"היא, אני והסתיו", שם חידתי ומסקרן לספרו החדש של סלמאן נאטור. נאטור הוא סופר, מחזאי, מתרגם ועיתונאי ותיק ממוצא דרוזי. היות שטרם קראתי ספרים מאת סופרים דרוזים ניגשתי בעניין רב לספר שאת כריכתו מעטרת עבודת קרמיקה צבעונית אך יחד עם זאת סוריאליסטית, מעשה ידיה של נאדא נאטור (האם היא אשתו של הסופר? לאלוהים ולהוצאה הפיתרונים...)
הספר עוסק בסתיו חייהן של שתי נשים: זינאת, הידועה בשם כהרמאן, קשישה תימהונית

כשקראתי לפני שנים את 'אוריינטליזם' של אדוארד סעיד, עברה בראשי המחשבה: ומה עם המזרח החוקר (או המדמיין) את המערב? אליאס ח'ורי, כסופר לבנוני שהכריז פעם על זהותו כיהודית, מתמודד עם האתגר ומראה איך עושים זאת באופן מעמיק. היכרותו של ח'ורי עם התרבות הישראלית (עד דקויות כמו "קפה בוץ" ומקומון 'כל העיר' ז"ל) ועם הספרות הישראלית מס. יזהר ועד עמוס עוז מעוררת השתאות באינטימיות שלה. ח'ורי מדמיין ישראלים, כולל א

אם אין דעות קדומות -ספרים שכאלה המתארים תרבות וזיכרון פלסטיניים הם הדרך הטובה ביותר להכיר את הצד השני .
לא בהכרח להסכים ,אפשר להסכים ואפשר להיפגש במחצית הדרך,אולם העיקרון המנחה הוא -לדעת את הצד השני.

נָרָטִיב הוא שם הסיפורים בספר הזה.

לפי הויקיפדיה :

" סיפר (סִפֵּר) או נָרָטִיב הוא פרשנות של היבט מסוים של העולם, המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית. למושג מספר משמעויות שונות ומשתנות

זהו ספר על לבנון בשלהי המאה העשרים. כתוב מנקודת מבט של "האזרחים הנמעכים". אלו האזרחים הנמצאים בתחתית עמוד הטוטם.
כל שילטון וכל ארוע עוברים עליהם.
ח'אליל אחמד נעלם ונרצח. לא ידוע מי הרג אותו. בנו מת כחבר במיליציה כלשהי ומוכרז כשהיד.
הכרזה זו מתמסמסת עקב הסכמי שלום בין האירגון לאירגונים אחרים.
הבסיס הכלכלי של המשפחה מתערער, עקב התערערות מצבו של האב.
הספר סוקר שינויים ונסיונות קיום של כמה משפחות

דרך השאלה שהסופר רוצה לגלות, מי רצח את חליל אחמד ג׳אבר, אזרח לבנוני שגופתו נמצאה בתוך ערימת אשפה, רוקם אליאס חורי סיפור שמשלב את סיפורם האישי של כל מי שהכיר את הנרצח בדרך זו או אחרת וכך הוא מתעד את מלחמת האזרחים הלבנונית. אליאס חורי, לא חוסך מאיתנו תיאורי זוועה. מתאר את החברה הלבנונית המתפוררת, הנחרבת והמשתנה מול עינינו. נותן לנו תמונה על משמעות החיים ועל כוח ההישרדות של האזרח הפשוט כשהכל נחרב ס