קורט וונגוט

23 ספרים

קורט וונגוט (1922-2007) Kurt Vonnegut קורט וונגוט נחשב אחד הסופרים החשובים ביותר במאה העשרים. הוא פרסם רומנים, סיפורים קצרים, מחזות ומאמרים המשלבים סאטירה, הומור שחור ומדע בדיוני. וונגוט שכתב כבר בנעוריו לעיתון בית ספרו, הוא החל את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת באטלר באינדיאנפוליסוהמשיך ללמוד כימיה באוניברסיטת קורנל. אחת התקופות המשמעותיות בחייו בחייו הייתה תקופת שירותו בצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. וונגוט שנפל בשבי היה בין המפנים של הרוגי מתקפת בעלות הברית על דרזדן. הוא הצליח לשלב בכתיבתו ראייה הומניסטית עמוקה, וביקורת חברתית המוגשת בקולו הייחודי, בסגנון שאין לטעות בו. כתיבתו עוסקת במגוון נושאים, לעתים אוטוביוגרפיים, לעתים אפוקליפטיים ולעתים אף שילוב של השתיים. בספרו "אדם ללא ארץ" (כנרת זמורה ביתן, 2007) הוא מעיד על עצמו: " סיווגו אותי כסופר מדע בדיוני רק משום שכתבתי על סקֶנקטדי, ניו יורק. הספר הראשון שלי, "פסנתר מכני", עסק בסקנקטדי. בסקנקטדי יש מפעלי ענק, ודבר זולתם. אני ורעַי היינו מהנדסים, פיזיקאים, כימאים ומתמטיקאים. וכשכתבתי על חברת החשמל ועל סקנקטדי, זה נראה כמו פנטזיה עתידנית בעיני המבקרים שמעולם לא ראו את המקום . אני סבור שרומנים שלא כוללים טכנולוגיה נכשלים בתיאור החיים בדיוק כפי שהוויקטוריאנים נכשלו בתיאור החיים כשלא כללו סקס בספרות. ב־1968, השנה שבה כתבתי את "בית מטבחיים חמש", כבר התבגרתי מספיק כדי לכתוב על ההפצצה של דרזדן. זה היה הטבח הגדול ביותר בהיסטוריה האירופית. ידעתי כמובן על אושוויץ, אבל טבח הוא משהו שמתרחש בפתאומיות, הריגתם של אנשים רבים בפרק זמן קצר במיוחד. בדרזדן, ב־13 בפברואר 1945, נהרגו 135,000 איש בלילה אחד מפצצות תבערה של הבריטים ". על השאלה מדוע נדרשו לו 23 שנים כדי לכתוב על המלחמה ההיא הוא משיב: "אני חושב שמלחמת וייטנאם שיחררה אותי וסופרים אחרים, כי היא גרמה להנהגה שלנו ולמניעים שלנו להיראות כל כך מרושלים ומטופשים מעיקרם. סוף כל סוף יכולנו לדבר על משהו רע שעשינו לאנשים הרעים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, הנאצים. ומה שראיתי, מה שהיה לי לדווח, גרם למלחמה להיראות כל כך מכוערת. אתם יודעים, האמת יכולה להיות חומר רב-עוצמה ממש. אנשים לא מצפים לה."