ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל, הספר הקודם של ברייסון שקראתי, היה אוסף מרשים של עובדות הנוגעות כמעט לכל דבר על פני כדור הארץ. אין רבים כמו ברייסון היכולים לתאר בחינניות ובהומור כמות כזו של מידע. הפעם זה גוף האדם.
כמה פעמים ביום, אתחיל כמו ברייסון, אתם מעפעפים? התחלתם למנות? יפה. תעצרו ב-14,000 וזה יהיה בערך המספר. בדקות זה יוצא 23 ובזמן הזה שאתם עיוורים לעולם, אלפי עובדות מהממות נסתרות מכם. לא שאתם

מתעניינים בבריאות? זה אחד הספרים שאתם צריכים לקרוא. לא שזה איזה שוס גדול שירפא מסרטן, יעניק אנרגיה בלתי נדלית וייתן מזור ללב, תרתי משמע.
ג'וליה אנדרס, מיקרוביולוגית בהכשרתה, לקחה חלק בגוף והרחיבה עליו. זוהי מערכת העיכול שלנו, תנו כבוד ותודו שלא חשבתם עליה אם לא לחץ לכם לאחר ארוחה דשנה.
חצי מהספר הוא כמעט עניין של אומים וברגים. זה בנוי כך וכך ועושה את זה ואת זה. לאחר שאנדרס סיימה את טיפול ב"רכב"

#
ביל ברייסון שייך לכותבים שאפשר לכנות "משכילים לא-ממוקדים". הם אינם מתמחים בתחום מסויים. הם כותבים על תחומים שונים, לעתים מרוחקים זה מזה ככל שניתן. אלה כותבים שמתאפיינים ברמה גבוהה של סקרנות אינטלקטואלית ורמה נמוכה (יחסית) של מחוייבות לתחום. הם בעלי כישרון כתיבה ניכר עם מידה נאותה של הומור ויכולת ליקוט של עובדות ואנקדוטות שמלווה את כתיבתם. הם יכולים לכתוב כמו ברייסון על מדע (כמו הספר הזה) על היס

****





לעתים נדירות יוצא שאני קורא ספרי עיון, ובמיוחד בשנים האחרונות נסוגותי עוד יותר לעומק הספרות האסקפיסטית, לטובת ספרים שאין צורך לחשוב בהם ועליהם יותר מדי. גרג הורביצים קראתי ביי דה קילו, למשל. רק תביאו. ועוד כל מיני חטיפים מהירים שהגיעו איכשהו אל המדף שלי. יש ספרים שמחכים לי שם כבר ארבע-חמש שנים, ושלא הצלחתי אפילו להתחיל. אולי מתישהו יגיע זמנם, לכשתסתיים הבצורת הכרונית של יכולת הקריא

פרופורציות. זה העניין.
הנה, למשל, משנודע למי שנודע שהמרחק שלנו מהשמש הוא 150 מיליון ק"מ ולכן חם, הוא הלך והמציא את המזגן. פשוט עד כדי כך. אנחנו משכללים את זה ביצירת המרחקים הקצרים ביותר בין המזגן בבית למזגן באוטו ומשם למזגן בעבודה. ואם אין מזגן בעבודה? זה הזמן להחליף עבודה. 150 מיליון ק"מ בלבד זה בהחלט חם ומסרטן.
ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל הוא ספר מאלף. מניוטון ועד איינשטיין, מהאבל, מנדלייב, אב

ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל? ובכן, אם את "כמעט הכל" אפשר לדחוס אל תוך ספר של 687 עמודים (559 ללא הנספחים), אז למה שלא אכתוב ביקורת ספרותית על הספר "ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל", אשר תימנה מספר שורות בודדות בלבד?

אז בקצרה: אני בדעת מיעוט לגבי הספר הזה. רבים מצאו בו ספר עמוס בפרטים מדעיים אך לצד זה גם נגיש לקוראים, קליל והומוריסטי, מה שיוצר בסופו של דבר ספר מדעי מרתק ומוצלח. אני, לעומת זאת, מצאתי

נתחיל באזהרה.
כאדם שחושב עצמו רציונאלי, שמתיחס למדע ברצינות, נכנסתי , בעקבות הספר לסוג של מבט חיצוני על השינה שלי. האם אני ישן מספיק שנת "לא תע"מ"?(ראו הסבר בהמשך).
האם המוח שלי "התארגן וסידר" את הקשרים באונה הקדמית? האם הוא ניפה את השטויות שחשבתי בעקבות ארועי היום אם בצורה אקטיבית, כלומר, דיבורים שלי, או, בצורה פסיבית, שטויות של אחרים, שזה לדעתי, עיקר האוסף? ( איזו צניעות?)
אכן, זהו ספר מעורר

כבר הללו ושיבחו את הספר הזה לפני, ועשו זאת בחן רב, ולכן אני מוסיף את דעתי הצנועה: פשוט ספר ניפלא!!
מאותם ספרים שאני מקדים לשוב הביתה בגללם. אם יש בכם ניצוץ של סקרנות כלפי היקום וברואיו המגוונים, צללו לתוך הספר
הזה ותזכו בשיכרון מעמקים אמיתי. תענוג שנגמר מהר מדי אבל ...היי, תמיד אפשר לחזור ולדפדף...