“פרופורציות. זה העניין.
הנה, למשל, משנודע למי שנודע שהמרחק שלנו מהשמש הוא 150 מיליון ק"מ ולכן חם, הוא הלך והמציא את המזגן. פשוט עד כדי כך. אנחנו משכללים את זה ביצירת המרחקים הקצרים ביותר בין המזגן בבית למזגן באוטו ומשם למזגן בעבודה. ואם אין מזגן בעבודה? זה הזמן להחליף עבודה. 150 מיליון ק"מ בלבד זה בהחלט חם ומסרטן.
ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל הוא ספר מאלף. מניוטון ועד איינשטיין, מהאבל, מנדלייב, אבוגדרו, קפלר, הבנתם את הרעיון, היו ממש אנשים שטרחו ובדקו מה הולך בשכונה. הם לא קיבלו דברים כמובנים מאליהם ומאז יש לנו גיאולוגיה, אסטרופיזיקה, כימיה, פיזיקה, תרמודינמיקה, מטאורולוגיה ותחזיות שאינן קולעות.
ביל ברייסון קרא את כולם, שמע על כולם ואף טרח להביא לקדמת הבמה מדענים נשכחים בזמנם הם. כאחד שקרא הכל על הכל (ברייסון, לא אני), החיבור שהביא לנו רחב אופקים, מצחיק (עד כמה מצחיק תוכלו להווכח בעצמכם בעמודים 115 ובמשך 9 עמודים מופרעים, וכן במשך הספר כולו), מאיר עיניים ויש בו מִזְרָק מידות כזה שהחושים שלנו מסרבים לקלוט ואז או שאנחנו מגחכים או סתם משועשעים. גם לי בא פתאום לזרוק לכם מידה ברוח הדברים: לנו באמת נוח לחיות ממש בין 15-25 מעלות צלזיוס. פחות מזה קר מדי ויותר מזה מזיעים. כשנהפוך את זה לקלווין, זה נע בין 288-298 מעלות ומכאן שמשרעת הטמפרטורות הנוחות לנו היא רק 3.47%. פלא שאנחנו מפונקים?
ברייסון אינו עוסק באמונות הבל, אם כי הוא בהחלט מזכיר אותן לעיתים. הוא צולל לגרעין הקשה (הארד קור, בעברית) של המדע ומוציא עבורנו את הערמונים מן האש. המעשיות החביבות בספרי הדת לאורך ולרוחב היום מקבלות אור חדש: אפלה מוחלטת. בואו ניקח את גיל כדור הארץ. קחו כמה שתרצו, אבל זה לא התשע"ט, אלא תשעטו יותר לכיוון המיליארדים, ארבעה מיליארד ליתר דיוק. ומה היה לפני כן? אתם שואלים שאלת קיטבג. טוב, לפני כן היתה נקודה סינגולרית. תתמודדו.
האם הספר שווה לכל נפש? בהחלט שווה לכל נפש חפצה. הוא קריא, משעשע וצלו"י (צריך לסמן וי, שקראנו) לגמרי. צריך לקרוא כדי להאמין שהקיום האנושי תפס בדיוק את הכוכב הנכון. במילים אחרות, הכוכב שלנו הצליח בתרכובותיו הכימיות להפיק בני אנוש, שהרבה יותר מאוחר השכילו לחקור ולכתוב על כך ספר. תן וקח הוגן והקרדיטים במקומם מונחים.
חייב רגע להחזיר אתכם לעניין הפרופורציות. בנקודה מסויימת שנגעה לגזי החממה, למרות שהספר עדכני מאוד, לא התקבלה תשובה חד משמעית האם גזי החממה באמת אשמים בפגיעה באטמוספירה והאם רק אנחנו, העצלנים מהמזגן, אשמים. התחמקות שלא לשם התחמקות. לגבי דברים אחרים, ברייסון בהחלט מביא תשובות מאירות עיניים לשאלות מן ההפטרה. זה לא שמחקר נוסף לא ישפוך אור ויגדיל דיוק בשקל תשעים, מדובר בהמלצה תמידית למחקר נוסף, אף כי מה שמופיע בספר, יהא זה איינשטיין או כומר חובב אסטרונומיה, די בו להעמיד באור מגוחך ממש סכסוכים על דת, גבול וטריטוריה. ודי לחכימא ברמיזא.
או אז מגיע ברייסון למוצא האדם, ותניחו לרגע לקופים בשקט. זה יותר בעניין הצבים. אבל אולי ישמח אתם באמת לדעת שהיו סוגי אדם שונים, אבל זה בו אנחנו הכי גאים הוא ההומו סאפיינס, האדם הנבון ומוצאו, נו נחשו? נכון, מישראל. זה אולי נראה לכם לא הגיוני שיש אדם נבון בישראל, אבל היה.
זוכרים את המזגן שבהתחלה? מתברר בכלל שאנחנו בעידן קרח. לא היתה תקופה בהיסטוריה בה היו כיפות קרח בקטבים. בעידן קרח מלא גם בקו המשווה היו סימנים לקרח. אם אין עידן קרח, הקטבים נקיים אף הם.
כאמור, הספר קריא מאוד, זורם ומרתק. יש הטוענים כנגדו שברייסון עצמו אינו מדען ואם הוא נתקל בנושא מורכב, הוא חוסך אותו מהקורא, שאולי יתקשה להבין וחבל על ההסבר. יש הטוענים גם בביקורתם, שאם רוצים לקרוא על מדע ממש, יתכבדו בספר על או מאת איינשטיין או הוקינג. וזה בדיוק העניין, שהקורא האינטליגנטי דווקא ירצה להרחיב את אופקיו, אך לא ירצה להתמקצע בתורת היחסות. הכל יחסי בחיים.”
