“אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשהגעתי לעצמאות כלכלית היה הוצאת רשיון לאופנוע. מתוך משפחתי המורחבת (מינוח נדיב מאוד במקרה שלנו) אני היחיד שהתקרב אי פעם לכלי דו – גלגלי שאינו אופניים. משחר ילדותי ליוו אותנו סיפורי אמי על כמה רכיבה על אופנועים זה דבר נורא, כך שכשהתחלתי לרכב השקעתי מאמצים גדולים ועשיתי תרגילים שלא היו מביישים את השב"כ רק במטרה להסתיר את עצם קיומו של האופנוע ברשותי. מאז, הרומן שלי עם האופ”

“נכון יהיה בעבורי לקרוא לספר בית. קשה בנקודת זמן זו להבדיל דעתי לבין שאר הדיעות שנחשפתי אליהם בנוגע לטיבו, אשר אלו כבר בחרו את כל השמות והתארים בכדי לבסס את מעמדו, שהוא, ספק נכון, ספק מושאל מאחרים, ומתגלגל הלאה והלאה ככדור שלג. אני כשלעצמי אהבתי את הספר. בין היתר, הקריאה בו הייתה חוויה אישית. אשתף את עולמי הקטן, בתקווה שאולי אצליח לעורר גם רגשות של אחר. הספר נשאר מאחור יחד עם מספר מצומצם של חפצי”

“פעמיים או שלוש פעמים בעבר התחלתי לקרוא את הספר הזה, שמוגדר כאחד מספרי הפולחן הגדולים בכל הזמנים, ונשברתי באמצע. לדעתי עמוד 100 היה השיא האישי שלי עד היום. בפעם הזו לא נשברתי. צלחתי אותו עד לסופו ואז קרסתי ממוטטת על קו הסיום. היה קשה, היה מבלבל, היה מתסכל, היה גם משעמם לפעמים, אני מודה, אבל יחד עם זאת היה גם מעורר השראה ומעורר מחשבה. בכל מקרה, זה לא פשוט לכתוב ביקורת על איכותו של ספר שכל עני”

“זה הספר הראשון ברשימת הספרים של קרלוס קסטניידה. בניגוד לשאר הספרים שקסטניידה כתבף, הספר הזה נכתב כתיעוד אנטרופולוגי של החוויות שלו במהלך עבודת המחקר שהוא עשה על צמחים הולוטרופיים, לכן הוא קר וטכני, פחות נעים לקריאה, ולדעתי גם הערך שלו קטן יחסית לאחרים. אני חושב שזה ספר שלא עושה סיפתח מוצלח בכלל לספרים של קסטניידה. הייתי מתחיל ממציאות נפרדת או מהמסע לאיכטלן. באופן כללי, הספרים של קרלוס קסטניידה”

“אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשהגעתי לעצמאות כלכלית היה הוצאת רשיון לאופנוע. מתוך משפחתי המורחבת (מינוח נדיב מאוד במקרה שלנו) אני היחיד שהתקרב אי פעם לכלי דו – גלגלי שאינו אופניים. משחר ילדותי ליוו אותנו סיפורי אמי על כמה רכיבה על אופנועים זה דבר נורא, כך שכשהתחלתי לרכב השקעתי מאמצים גדולים ועשיתי תרגילים שלא היו מביישים את השב"כ רק במטרה להסתיר את עצם קיומו של האופנוע ברשותי. מאז, הרומן שלי עם האופ”

“נכון יהיה בעבורי לקרוא לספר בית. קשה בנקודת זמן זו להבדיל דעתי לבין שאר הדיעות שנחשפתי אליהם בנוגע לטיבו, אשר אלו כבר בחרו את כל השמות והתארים בכדי לבסס את מעמדו, שהוא, ספק נכון, ספק מושאל מאחרים, ומתגלגל הלאה והלאה ככדור שלג. אני כשלעצמי אהבתי את הספר. בין היתר, הקריאה בו הייתה חוויה אישית. אשתף את עולמי הקטן, בתקווה שאולי אצליח לעורר גם רגשות של אחר. הספר נשאר מאחור יחד עם מספר מצומצם של חפצי”

“פעמיים או שלוש פעמים בעבר התחלתי לקרוא את הספר הזה, שמוגדר כאחד מספרי הפולחן הגדולים בכל הזמנים, ונשברתי באמצע. לדעתי עמוד 100 היה השיא האישי שלי עד היום. בפעם הזו לא נשברתי. צלחתי אותו עד לסופו ואז קרסתי ממוטטת על קו הסיום. היה קשה, היה מבלבל, היה מתסכל, היה גם משעמם לפעמים, אני מודה, אבל יחד עם זאת היה גם מעורר השראה ומעורר מחשבה. בכל מקרה, זה לא פשוט לכתוב ביקורת על איכותו של ספר שכל עני”

“זה הספר הראשון ברשימת הספרים של קרלוס קסטניידה. בניגוד לשאר הספרים שקסטניידה כתבף, הספר הזה נכתב כתיעוד אנטרופולוגי של החוויות שלו במהלך עבודת המחקר שהוא עשה על צמחים הולוטרופיים, לכן הוא קר וטכני, פחות נעים לקריאה, ולדעתי גם הערך שלו קטן יחסית לאחרים. אני חושב שזה ספר שלא עושה סיפתח מוצלח בכלל לספרים של קסטניידה. הייתי מתחיל ממציאות נפרדת או מהמסע לאיכטלן. באופן כללי, הספרים של קרלוס קסטניידה”