#
אחרי שקראתי את "הזדמנות אחרונה לראות" שמאד אהבתי, פניתי (שוב) לקרוא את המאסטר פיס של אדמס. למדתי שאני בכלל לא מיוחדת: כמו רבים אחרים קראתי (מזמן) שלושה-ארבעה פרקים בספרון הקצר הזה, וזנחתי. לזכותי ייאמר שהשארתי את הספר כדי לחזור אליו פעם. הפעם קראתי אותו בהינף אחד ואף נהניתי ממנו, גם זה כמו רבים אחרים – אם כי אני מודעת שכדי לקלוט את המון הרעיונות המפוזרים בו יש צורך בקריאה שנייה ושלישית.

אז מ

שמעתי הרבה שבחים על הספר הזה ומעולם לא יצא לי לקרוא אותו, יום אחד בשבת בבוקר אני מוצא 2 ספרים על השולחן שלי: את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" והשני הוא לא חשוב כרגע.
הסתבר לי שאבא שלי הביא אותו מחבר שלו שהוא מעריץ מושבע של מדע בדיוני (וספרים קלאסיים), וככה התחלתי לקרוא.
הספר, שמכיל בסה"כ 143 עמודים מכיל בתוכו חומר רב למחשבה, צחוק ועוד מחשבה.
הסאטירה החברתית שבספר הפילה אותי, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (

יש הרבה דברים שנשגבים מבינתי. כנראה שאני לא אמור להבין את הכל וזה בסדר, אולי אני גם לא צריך אבל בהחלט קיימים דברים גדולים ממני, זה הגיוני ואני מקבל את זה. להלן רשימה קצרה:

מכניקת קוונטים
חור תולעת (WORMHOLE)
חורים שחורים
ופלים בטעם לימון, איכס...
ערגליות תות
מוסיקת פופ קוריאנית, מזעזע ומחריד...
טיילור סוויפט, אולי חלאס לבלבל תמוח על האקסים שלך, וכמה קיטשיותת, כמהה?!
מדריך הטרמפיסט לגלקסי

פעם, לכשהוצגה בפניי השאלה "מה הוא הספר האהוב עליך", הייתי ממלמל במבוכה משהו בסגנון-

-אין לי ספר אהוב... יש הרבה ספרים שאני אוהב מאוד באותה מידה...

-כן, הם היו עונים בעקשנות, אבל מה באמת-באמת אתה הכי-הכי אוהב?

וגם לזה לא הייתה לי תשובה, כך שהייתי מנסה להסיט את נושא השיחה לכיוון שונה. אם היו ממשיכים להציק, הייתי מסביר להם שאין ברצוני לענות על שאלות כגון אלה, באופן שאינו משתמע לשני פנים- דה

ברוכים הבאים ליום המגבת הבינלאומי הידוע בשמו הפחות נוצץ ומבריק - מסיבת סוף היקום. נחווה מופע קרקסי ומגושם של הרס כוכבים באמצעות שירת הווגנים, חייזרי הביצוע של הגלקסיה. מנחי המופע הם זֵייפוֹד בִּיבְּלבְּרוֹקְס, נשיא הגלקסיה וכעזר נגדו תנחה, קריינית הרצף הארצית טרישיה. מרווין הרובוט הדיכאוני יספר בדיחות עצובות שתגרום לכם לאבד את עצמכם לדעת או לחלופין להתחתן עם בני האומה הצרפתית (לדעתי האישית להתחתן

לפני קריאת הספר הזה, אני חייבת להודות - הלהיטו אותי. "משמעות החיים היא ארבעים ושתיים!", "אני הוא אלוהים ויש לי 42 דברות!", "מגבת!", ועוד שלל משפטים מצוטטים שבסופו של דבר, לא הרסו לי במעט מההנאה של הספר, גרמו לי לרוץ לספריה לפני שבעה חודשים ולקחת אותו.
ואז להחזיר אותו.
אני לא בטוחה למה, אבל אז הוא לא נראה לי מצחיק. לא קלטתי את הבדיחות. ההתחלה שעממה אותי.
לבסוף, אחרי שחברה שלי אמרה שהיא שמה רפראנ

הספר פותח בוקר רגיל של ארתור דנט שברגע אחד הופך ליום הכי מוזר בחייו, כשכדור הארץ נמחק והוא מוצא את עצמו קופץ לטרמפ בין־גלקטי יחד עם חברו פורד. מכאן מתחיל מסע הזוי וכיפי.
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה היה מה שקיוויתי ואפילו יותר: קליל, מטורף ומלא הומור שאני ממש מתחבר אליו. צחקתי בקול מספר פעמים, בעיקר בזכות הדמויות והדינמיקה ביניהן.
ספר קצר, זורם, פשוט לא רציתי שיגמר. לשמחתי זה רק החלק הראשון מיקום של ספר

אני ממחזר ביקורת שכתבתי לפני מספר שנים, אי שם ביקום אחר, תחת דמות אחרת ובמציאות דיסוטופית אחרת לרגל היום המיוחד שחל היום...
'ברוכים הבאים ליום המגבת הבינלאומי הידוע בשמו הפחות נוצץ ומבריק - מסיבת סוף היקום. נחווה מופע קרקסי ומגושם של הרס כוכבים באמצעות שירת הווגנים, חייזרי ההוצאה לפועל של הגלקסיה. מנחי המופע הם זֵייפוֹד בִּיבְּלבְּרוֹקְס, נשיא הגלקסיה וכעזר נגדו תנחה, קריינית הרצף הארצית טרישיה. מ

שמעתי הרבה על הספר, ופיתחתי ציפיות מאוד גבוהות. כשקראתי את הספר די התאכזבתי, העלילה הייתה מפורקת ולא ממש הצלחתי לעקוב, עד שהחלטתי למרות כל ההמלצות החמות להפסיק לקרוא. אחרי שנה בערך, בשבת אחת השתעממתי נורא והחלטתי לתת לספר הזדמנות נוספת. כמה אני שמחה שעשיתי את זה. משהו בקריאה השנייה, אחרי שכבר התחלתי פעם אחת והסגנון המיוחד קצת שקע, היה פשוט נהדר. הספר מלא בהומור שנון ומיוחד, רמת שנינות שלא יצא לי ל