“איך אהבתי את הבדיוני של מסדה. למרות הגרפיקה הגרועה של העטיפה, אבל הסיפורים והתרגומים של לוטם עשו את העבודה.”

“עד כמה אפשר באמת להבין את מי שחי חיים אחרים משלך, בתקופה אחרת, בתרבות אחרת ותחת עולם ערכים אחר? אפשר בכלל לדמיין את זה ככה שזה יהיה קרוב למציאות? האם זה שקראת את מה שהוא קרא ולמדת את כל העובדות, האם זה מספיק, כלומר, האם לא צריך להיות שם לאורך זמן, לחיות, כדי להבין מה מניע אדם? ומה אם הוא עשה מעשים שלא יעלו על הדעת, לא רק הוא, גם כל החברים שלו? האם גם את זה אפשר להבין? ליל הביזון הוא ספר של”

“את הספר הזה קיבלתי כהמלצה ממוכר בחנות ספרים יד שנייה. לקחתי שלושה-ארבעה ספרים שמצאו חן בעיני וביקשתי ממנו עוד שני ספרים. "מה את אוהבת לקרוא?" שאל אותי. "זה לא משנה. תן לי ספרים שאתה קראת ונהנית". המוכר זרק מבט לספרים שכבר החלטתי לקחת ואחר כך סקר את הקיר העמוס שלפניו. הוא הוציא ספר דק. "זה משהו שאהבתי", הושיט לי את הספר וגירד בראשו. "אבל אני לא בטוח אם את תאהבי". זה היופי בספרים; גם כשאתה בוחר”

“את זן קראתי במשך שנתיים מגיל 17, איתו התעצבתי בעצם. את ליילה לקח לי זמן לעכל משום שלא כמו עם הזן, שם לקחתי את הזמן ונתתי לעצמי להבין האם אני באמת מאמין בזה, את ליילה שללתי כמעט מיד ולאט לאט התחלתי לשכוח גם את הזן. "מזל" שברגע של רוגע אמיתי איכשהו ליילה חזרה לידיי ושסוף סוף הבנתי מה הוא רצה שם ולמה באמת יש לזה ערך גבוה. פופוליסטי, אבל הלוואי על התרבות שלנו הרגשת תכלית פשוטה ומדוייקת כמו זו. עברו ה”

“איך אהבתי את הבדיוני של מסדה. למרות הגרפיקה הגרועה של העטיפה, אבל הסיפורים והתרגומים של לוטם עשו את העבודה.”

“עד כמה אפשר באמת להבין את מי שחי חיים אחרים משלך, בתקופה אחרת, בתרבות אחרת ותחת עולם ערכים אחר? אפשר בכלל לדמיין את זה ככה שזה יהיה קרוב למציאות? האם זה שקראת את מה שהוא קרא ולמדת את כל העובדות, האם זה מספיק, כלומר, האם לא צריך להיות שם לאורך זמן, לחיות, כדי להבין מה מניע אדם? ומה אם הוא עשה מעשים שלא יעלו על הדעת, לא רק הוא, גם כל החברים שלו? האם גם את זה אפשר להבין? ליל הביזון הוא ספר של”

“את הספר הזה קיבלתי כהמלצה ממוכר בחנות ספרים יד שנייה. לקחתי שלושה-ארבעה ספרים שמצאו חן בעיני וביקשתי ממנו עוד שני ספרים. "מה את אוהבת לקרוא?" שאל אותי. "זה לא משנה. תן לי ספרים שאתה קראת ונהנית". המוכר זרק מבט לספרים שכבר החלטתי לקחת ואחר כך סקר את הקיר העמוס שלפניו. הוא הוציא ספר דק. "זה משהו שאהבתי", הושיט לי את הספר וגירד בראשו. "אבל אני לא בטוח אם את תאהבי". זה היופי בספרים; גם כשאתה בוחר”

“את זן קראתי במשך שנתיים מגיל 17, איתו התעצבתי בעצם. את ליילה לקח לי זמן לעכל משום שלא כמו עם הזן, שם לקחתי את הזמן ונתתי לעצמי להבין האם אני באמת מאמין בזה, את ליילה שללתי כמעט מיד ולאט לאט התחלתי לשכוח גם את הזן. "מזל" שברגע של רוגע אמיתי איכשהו ליילה חזרה לידיי ושסוף סוף הבנתי מה הוא רצה שם ולמה באמת יש לזה ערך גבוה. פופוליסטי, אבל הלוואי על התרבות שלנו הרגשת תכלית פשוטה ומדוייקת כמו זו. עברו ה”