“הספר הזה, הוא ספר מקצועי בתחום ההתנהגות האנושית, ועוסק באיפיון והגדרה של האנשים, שכל האחרים מתקשים להיות במחיצתם ולעבוד איתם - אנשים בעלי הפרעות אישיות. לא היה עולה בדעתי לכתוב פה הרהורים על ספר מקצועי, אילולא ידעתי מה רב מספרם של הנתקלים בבעלי הבעיות האלה, ועד כמה האחרונים מאמללים את סביבתם: האנשים העובדים מתחתם, עמיתים ואף מנהלים, שלא לומר בני משפחה מקרבה כלשהי. וכמו שכתוב בפרק הפותח את הספר - כמעט אין אדם שלא נתקל באישיות כזו, והתמודד עם התסכול.

הספר כתוב היטב ומעניין. אני מציינת את זה כי לחלק מהספרים מהסוג הזה יש נטייה מייאשת להיות כתובים רע, לסבול מחוסר סדר באירגון החומר, ובעיקר להיות משעממים עד מוות. (וזה מוזר מאד, אם ניקח בחשבון שכותביהם למעשה מתפרנסים מהשפה ומהתקשורת עם אנשים). הספר הזה מאורגן היטב, ומאפיין באופן בהיר את הטיפוסים השונים המאכלסים את המדור "הפרעת אישיות". (לא להתבלבל עם בעיות נפשיות - ממש לא מדובר במחלות נפש).

"הפרעות אישיות הן שיבושים ארוכי טווח באישיות, המתחילים להופיע בד"כ בסוף תקופת ההתבגרות וממשיכים לאורך חייו הבוגרים של אדם". בספר מאופיינות ההפרעות העיקריות שאובחנו, (שאין כמובן צורך לומר שבד"כ אינן מתבטאות באופן "טהור" כמו בספרות המקצועית...) מתוארות התופעות מהן סובלת סביבת העבודה של אותם אנשים, ואף ניתנות עצות איך להתמודד איתם.

הספר מעניין - כבר אמרתי - כתוב בידי שני פסיכולוגים עם רקע של הוראה באוניברסיטאות, אנשים בעלי נסיון קליני רב. הם מאירים היטב תחום שבדרך כלל לא זוכה לתשומת לב מספקת, תחום התעסוקה, וזאת למרות שפעמים רבות אנשים מבלים בעבודתם זמן רב יותר משהם מבלים עם משפחתם.
החלק הפחות מוצלח של הספר הוא העצות איך להתמודד עם המנהל/העמית/הכפיף בעלי הפרעת אישיות: הניסיון לתת עצות - שברוב המקרים לא יועילו - מקרב את הספר - ללא הצדקה - לסוג המאוס של ספרי ההדרכה למינהם.

לסיכום - כדאי לקרוא את הספר כדי להלביש מלים על תופעה מוכרת ושנואה של אנשים ש"אי אפשר להסתדר איתם". אבל לדעתי לא כדאי להתחיל לאבחן חברים לעבודה, והשימוש בעצות מהספר - על אחריותכם.”