• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

מאת יואב בלום

הביקורת של אני =]

תמונה של אני =]
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

מאת יואב בלום

הביקורת של אני =]

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אני =]
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2016
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
Sunny
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 8 שנים

“מרשה לקרוא לעצמי חסיד של יואב אחרי שני הראשונים הגעתי בציפיות מאוד גבוהות. לאורך הספר התאכזבתי. הר”

15/22
ביקורות על הקבוע היחידי
הבאה
מזי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•1 דקות קריאה

ספר מעולה! בהחלט עקף את המדריך לימים הקרובים (אולי כי היו פחות חורים בעלילה), ואפילו הגיע לרמה של מצרפי המקרים.
הדבר היחיד שקצת הפריע לי בהתחלה זה שהיה מיחזור של אלמנט בולט בספר השני (*ספוילר למי שלא קרא את המדריך לימים הקרובים): הקטע של להיכנס לגוף של מישהו אחר, הזכיר לי איכשהוא את הרעיון של לחלוק חוויות שמישהו אחר עבר. בספר אחד השארנו את הנפש ושינינו את הגוף, ובשני- הגוף נשאר אותו דבר אבל הנפש משתנה ועוברת חוויה. קצת כאילו לעבד את אותה סוגיה משתי נקודות מבט הפוכות... אז בהתחלה קצת התאכזבתי שהרעיון לא לגמרי מקורי וחדש (כמו שמאפיין את יואב בלום בדרך כלל), אבל ככל שהספר התקדם זה הפריע לי פחות, כי הסופר ממש פיתח את הרעיון החדש ולקח אותו לכיוונים אחרים ככה שזה היה מספיק שונה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אתל
אתל
תמונה של אביבל'ה
אביבל'ה
תמונה של Mira
Mira
R
rachis
M
MissM
תמונה של ריצ' רצ'
ריצ' רצ'
תמונה של לי יניני
לי יניני
7קוראים|גיל ממוצע44|100%נשים

על המבקרת

תמונה של אני =]

אני =]

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
104 ביקורות•235 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מקורית
תמונה של אני =]
אני =]
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות104
לייקים שקיבלה235
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת42מדע בדיוני ופנטזיה16ספרות מקורית14

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אני =]

מה שאחרים חושבים בי

מה שאחרים חושבים בי

יואב בלום

טוב, מזמן לא כתבתי ביקורת על שום ספר, אבל אחרי שכל כך נהניתי מהספר הזה וראיתי שרוב הביקורות פה לא טובות, הרגשתי שאני חייבת לאזן קצת את הדף:)

בקיצור- בעיני הספר הזה מעולהה (תוסיפו עוד הרבה פעמים את האות ה"א). קראתי אותו בנשימה אחת.

ובאירוך:)-
קונספט מקורי (כצפוי מיואב בלום). כתיבה משובחת. אני אחת שקוראת ממש מהר, אבל ספר כזה גורם לי להתעכב קצת יותר על כל משפט כדי ליהנות מהיופי שלו. עלילה זורמת- הסופר זורק אותך בבת אחת לתוך ההתרחשות, ובמקביל יש קפיצות חזרה לעבר שגם אהבתי. הגאונות של לכתוב פעמיים את אותה סיטואציה, רק שבפעם השניה יש רובד נסתר וגאוני (לא רוצה לפרט כדי לא להרוס). תיאור מדויק ומדהים של רגשות- במיוחד בקטעים שדברו על הורים וילדים. דמויות שתיארו לך בצורה אחת בתחילת הספר וגיבשת עליהם דעה (שהם לא מי יודע מה...), ובהמשך אתה מגלה עוד רבדים שלהם ומבין שטעית לגמרי. הרבה סימבוליות יפה- הגיבור שלא יודעים את שמו, *אזהרת ספוילר**-

המסך הלבן – כשאין את העין והאוזן של הסביבה שרואה ושומעת אותך, משהו בך נשבר ומתהפך. ההשפעה הדו כיוונית של הסביבה על המחשבות שלך ולהפך.

**** עד כאן ספוילר.
בכלל יש שלב בספר שהסופר מצליח ליצור הרבה חוסר ודאות, אתה כבר לא יודע מה הדבר הבא שיקרה, מי טוב ומי רע. ועוד "גימיק" שאני ממש אוהבת, שמשתמשים באותיות עצמן שבספר, בצורת הטקסט, כדי להעביר רעיונות ותחושות. מעולה מעולה מעולה.

