עד כמה אפשר באמת להבין את מי שחי חיים אחרים משלך, בתקופה אחרת, בתרבות אחרת ותחת עולם ערכים אחר? אפשר בכלל לדמיין את זה ככה שזה יהיה קרוב למציאות? האם זה שקראת את מה שהוא קרא ולמדת את כל העובדות, האם זה מספיק, כלומר, האם לא צריך להיות שם לאורך זמן, לחיות, כדי להבין מה מניע אדם?

ומה אם הוא עשה מעשים שלא יעלו על הדעת, לא רק הוא, גם כל החברים שלו? האם גם את זה אפשר להבין?

ליל הביזון הוא ספר של

את הספר הזה קיבלתי כהמלצה ממוכר בחנות ספרים יד שנייה. לקחתי שלושה-ארבעה ספרים שמצאו חן בעיני וביקשתי ממנו עוד שני ספרים.
"מה את אוהבת לקרוא?" שאל אותי.
"זה לא משנה. תן לי ספרים שאתה קראת ונהנית".
המוכר זרק מבט לספרים שכבר החלטתי לקחת ואחר כך סקר את הקיר העמוס שלפניו. הוא הוציא ספר דק.
"זה משהו שאהבתי", הושיט לי את הספר וגירד בראשו. "אבל אני לא בטוח אם את תאהבי".
זה היופי בספרים; גם כשאתה בוחר

ביום חתונת הכסף שלהם שעה שאשרסט ואשתו עורכים להם פיקניק, נתקל אשרסט במקרה בקבר של עלמה צעירה. אותו קבר בצומת דרכים ולא בבית קברות מסקרן אותו אך מוחו נתון לזכרונותיו לזמן שבו פגש את אשתו. זקן עובר אורח שפגש מספר לו את סיפורה של אותה עלמה צעירה ובה בעת מתגלה לו האמת המרה על עברה ועל הקשר שלו אליה.

"אני חושב, המשיך הזקן, "שזה היה , כמו שאומרים, סיפור אהבה – למרות שאף אחד לא יידע את זה אף פעם על ב

האם לא פעם תהיתם על פשא התנהגות מסויימת של אנשים מסויימים, או חיות מסוימות ? האם חשבתם על מה מניע אדם לרצוח ? האם מדובר באינסטינקט ? האם זה הרצון לשרוד ? האם זה גן שהיה מוטבע באבות אבותינו ואנו נושאים את המטען הזה כל הזמן הזה ?? ואולי פשר התנהגותו של רוצח היא רק תוצר של סביבה חברתית ומשפחתית כושלת ? הרי כולנו נולדנו עם אותו המוח, האם בכולנו יש את הגן הרצחני הזה...?

אולי האנושיות מחקה את הטבע ?