ביקורת ספרותית על גבירתנו של היער - עיצוב עטיפה: אמרי זרטל # מאת דייוויד גוטרסון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 3 במרץ, 2017
ע"י yaelhar



מהיותי אדם חילוני לחלוטין - בעל שורשים חילוניים ארוכים ועמוקים - לא מוכרת לי תחושה של אמונה עזה בכוח עליון. חינכו אותי להאמין במה שאפשר לראות, לחוש ולמדוד, במה שאפשר להוכיח, בהיגיון, אך לא בכוח עליון לא חשוב איך קוראים לו, לא משנה באיזה דת הוא מתואר. זו, בין השאר, הסיבה שהספר הזה עניין אותי - רציתי להבין את אלה שכן יכולים לחוות אמונה עמוקה. סיבה נוספת היא ספרו הראשון של גוטרסון "שלג יורד על הארזים" אותו אהבתי מאד.

הדמות הראשית - או לפחות זו המניעה את הסיפור - היא צעירה בת 16 שברחה מבית מזניח בו עברה התעללות מינית מצד החבר של אמה - מה התעללות, אונס פשוט ולא מכובס. היא חיה באוהל בשולי העיירה בה הגשם לא מפסיק והטחב שולט, מתפרנסת ממכירת פטריות שהיא מלקטת ביער ולהשלמת הכנסתה היא גונבת פה ושם. היא בורה - בקושי יודעת לקרוא ולכתוב - סובלת מאלרגיות ואסטמה, בולעת כדורים ומתמסטלת לפרקים, מסתדרת בקושי עם החיים העלובים שהיא חיה. יום אחד בעת ליקוט פטריות, היא חווה התגלות של הבתולה הקדושה. השמועה מתגלגלת בעיירה ומחוצה לה ומאמינים ממקומות שונים - מין "ציידי קדוּשה" כאלה, נוהרים לעיירה הקטנה כדי לסגוד לקדושה שהתגלתה.

שלושת הרבעים הראשונים של הספר עוסקים בהתייחסות האנשים לתופעה. חלקם משוועים לשחרור מרגשות אשם על מעשים שעשו או מחשבות שחשבו. חלקם רוצים פיתרון מהיר למצוקות: מחלה, מצוקה כלכלית או רגשית או אפילו סבל יותר ממוקד: בעיות עיכול, רצון להיגמל מעישון, צליעה וכו'. כשקראתי את זה האמונה היתה נהירה לי. אנשים יעשו הרבה כדי להשתחרר ממועקה, הרגשת אשם או כאב. הם יסכימו לטיפול של רופאי אליל, ישלמו עבור תפילות, יחושו ב"כוח עליון" שמשגיח עליהם אישית ויסרבו לאבד תקווה - וזה יתרון בני האדם על פני שאר בעלי החיים - לפעמים התקווה עובדת. המאמינים מתוארים כתמימים, פתיים ומעוטי השכלה, ניזונים משמועות ומשאלות לב. הכומר המקומי הצעיר והחביב מתלבט ומתקשה להתמודד עם הפרישות המינית לה התחייב, המימסד הדתי מתואר כציני, ביורוקרטי ולא ידידותי לקדושים, גם לא למאמינים תמימים.
הרבע האחרון של הספר הוא אירוני. גוטרסון עובר מתיאור התנהגות למניעים. הוא מתאר באופן ציני את מניעיהם של בני האדם - וסותר למעשה את התאור הקודם של אמונה עמוקה שאינה תלוייה בדבר.

מה חשבתי? הספר כתוב היטב ומתוחכם. הסופר הזה קטן אמונה ודי ציני. והעולם מתחלק לתמימים ורשעים. אין אמצע. ואנשים מאמינים כנראה לא יאהבו את הספר הזה.

23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני שנה ו-8 חודשים)
ודה רבה, Pulp_Fiction !
הוא מעלה נושאים מרתקים, כתוב היטב וקריא.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה. נשמע מרתק.
yaelhar (לפני שנה ו-8 חודשים)
רב תודות, עומר.
אני חושבת שחילוניוּת היא אחד הנושאים הטעונים בחברה שלנו, לפחות לפי מספר התגובות שאני מקבלת עליה. למרות שאני נמנעת מויכוחים המבוססים על דת, אינני יכולה להימנע - כך מסתבר - מתגובות מעצבנות על הבסיס הזה. איכשהו אנשים מרגישים שחסות הכינוי שלהם מאפשרת להם חיווי דעה על אורח חייו (הפרטי!) של הזולת.

