“זהו ספר על לבנון בשלהי המאה העשרים. כתוב מנקודת מבט של "האזרחים הנמעכים". אלו האזרחים הנמצאים בתחתית עמוד הטוטם.
כל שילטון וכל ארוע עוברים עליהם.
ח'אליל אחמד נעלם ונרצח. לא ידוע מי הרג אותו. בנו מת כחבר במיליציה כלשהי ומוכרז כשהיד.
הכרזה זו מתמסמסת עקב הסכמי שלום בין האירגון לאירגונים אחרים.
הבסיס הכלכלי של המשפחה מתערער, עקב התערערות מצבו של האב.
הספר סוקר שינויים ונסיונות קיום של כמה משפחות ודמויות. כל חייהם מצטמצמים בכאן ועכשיו. כיצד לחלץ את מנת הקיום לתקופה הקרובה ולשרוד.

הדמויות והאירגונים אנונימיים , לא ברור אם האירגון שיעי או מרוני , יש רק שני גורמים שמצויינים ומזוהים בשמם: ניחשתם נכון, הישראלים והסורים.
אולי כדי להמחיש את הספר אספר על חוויתי את לבנון בכניסה אליה במלחמת שלום הגליל.
הקטע הראשון,היה כשנסענו בשיירת טנקים בכפר אחרי נבטיה. לא היתה לחימה בכפר זה.
היינו הטנק האחרון, במקום מסויים עמד אדם עם מלט ולבנים ותיקן פינה של בית כתוצאה מפגיעה של טנק שנסע בחוסר זהירות.
סיפרתי את זה, יותר מאוחר, לחברים בפלוגה ואחד מהם העיר" איך שגמר לתקן, עבר גדוד נוסף במקום".

בסוף היום , הגענו לאזור הררי, קטע נוף יפהפה, של יער ארזים , עמק תלול וכמה כפרים נטועים על המדרונות.
עצרנו במקום ויצאנו מן הטנק. היה שקט מיוחד במינו ואוירה מיוחדת.
מפקד הטנק שלי אמר משפט שלא אשכח " לא פלא שבלבנון נלחמים, כי אין סיבה אחרת למות כאן".

ולבסוף יומן של קצין גרמני בסוף המאה ה 19: " שלשום בלילה טבחו המרונים בדרוזים. מחר יטבחו הדרוזים במרונים..."

הספר קשה מאוד לקריאה מכמה סיבות.
א. המציאות המשפחתית הקשה מובאת כלבנה אחר לבנה עד שנוצר נדבך מעיק על הנשמה.
ב. התיאורים מיאשים.אין זה סיפורה של אימא קוראז' שסוחרת במלחמה לשם קיום.אלא מנגנון התחמקות, שברור שאינו מועיל.
ג.הסופר טווה חיים של מספר דמויות. כאדם שאינו חי את השמות הערביים, היה לי קשה לפענח לעיתים את מארג היחסים שבין הדמויות. עד שהכנתי עץ משפחתי.
ד. הספר כתוב תוך הבאת סיגנון הדיבור הערבי, לבנוני של הרחוב. לפעמים מופיעים ניבים שמוסיפים אוירה , יש כאלו שחורגים לרצף הקריאה.
לדוגמה : האם נחקרת במישטרה (רשמית או של איזה אירגון), ואומרת כל הזמן "באלוהים". בשיחה בין ערבים זה טבעי. הדבר נשמע ונקרא כצרימה כשזה מובא עם מילים עבריות בשפה גבוהה.
אני ממליץ על הספר תוך התעלמות מצרימות כאלו ואחרות. הקריאה דורשת מאמץ לא קטן.”

“דרך השאלה שהסופר רוצה לגלות, מי רצח את חליל אחמד ג׳אבר, אזרח לבנוני שגופתו נמצאה בתוך ערימת אשפה, רוקם אליאס חורי סיפור שמשלב את סיפורם האישי של כל מי שהכיר את הנרצח בדרך זו או אחרת וכך הוא מתעד את מלחמת האזרחים הלבנונית. אליאס חורי, לא חוסך מאיתנו תיאורי זוועה. מתאר את החברה הלבנונית המתפוררת, הנחרבת והמשתנה מול עינינו. נותן לנו תמונה על משמעות החיים ועל כוח ההישרדות של האזרח הפשוט כשהכל נחרב סביב. הסיפור קשה לקריאה ויחד עם זאת חורי אורג אותו כך שקשה להפסיק לקרוא וגם לנו הקוראים הישראלים, מעניין לקרוא את התיעוד המצמרר הזה מנקודת מבט לבנונית אומנם ישראל מוזכרת הסיפור הזה הוא ללא קשר למלחמות ישראל עם לבנון. מומלץ בגלל צורת הכתיבה, ההתמודדות הספרותית עם הנושא הקשה ובגלל בסופו של דבר, האוייב הוא האיש הקטן שאין לו שליטה על האירועים.”

