו התרחשה באוגוסט 1944, בלחימה בחזית צרפת. לאחר הנחיתה בנורמנדי כוחות בעלות הברית, על אף יתרונם בחומר, נתקעו ולמרות היתרון הטקטי שצברו בנחיתה נבלמה התקדמותם לעומק צרפת. "למזלם של כוחות הברית, קם מפקד נמרץ והחלטי והשתלט על המצב. גנרל פטון, שלא כרוב עמיתיו המפקדים, סירב להיות כפות ללוחות הלוגיסטיקה. אכן, אדישותו כלפי כל החישובים הלוגיסטיים הייתה כזאת, שבמהלך המערכה של 1944־1945 כולה פגש את קצין הלוגיסטיקה שלו פעמיים בלבד – פעם לפני שקיבל את הפיקוד הפעיל ופעם בשבוע האחרון של המלחמה. הארמייה ה־3 של פטון, שנעשתה מבצעית ב־1 באוגוסט, פתחה בקריירה הסוערת שלה יומיים אחר-כך בכך שזנחה את כל התכניות והעבירה לא פחות משש דיביזיות דרך צוואר־הבקבוק של אזור אווראנש – פונטובול בתוך 72 שעות. בפונטובול התפרסו דיביזיות אלו כמניפה והחלו להתקדם מזרחה ודרום־מזרחה" (עמוד 218).

המחבר חתם את ספרו באמירה לפיה ממחקרו הוא למד שקביעתו של נפוליון לפיה במלחמה היחס בין הרוחני לפיזי "הוא כשלושה לאחד" (עמוד 242), נותרה נכונה. הרוח היא שתביא לניצחון. אך מנגד, הרוח לבדה לא תספיק, או שמחיר העמידה במשימה יהיה גבוה במיוחד. הגנרל פטון כבר אמר בשעתו כי חייליו יכולים יכולים לאכול את החגורות שלהם, אבל בטנקים חייבים דלק. ספרו של ון קרפלד זכה למעמד של קלסיקה בתחום חקר הצבאות והמלחמה ולא בכדי. מדובר בספר מרתק, חובה למפקדים ולחובבי היסטוריה צבאית. מומלץ בחום רב!!!”