וואו, מעניין שאין כאן כמעט ביקורות על הספר. ככל הנראה כי מדובר בגרסה מחודשת (?)
בכל אופן, מסכימה מאוד עם ביקורתו של רוני על התרגום. התרגום מרגיש מוזר עם סלנג כמו "שיואו" ו"כאילו" ו"דפוק". זה קצת הפריע לי אבל לא יותר מדי. מי שרגיש לשפה, הייתי מנסה תרגום ישן יותר.
אל הספר הגעתי ללא היכרות מוקדמת, לא עם העלילה, או עם הסרט. רק עם המלצה חמה של אחי הגדול.
אני בהחלט יכולה להבין למה הספר היה פורץ דרך - השפה הפשוטה, הדמות השנויה במחלוקות, הבדידות והניכור של עולם המבוגרים ואולי גם של העידן המודרני, שאלות של חיפוש עצמי, של מציאת משמעות שאולי לא קיימת.
דמותו של הולדן לדעתי מעוררת הזדהות - הוא רוצה אמפתיה, חברות אמיתית, קשר עמוק, אך מצד שני הוא גם שופט המון את הסביבה ה"מזויפת" סביבו. רוב הפעמים בצדק, ובחלק מהפעמים נדמה שהוא מרחיק מעליו את כולם.
הוא גם קצת צבוע. הוא משקר המון לסביבה. בעיקר לנשים. והא גם מודע לזה.
בקיצור הולדן הוא אנושי מאוד, מרגיש לבד מאוד, כנראה בדיכאון כי הוא לבד בעולם, אולי למעט אחותו, שמהווה מעין נקודת אור בחייו. האדם היחיד שבאמת מקשיב, שמבין אותו. אבל אכפת לו מחברו המחוצ'קן בפנימייה, ואכפת לו מאחותו, ואכפת לו מנזירה אקראית ברכבת, ואכפת לו מהזונה שמוכרת את גופה לאחרים.
בקיצור הולדן אינו צדיק, ואינו חביב הקוראים אבל הוא במובן מסוים אדם טוב יותר מהמבוגרים סביבו.
לא הרגשתי שהספר ריגש אותי מאוד, ולא הרגשתי גם שהוא שינה את חיי. אולי כי אני קוראת אותו בתור מבוגרת, ואולי זה מאוחר מדי כדי לקבל מהספר את מה שהוא יכול לתת. בכל מקרה, אהבתי את הכתיבה הפשוטה והלא מתיימרת, את הדמות של הולדן קולפילד ואת התקווה העדינה בסופו של הסיפור.
מי שקורא את הספר, אל תצפו לעלילה עם דרמה או מתח. זהו סיפור על נער מתבגר, מהורהר, שבדיוק עוזב את הפנימייה שלו ומשוטט ברחבי העולם לבדו למשך שלושה ימים עד שהוריו יגלו שגירשו אותו מעוד בית ספר. למי שלא אוהב ספרים ללא עלילה לא הייתי ממליצה על הספר, אך למי שאוהב דמויות ייחודיות, הספר מצטיין בכך.
אנחנו לא אמורים לאהוב את הולדן, אנחנו לא אמורים גם לרחם עליו. אבל אנחנו לא יכולים שלא להזדהות איתו, להרגיש שאולי הוא צודק בחלק מתפיסת העולם שלו. הסביבה מזויפת, אנשים מוחאים כפיים לאנשים הלא נכונים ולא, לא צריך לנדות נער "דפוק" רק כי הוא מחוצ'קן ומתנהג מוזר.