הרי לו מה שכתבת לגבי כיבוד האחר ובחירותיו היה, איפה היינו מוציאים את אנרגיית הריב העודפת שלנו???
עומר ציוני (לפני שנה ו-8 חודשים)
אהבתי את תגובותיך, בייחוד את האחרונה
אם רק היו שומעים לך וכל אחד היה מכבד את בחירתו של האחר...
yaelhar (לפני שנה ו-9 חודשים)
התשובה שלי:
כן, אני יהודיה. וגם חילונית. אני לא מוצאת סתירה בין השניים. אין לי רצון ועניין לשכנע אותך להיות חילוני, אני מצפה ממך לאותה מידה של כבוד לגבי הבחירות שלי, גם אם הן שונות מהותית משלך.

תגובות פרטיות - מאחורי מגן הכינוי - יכולות להיות די חצופות ומטרידות. כזו היא התגובה שלך.
yaelhar (לפני שנה ו-9 חודשים)
הסרטון מקסים.
פילים לא גידלתי אז לגביהם אני לא יודעת (-:
בת-יה (לפני שנה ו-9 חודשים)
לסיום שלי בנושא זה ולהנאת כולם.... https://www.youtube.com/watch?v=60mQJ6syUhc
yaelhar (לפני שנה ו-9 חודשים)
בת-יה בודאי ש"ארשה" לך לחלוק עלי.
האם לבעלי חיים יש רגשות? אין לי שום ספק שיש להם, ויש לי הוכחות לזה. לא מפתיעה אותי "אהבה" של כלבים - ראיתי את זה, ואני האחרונה שאחשוב שבעלי חיים הם מפלסטיק.

אבל אם מדברים על תקווה, או על דמיון או על ראיית עתיד ותכנון (אין הכוונה לציד, אלא לתכנון) - אלה, לעניות דעתי, אין להם.
yaelhar (לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה רבה, צילה!
אכן, מדוייק. לכל חיה - כולל אדם - אסטרטגיית הישרדות משלה.
בת-יה (לפני שנה ו-9 חודשים)
yaelher, אני מבינה את הגישה שלך, אבל אני מקווה שאת מרשה לי לא לקבל אותה -:) ולמה? האם ראית פעם כלב מאוהב? כזה שחופר מנהרה מתחת לגדר כדי להגיע לכלבה שהוא אוהב. ואני מספרת על אהבה של יום -יום, שנמשכה יותר מ-3 שנים, בלי קשר ליחום, אותו תירוץ שנוהגים לתרץ אלה שחושבים שבעלי החיים עשויים פלסטיק, האם אין בכך תכנון. והכלבה? 4 ימים אחרי שהכלב לא הגיע אליה (כי ציידים ארורים רצחו אותו) הגיעה לחפש אותו. עברה חדר - חדר בבית, והמשיכה בבתים שכנים. לבסוף חזרה לחצר שלה, הפסיקה לאכול, ואחרי שבועיים מתה.

ככלל, כמי שגרה שנים רבות בין בעלי החיים השונים הגעתי למסקנה שאין שום הבדל בין רגשות בני האדם לרגשות בעלי החיים. ההבדל מתחיל בנושאים הקשורים להיגיון. וכאן אני חושבת שמתחילה הבעיה של בני האדם בראיית בעלי החיים, כי כשבוחנים רגשות מתוך היגיון זה, לטעמי, בדרך כלל לא נכון.

הדוגמא שלי על האיילה הבורחת אכן קשורה יותר לעניין ההישרדות, אבל אני לא חושבת שהחיים של בעלי החיים מסתכמים בכך.
צילה (לפני שנה ו-9 חודשים)
ביקורת יפה. הזכרתם לי לגבי בעלי החיים, את אסטרטגיית ההשרדות משיחות על תורת המשחקים. לכל חיה קיימת אסטרטגיית השרדות משלה.
yaelhar (לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה בת-יה
למרות שלפעמים אפשר להתבלבל - תקווה והישרדות אינן אותו דבר. יצר ההישרדות מושתל בתוך כל יצור חי, לכן האיילה בורחת והלילית נלחמת. זו לא תקווה, זה הכרח הישרדותי.