“מי רצח את ח'ליל אחמד ג'אבר? לכאורה המדובר בתעלומת רצח.
אך האם בספר מתח עסקינן? לא בדיוק.
הספר "פנים לבנות" של הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי הוא כרוניקה של מוות, אימה וניצול.
הסיפור פותח בפרק המספר על ח'ליל אחמד, איש פשוט אשר הפך לאב שכול/ אב לשהיד.
הפרק מתאר את צלילתו האיטית לעולם של טירוף הדעת. אנו עדים להתפרקות התא המשפחתי.
כיצד נפל בנו של ח'ליל? על ידי מי? ובמי נלחם? על כך הספר לא מרחיב. הכול מעומם.
לא ברור מי נלחם במי במלחמה הזו. אלא שהכול נלחמים בכול.
יסודות העיר בירות מתערערים, הניוון, השוד והביזה שולטים בכול.
הפרקים הבאים מתארים דמויות שונות בבירות שבאו במגע עקיף או ישיר עם המנוח.
מדובר באנשים פשוטי עם. מהשכבות החלשות ברובם.
דרך סיפורם אנו נחשפים להתמוטטות והאנרכיה השורה בעיר.
לאונס,רצח, אובדן הדרך ועוד חוליים שהביאה עימה המלחמה.
המספרים השונים קופצים מתקופה לתקופה מתיאור מעשה אחד לשני. דבר שקצת מקשה על הקריאה הרציפה.
כולם עדים לשכול, לפחד ולאומללות.
סיפורו של ח'ליל הוא רק כלי בידי הסופר לתאר את עוולות המלחמה.
פתרון תעלומת הרצח הוא שולי ( האם בכלל נפתרה התעלומה? על כך תגלו בספר)

הסיפור למרות ריבוי הדמויות והפרטים מעניין.
נשאלת השאלה למה בעצם מעניין דווקא סיפור הרצח של ח'ליל אחמד ג'אבר. איש פשוט בתקופה בה נרצחו אלפי אנשים וגופותיהם הרקיבו ברחובות?
התשובה לדעתי נעוצה בכך שהוא מתאר את הבנאליות של המוות, את יד המקרה ואת הקושי להבין מה הסיבה לכל המוות הזה?
האם הקורבן היה נחוץ?
ציטוט מהספר: " אבל בכל זאת ח'ליל ג'אבר הזה נרצח ואנו מחויבים למצוא סיבה למותו.
האין זה מה שלמדנו? למדנו שלכל בעיה יש פתרון, שלכל סיבה יש תוצאה. ושאחרי כל לידה מגיע המוות." עמ' 219.
לסיכום: " פנים לבנות" הוא כרוניקה של מלחמה על זוועותיה ותוצאותיה וזו למעשה יכולה להתרחש באותה מידה בכל מקום אחר בעולם.

נ.ב :דבר אחד שצרם לי בספר שהיחידים שמוזכרים במפורש כפעילים במלחמה וכחלק ממנגנון ההרג הם כמובן הישראלים, היהודים.
לכל שאר הנלחמים אין שיוך דתי או פוליטי ברור.
+ כמובן שגם בספר זה אנו עדים בעקיפין ליחס הנחות והמבזה ברובו אל הנשים בחברה שמעבר לגבול. אבל זה חלק שולי מהסיפור.”

“הספר עוסק במלחמת האזרחים בלבנון של שנות השמונים , כאן מעבר לגדר. סובב לכאורה סביב חקירת רצח אדם שגופתו מתגלה בערימת הזבל שלושה ימים מאוחר יותר....
ספר קשה. עצוב ומדכא, על חיי פשע ואלימות של קבוצות נוער מיואשות, ההורגות אלה באלה ועל הדרך - שודדות בוזזות ואונסות . אנשים קשיי יום אומללים ,מאבדים את שפיותם חיים בפחד מפני יום המחר - כל משפחה ואסונה, כל משפחה וסודה האפל.
כל אלה כתובים ברוך , וחמלה בנסיון לצבוע ולאפיין דמויות אנושיות שנקלעות למעגל דמים בעל כורחם והופכים לקרבנות,

מתובלים באוירה וניחוחות ערבים: נשואים כפויים, אורחות חיים של גברים, נשים , עגה ואורח חיים נסיון לשמור על כבוד עצמי בתוך הכאוס

כתוב מעולה, לא סוחט דמעות אבל מעורר אמפתיה וחמלה.
ספר חשוב על שכנתנו בצפון , מה אנחנו יודעים עליה?”