מרי פופינס, האומנת שהגיעה עם הרוח המזרחית, עזבה עם הרוח המערבית, ובין שני האירועים הללו הצליחה להפיח בילדי משפחת בנקס שמחת חיים, הרגשת תמהון, לעתים פחד ולעיתים חום אמהי שחסר להם, הגיעה אלינו לביקור נוסף בתרגומה הנוכחי של <mark>גילי בר-הלל סמו</mark>.

לא מזמן כתבתי סקירה על מרי פופינס בתרגומה של דליה רביקוביץ' ותוכלו למצוא אותה בקישור הבא:
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=113712.

מטרת הסקיר

"בעוונותי" קראתי את הספר פעם ראשונה עכשיו בתרגום המחודש. כך שאיני יכול להשוות לתרגום הקודם הישן. בכל מקרה קריאה בספר הזה שנכתב לפני 70 שנה ועוד בתרגום העכשווי/סלנגי של היום קצת מוזר לי. אהבתי את הספר אבל התרגום העכשווי שאמור לשקף נכונה את הרגשתו ואת הגיגיו של הולדן קולפילד קצת הפריע לי. יותר מדי "שיואו", "כאילו", ועוד כאלו ביטויים של היום-יום העכשווי. לקרוא את זה בשנת 2023 זה בוודאי לא עושה את האי

וואו, מעניין שאין כאן כמעט ביקורות על הספר. ככל הנראה כי מדובר בגרסה מחודשת (?)
בכל אופן, מסכימה מאוד עם ביקורתו של רוני על התרגום. התרגום מרגיש מוזר עם סלנג כמו "שיואו" ו"כאילו" ו"דפוק". זה קצת הפריע לי אבל לא יותר מדי. מי שרגיש לשפה, הייתי מנסה תרגום ישן יותר.

אל הספר הגעתי ללא היכרות מוקדמת, לא עם העלילה, או עם הסרט. רק עם המלצה חמה של אחי הגדול.

אני בהחלט יכולה להבין למה הספר היה פורץ דרך

ההמשך המשעשע של עלילות ארץ עוץ, בתרגומה המצוין של <mark>גילי בר-הלל סמו</mark>. לפגוש שוב את הדחליל החכם, ואת איש-הפח בעל הלב הטוב ביותר. להכיר דמויות חדשות כמו ג'ק ראש-דלעת, שחרד כל הזמן לראשו העומד להתקלקל; כמו הילד טיפ, שבורח מהמכשפה שהעבידה אותו; כמו החיפושפיש הפטפטן, שהוא היצור המשכיל בעולם ועוד דמויות צבעוניות וחד-פעמיות. מצחיק, רב תהפוכות ולא מפסיק להפתיע. מומלץ לכל חובבי הקוסם מארץ עוץ, וכדאי לקנות את

ספר שיש בו מכשפה בשם מוֹמְבִּי ערמומית ורעה עם אבקת קסמים בתוך מלחייה דהויה ,נער ללא הורים בשם טִיפּ -קיצור של שם ארוך - טִיפֶּטָארִיוּס, בובה בשם "גֶ'ק ראשׁ-דְּלַעַת"- בעלת ראש דלעת וגוף מעץ המתעוררת לחיים בעזרת אבקת הקסם אותה גנב טִיפּ ,סוס עץ- ללא שם- שאף הוא מתעורר לחיים מאותה האבקה,חרק-גדול ממדים :-מר מ"ב {מוגדל ביותר} חִפּוּשְפִּיש בה"מ{בעל השכלה מושלמת}ויחד עם הדחליל עם מוח שחושב ואיש הפח

לא התכוונתי לקרוא את הספר הזה. משום מה חשבתי שהוא אחד מספרי ההדרכה המאוסים. לא התכוונתי, אבל אז קיבלתי אותו במתנה. כמובן קראתי, וגם הוכחתי חלק מטענתו של אריאלי, שלמתנה יש ערך כלכלי מובהק, לעתים יותר מאשר לשווה-ערכה בכסף. וכמובן טעיתי: זה לא ספר הדרכה.

דן אריאלי הוא פרופסור לכלכלה התנהגותית באוניברסיטת דיוק, ופרופסור אורח במעבדת התקשורת של MIT. הוא ישראלי למחצה: אחד מהוריו ישראלי, חלק מגדילתו בי

קלקלנים.

אבל, כאילו, אתם כבר כנראה יודעים...

הארי פוטר והילד המקולל. הספר (?) השמיני בסדרת הארי פוטר שממשיך את הסיפור שהסתיים בספר השביעי "אוצרות המוות".

יש לי הרבה מאוד בעיות עם הספר הזה.

כלומר, אני יודע שרולינג עצמה מחשיבה את הספר הזה כחלק רשמי מהיקום של הארי פוטר, אבל... יש פה כל כך הרבה דברים שלא מסתדרים.... אל תבינו אותי לא נכון, יש כמה דברים שאני אוהב בספר הזה, למשל... אממ... הבן

ובכן...

אממ...

ככה.

כמו הרבה מאוד אנשים בארץ ובעולם, דמותה של מרי פופינס הוצגה בפני לראשונה בסרטו של וולט דיסני משנת 1964, בגיל מאוד צעיר. למותר לציין שהסרט הפך לאחד מהסרטים האהובים עליי ביותר. את "סופרקאליפרג'ליסטיאקספיאלידושס" ידעתי להגיד גם מהסוף להתחלה, את סגנון הדיבור הבריטי והגאה של מר בנקס הייתי מחקה בהנאה, כל ציור שהייתי מצייר אז הייתי קופץ עליו ומדמיין שאני בתוכו, הייתי מעמיד פני

לפני כחודש מצאתי שקית ענקית של ספרים בחדר אשפה של הבניין. כמובן שלקחתי את הכל לתרומה וגם ידעתי מאיזה בית השקית הגיעה. כשמרגישים שרוצים להיפטר ממשהו בבית אז פתאום יש נחיצות לזרוק כמה שיותר מהר ואיפה שיותר קרוב בלי לחשוב על ההשלכות. זה מובן בהחלט. לכן כשאותה שכנה סימסה לי שיש לה כמה ספרים לתת, מיד באתי לקחתם כדי שגורלם לא ייזרק לחדר אשפה ושם גם מצאתי את המחזה הנוכחי ועיניי נצצו ממש כמו לפני שנים כש