בעלי חיים - לפחות אלה שאני מכירה מקרוב - חיים את הרגע. תקווה מחייבת שמץ תכנון עתידי ודמיון. לכן אני חושבת שלבעלי חיים אין את זה. אמנם כתבתי שזה "יתרון" בני האדם על בעלי חיים אחרים, אבל במחשבה שנייה אני לא בטוחה שזה יתרון כזה גדול. אולי עדיף להסתפק ביצר הישרדות.
בת-יה (לפני שנה ו-9 חודשים)
yaelher, למה את חושבת שלבעלי חיים אין יכולת לקוות? במובן זה אני לא חושבת שיש לאדם יתרון. האדם אולי המציא דמות שהוא יכול להתפלל אליה, אבל דמות זו לא קשורה לתקווה עצמה, אלא לאופן בו האדם מקווה. אמנם אף אחד לא ממש הצליח לדבר עם בעלי חיים, אבל בעלי החיים מפגינים תקווה במעשיהם. למשל, איילה לא היתה בורחת מן הנמר אם לא היתה לה התקווה להינצל ממנו, או להבדיל, אפשר להגיד, כלב לא היה מתיישב על יד אדם שאוכל אם לא היתה לו תקווה לקבל אוכל, וכד'.
בספר "טחנת החיים" שכתב יצחק שמי יש סיפור נפלא בשם "שומר המסגד האחרון" בסיפור מתואר קרב לחיים בין לילית לעורבים, שרוצים את הקן שלה. ואני חושבת שאם ללילית לא היתה תקווה להציל את הקן היא לא היתה נלחמת עד מוות. או בקיצור, היא לא איבדה תקווה עד הרגע האחרון.
yaelhar (לפני שנה ו-9 חודשים)
אלון, תודה.
רק כשקראתי את הערתך התייחסתי במודע לכריכה, משהו שאני בדרך כלל לא נותנת עליו את דעתי מעבר ל"יפה", "לא יפה". אתה צודק. לא נראה שהיא מייצגת את אן. אני הרגשתי שהיא מנסה לייצג צליינות עממית מהסוג המתואר בספר.
אוקי (אורית) (לפני שנה ו-9 חודשים)
לגבי ההערה שלך אלון, מעניין.. קראתי את הספר הזה, ומשהו הפריע לי בתמונה הכריכה, אפילו הציקה (והתמונה יפה) - ועכשיו, בודדת לי את הנקודה שהפריעה.. בדיוק זה.. כן.
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-9 חודשים)
הערה לא קשורה ממש, אבל עניין של חוסר דיוק שמעצבן אותי אישית:
הצילום על כריכת הספר. לפי מה שאת מתארת, מדובר במישהי מוזנחת שכמעט חיה ביער. הבחורה שרגליה נראות בצילום אולי נמצאת ביער, היא אולי יחפה ויש לה טיפה לכלוך על העקבים, אבל אין סיכוי שמדובר באותה אחת. היא לא מלוכלכלת באמת, אלא כזאת שירדה לפני דקה מה-4X4 של אבא שלה והיא מסתובבת יחפה בזמן שהוא מדבר בטלפון עם היבואנים מיפן. זאת לא הבחורה שגונבת או מלקטת פטריות וחווה התגלות.

זה אולי קטן ואולי אני סתם מתפלצן פה, אבל הדברים האלה, בוויז'ואל או בטקסט, מעצבנים אותי. לא מתאים גם לאמרי זרטל שהעטיפות שהוא מעצב, ברובן, דווקא לא נופלות למקומות האלה.
yaelhar (לפני שנה ו-9 חודשים)
רב תודות, מיכל.
לא חשבתי על זה. למעשה אין זה ספר על אמונה אלא על מאמינים.
הסופר מתרכז דווקא באלה שאינם תמימים (הרשעים) שאמונתם היא כלי להשגת רווחים אישיים, ופוליטיקאים דתיים, ציניים ורחוקים מאהבת אדם, ובאלה הוא מצליף בלי רחם.
yaelhar (לפני שנה ו-9 חודשים)
חן חן, חני.
כלום לא השתנה. כשקראתי את הספר הזה חשבתי שאנשים מאמינים מאושרים יותר מאלה שאינם מאמינים. לראשונים יש, לפחות, הרגשה שיש להם הורה כל יכול, המגן עליהם בפני הרע... וכמובן הדימוי שלי יכול להיות מוטעה כי אני מסתכלת עליהם מבחוץ ולא מרגישה את מה שהם מרגישים.
yaelhar (לפני שנה ו-9 חודשים)
דני בר, תודה רבה!
שם הספר אכן מבטא באופן נפלא את נושאו (ומן הסתם יאמר הרבה יותר לקתולים) והפער בין המציאות לדימוי הוא הנושא בהרבה מאד ספרים.
yaelhar (לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה רבה, מחשבות.
לא קראתי את "שירתה של ברנדט" אז אני לא יכולה לשפוט אם זה אותו נושא או גישה.
מיכל (לפני שנה ו-9 חודשים)
מקסים כתבת. אז בסופו של דבר הדעה של הסופר היא כדעתך בנושא האמונה?
חני (לפני שנה ו-9 חודשים)
ציניות יבשה ומרתקת בו זמנית יעל....ואהבתי. אשרי האיש המאמין..שנים על גבי שנים.
אז מה השתנה? מכשפות,בתולות ואיש שהולך
על המיים.
דני בר (לפני שנה ו-9 חודשים)
שם הספר נפלא עד גאוני בעיניי בשל הסתירה הצינית בינו לבין תכניו של הספר.
וכוחות עליונים? תמיד האדם יחפש את הכוח במקום אחר, רצוי שיהיה גדול ממנו, נשגב ובעיקר בלתי נראה..
מחשבות (לפני שנה ו-9 חודשים)
מוזר. חשבתי שהספר הזה כבר נכתב ושמו שירתה של ברנדט. ספר מופלא ש ל פרנץ ורפל.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