ביקורת ספרותית על ג'ון היקר מאת ניקולס ספארקס
ספר בסדר

---

את הספר הזה שלפתי מאחד המדפים בספרייה רגע לפני הסגירה,כשאחת הספרניות מצקצקת מעליי, מבלי להקדיש לו יותר מידי תשומת לב. לא שמעתי מעולם על הספר אבל אמרתי לעצמי : "למה לא בעצם?" (מטאפורית.אני לא מדברת לעצמי.לא בספריות,לפחות) . "ג'ון היקר" הוא ספר שגורם לך לחשוב מחשבות הרות גורל על צחוק הגורל , על החמצה, על הבטוחות שאנחנו מבטיחים לעצמנו כשדי ברור שלא נקיים, על איך שאנחנו בונים מגדלים ובסוף הרוח באה והורסת הכל ועל איך שהזמן משנה אותנו. סיפור מקסים ואמיתי עד כאב, אחד כזה שהיה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו , אפילו לשכן ממול , זה שתמיד עושה טובה שהוא אומר לכם שלום בבוקר.
כתוב בצורה כל כך ישירה ,בלי יותר מידי מטאפורות מיותרות, כזאת שגורמת לך לתהות אם אתה לא צופה בדברים בזמן אמת. הדמות של האב (אני חושבת שאפילו לא מצויין שמו) ריגשה אותי עד כאב , חוסר היכולת שלו להבין אנשים אך עם זאת להבין את המטבעות כפי שאיש לפניו לא עשה.זה ספר על המחיר של ההקרבה אבל לא רק. אני ממש ממליצה. אני חושבת שאם יעשו סרט בעקבות הסרט (שזה אגב, דבר ממש מתבקש)זה ממש לא יגרע מהספר כי הספר כל כך מוחשי במילא.

ונסיים בציטוט:
"בעצם אינני יודע כיצד לתאר את המתח,השיעמום והמבוכה שחווינו באותם תשעה חודשים,חוץ מלומר שהיה שם הרבה חול.נכון,אני יודע שזהו מדבר,ונכון שגם ביליתי זמן רב על החוף והייתי אמור להיות רגיל לזה,אבל החול שם היה שונה.הוא חדר לבגדים שלך,לנשק שלך,לארזים נעולים,לאוכל שלך לאוזניים ולאף שלך ובין השיניים שלך,וכאשר ירקתי תמיד הרגשתי את החול בפה.לחלק הזה אנשים יכולים להתייחס,אך למדתי שהם אינם רוצים לשמוע את האמת לאמיתה:מרבית הזמן לא היה המצב בעיראק כל כך גרוע,אך לפעמים הוא היה גרוע מן הגיהנום עצמו.האם אנשים באמת רוצים לשמוע שראיתי בחור מיחידתי יורה בטעות בילד קטן שבמקרה היה במקום הלא-נכון בזמן הלא-נכון?או שראיתי חיילים נקרעים לגזרים כשעלו על מטעני גחון מאולתרים שהונחו בכבישים בקרבת בגדד?או שראיתי שלוליות דם שנקוו כמו אחרי גשם וזרמו בקרבת חלקי גופות?לא,אנשים מעדיפים לשמוע על חול,שכן זה מרחיק מהם את המלחמה ושומר אותה בטווח ביטחון".

» ביקורות נוספות של כלשהי
» ביקורות נוספות על ג'ון היקר