“לפעמים הכל פוליטי. אתה יכול לרצות להיות סתם מישהו, נניח גנב, אבל נולדת באירופה ואתה יהודי, אז אתה גנב יהודי. כדי להיות סתם גנב אולי היית צריך להיוולד אחרת. הורים אחרים, מקום אחר, כולם כולם כמוך וגם אז לא בטוח שהיה לך סיכוי. אליאס ח'ורי לבנוני. גם יאלו, הגיבור שלו, לבנוני. שניהם ילידי בירות, דור שלישי, אולי יותר, למלחמות. יש ליאלו זכרונות של מלחמה משל עצמו, אבל זה כנראה לא מספיק. אז יש לו גם את”

“מי רצח את ח'ליל אחמד ג'אבר? לכאורה המדובר בתעלומת רצח. אך האם בספר מתח עסקינן? לא בדיוק. הספר "פנים לבנות" של הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי הוא כרוניקה של מוות, אימה וניצול. הסיפור פותח בפרק המספר על ח'ליל אחמד, איש פשוט אשר הפך לאב שכול/ אב לשהיד. הפרק מתאר את צלילתו האיטית לעולם של טירוף הדעת. אנו עדים להתפרקות התא המשפחתי. כיצד נפל בנו של ח'ליל? על ידי מי? ובמי נלחם? על כך הספר לא מרחיב. הכול”

“בית. מילה, מושג ורעיון הטבועים בכל אחת ואחד מאיתנו מרגע היוולדו. לכולנו יש בית, מנטלי או פיזי ולרוב את שניהם. משום כך, קשה לנו להבין מי שאין לו בית, עם כל הרצון. זאת ועוד - קשה לנו להבין את מי שאין לו בית ואומר שהבית שלו הוא הבית בו אנו גרים כעת. אני לא בעד פלשתינאים. נלחמתי בהם מחצית מחיי, מהמישורים הצרובים שמחוץ לצור והגאיות המחורצים של הליטני, עבור בשכם, חברון וטול-כארם וכלה בסמטאות הקלסטרופ”

“דרך השאלה שהסופר רוצה לגלות, מי רצח את חליל אחמד ג׳אבר, אזרח לבנוני שגופתו נמצאה בתוך ערימת אשפה, רוקם אליאס חורי סיפור שמשלב את סיפורם האישי של כל מי שהכיר את הנרצח בדרך זו או אחרת וכך הוא מתעד את מלחמת האזרחים הלבנונית. אליאס חורי, לא חוסך מאיתנו תיאורי זוועה. מתאר את החברה הלבנונית המתפוררת, הנחרבת והמשתנה מול עינינו. נותן לנו תמונה על משמעות החיים ועל כוח ההישרדות של האזרח הפשוט כשהכל נחרב ס”

“לפעמים הכל פוליטי. אתה יכול לרצות להיות סתם מישהו, נניח גנב, אבל נולדת באירופה ואתה יהודי, אז אתה גנב יהודי. כדי להיות סתם גנב אולי היית צריך להיוולד אחרת. הורים אחרים, מקום אחר, כולם כולם כמוך וגם אז לא בטוח שהיה לך סיכוי. אליאס ח'ורי לבנוני. גם יאלו, הגיבור שלו, לבנוני. שניהם ילידי בירות, דור שלישי, אולי יותר, למלחמות. יש ליאלו זכרונות של מלחמה משל עצמו, אבל זה כנראה לא מספיק. אז יש לו גם את”

“מי רצח את ח'ליל אחמד ג'אבר? לכאורה המדובר בתעלומת רצח. אך האם בספר מתח עסקינן? לא בדיוק. הספר "פנים לבנות" של הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי הוא כרוניקה של מוות, אימה וניצול. הסיפור פותח בפרק המספר על ח'ליל אחמד, איש פשוט אשר הפך לאב שכול/ אב לשהיד. הפרק מתאר את צלילתו האיטית לעולם של טירוף הדעת. אנו עדים להתפרקות התא המשפחתי. כיצד נפל בנו של ח'ליל? על ידי מי? ובמי נלחם? על כך הספר לא מרחיב. הכול”

“בית. מילה, מושג ורעיון הטבועים בכל אחת ואחד מאיתנו מרגע היוולדו. לכולנו יש בית, מנטלי או פיזי ולרוב את שניהם. משום כך, קשה לנו להבין מי שאין לו בית, עם כל הרצון. זאת ועוד - קשה לנו להבין את מי שאין לו בית ואומר שהבית שלו הוא הבית בו אנו גרים כעת. אני לא בעד פלשתינאים. נלחמתי בהם מחצית מחיי, מהמישורים הצרובים שמחוץ לצור והגאיות המחורצים של הליטני, עבור בשכם, חברון וטול-כארם וכלה בסמטאות הקלסטרופ”

“דרך השאלה שהסופר רוצה לגלות, מי רצח את חליל אחמד ג׳אבר, אזרח לבנוני שגופתו נמצאה בתוך ערימת אשפה, רוקם אליאס חורי סיפור שמשלב את סיפורם האישי של כל מי שהכיר את הנרצח בדרך זו או אחרת וכך הוא מתעד את מלחמת האזרחים הלבנונית. אליאס חורי, לא חוסך מאיתנו תיאורי זוועה. מתאר את החברה הלבנונית המתפוררת, הנחרבת והמשתנה מול עינינו. נותן לנו תמונה על משמעות החיים ועל כוח ההישרדות של האזרח הפשוט כשהכל נחרב ס”