“יום השואה. יום שבו אני רוצה להיכנס מתחת לשמיכת פוך גם בחום הכי גדול ולהיעלם. בשנים האחרונות הרגשתי שזו זכותי. דור שני. אבא ניצול שואה. גדלתי לתוך זה ואני לא צריכה יום מלאכותי פעם בשנה שיזכיר לי. אני ממילא זוכרת. תמיד. כל הזמן. השנה זה שונה. אבי נפטר לפני חודש וחצי. זהו יום השואה הראשון שאני לבד. דור שני שהוא נציג של הדור הראשון כי הדור הראשון כבר איננו. אני לא יכולה להיעלם מתחת לפוך. אין לי זכות.”

“כנראה שוב אני מציג דעה לא פופולרית בנוגע לספר הזה אבל הרגשתי שהקריאה בו גובלת בבזבוז זמן מוחלט. תוף הפח נחשב יצירת מופת של גינטר גראס (הראשון מבין טרילוגיית דאנציג כמו שמכנים אותה). הספר מספר על אוסקר, אדם שהחליט לא לגדול יותר בגיל 3 בגלל שנפל על הראש, אבל בפועל המעשה נעשה כהתרסה שעושה הסופר לאירועי התקופה בין שתי מלחמות העולם. הדרך היחידה של אוסקר לתקשר עם העולם סביבו היא באמצעות תוף הפח שמשליך”

“זה מתחיל בספור כאילו על אהבה אפלטונית ממשיך בנישואים לא מוצלחים, ואחר כך רומן חשאי לא פשוט עם שבוי רוסי. לני גם מגורשת מביתה. מתחילים להבין לני פפייפר היא אולי באמת קומוניסטית בעלת אידיאולגיה מגובשת. אבל כבר נוצר הרושם שהיא בן אדם רגיל שמסתבך עם חייו, עם יצריו ובעיקר עם סביבתו. בעלי מקצוע מכובדים סוציולוג בלש ואפילו עיתונאי מתשאלים אנשים רבים המכירים את הגברת לני במהלך חייה”

“ספר מאוד מאוד יפה! בגלל ששמעתי עליו ביקורות כל כך טובות, חיפשתי ספר זה בנרות עד שמצאתי. הבעיה היחידה איתו, היא שעד עמוד 12-130 בערך, הוא פשוט משעמם!!!!ממש הכרחתי את עצמי לקרוא אותו, הסיפורים שמסופרים בכלל על הדמות של סטינגו לא נראו לי כ"כ רלוונטיים ובעיקר הפתיחה עליו- כה משעממת! אבל לאחר קריאה, אני יכולה לומר כי היה שווה להגיע לאמצע הספר, שם הוא התחיל להיות מרתק, וכי אין ספק שזהו אחד מהספרים שאני”