זה נכון שיש בספר קצת הרבה תהיות פילוסופיות, שלעיתים קצת נוטות ונופלות לקלישאות. והרבה מידי דמויות מכדי שכולם יתפתחו כמו שצריך. אבל מבחינתי אלה היו פגמים קטנים יחסית לכל הטוב הזה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אני =]
מבוטל

מבוטל

ספר חמוד ממש.
במושגים שלי - קיטשי טיפ טיפה יותר מהרצוי. היה שלב שהסוף אליו מתקדם הסיפור כבר היה ממש ברור, ונשאר רק לחכות שהגיבורה המטופשת תבין את זה בעצמה;) והיו גם כמה מהמורות שהסופרת פשוט בחרה לדלג עליהם באלגנטיות (נגיד מה המשפחה של נינה אומרת על המעבר, אם היא בקשר איתם בכלל.. היו על זה שתי מילים, ואז זהו, ביי ביי משפחה), והיו דמויות שהיו קצת שטוחות מידי בעיני. אז קצת קיטשי מידי אבל לא נורא.
בעיקר אהבתי את הכתיבה היפה, את האווירה שהיא מצליחה ליצור. ואת זה שתכלס זה ספר על ספרים ועל אהבה לקריאה. זה רעיון מעניין לכתוב ספר כזה, פנייה בטוחה לחובבי הז'אנר. כמו לכתוב שיר על מוזיקה, או לצייר/לפסל משו על אומנות. אז נחמד לפגוש מקרוב תולעת ספרים, מצד שני חלק מהריפרורים לספרים היו מיותרים בעיני ולא תרמו לרמה, ובלי להעליב- גם לאהבת הספרים יש גבול (לחפש ספר שישנה את חיי הלקוחות, ספרים הם כמו יצורים חיים וכל זה..).
בסך הכל אבל ספר כיפי וזורם, למרות כל החסרונות.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אני =]
לבד בפריז

לבד בפריז

ג'וג'ו מויס

חברים, תפסיקו לתרגם ספרים של ג'וג'ו מויס. לגמרי ברור שנגמרו כל הספרים הטובים שלה, ונשארו רק השאריות. חכו שהיא תוציא עוד ספר טוב, ואז. בתודה מראש.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אני =]
שם צופן: וריטי

שם צופן: וריטי

אליזבת וויין

ספר פשוט טוב. רק כשעוברים שלב מסוים בספר מבינים כמה הוא גאוני. זאת היתה בחירה טובה של גילי בר הלל לתרגם אותו לעברית כי באמת יש בו משהו מקורי ומיוחד. פשוט תקראו.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אני =]
הפונדק במפרץ רוז

הפונדק במפרץ רוז

דבי מקומבר

באמת לא משהו.
הכתיבה פשוט לא טובה.
טרחנית ונכנסת לפרטים איפה שלא צריך (מה בדיוק כללה הארוחה, כל פסיק בכל small talk), ושטחית ורדודה בדיוק איפה שהיה צריך להעמיק (כל הבעיות שנפתרות בקלות רבה כל כך, אנשים שהתנכרו זה לזה שנים ופתאום מדברים בגילוי לב..).
בהתחלה התלבטתי אם זה קשור לתרגום, אבל ככל שהספר התקדם החלטתי שהתרגום לא היה יכול לגרום לכל זה בכוחות עצמו.
אין לי בעיה עקרונית עם ספרים קיטשיים, אבל פה זה פשוט קיטש גרוע. האהבה שמחכה לך בסבלנות עד שתקלוט שהיא שם, שיחות השלמה והרגעה עם אנשים שכבר אינם... ברצינות??
גם לא קניתי את זה שכאילו בעלת הפונדק עזרה לאורחים להגיע לתיקון בחיים שלהם... היא לגמרי היתה ברקע ולא עשתה שום דבר מיוחד.
ועוד לא דיברנו על הדרמטיות.. והפסיכולוגיה בגרוש..
בקיצור, לא. ממש לא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אני =]
הנערה מכיכר טיימס

הנערה מכיכר טיימס

פאולינה סיימונס

הנה כמה מוטיבים חוזרים שפאולינה סיימונס כל כך אוהבת ***חצי ספוילרים...***:
בהתחלה תוצג בפנינו בחורה אלטרואיסטית ומעט חסרת חיים. לפתע פתאום היא תכיר גבר קשוח עם כמה סודות "אפלים" ונטייה כלשהיא להתפרצויות זעם. הבחורה תתגלה ככל-כך פגיעה ומסכנה והגבר הנחמד רק ינסה להגן עליה מכל סובביה חסרי ההתחשבות. הקשר איתו איכשהוא ימצא בקונפליקט עם הנאמנות למשפחה, ובאיזה שהוא שלב יפרצו כמה וויכוחים סוערים. וכמובן שהכל יתובל בהרבה מלודרמטיות והגיגים מתוחכמים על החיים.
מי אמר שהספר הזה שונה מאוד מפרש הברונזה...?

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אני =]
לא מפסיקים אהבה באמצע

לא מפסיקים אהבה באמצע

ליאור אנגלמן

יפה כל כך.
כתיבה מיוחדת ומלאת מחשבה, עלילה לא שגרתית, אנושית ונוגעת.
ההתחלה קצת איטית, ולקח לי קצת זמן להיכנס לעלילה, אבל אחרי שנכנסתי לא יכולתי לצאת.
זה סוג הספרים שאני אוהבת שסופרים דתיים כותבים. ספרים שמוכיחים שאפשר לכתוב טוב ומעניין, בלי להיכנס לפינות שהצנעה יפה להם (לדעתי), ובלי שזה יוריד בכהוא זה מהרמה הספרותית של הספר. ספר שהסופר כותב ממקום אמיתי ועמוק בתוכו, מתוך תפיסה "דתית" רחבה ומקיפת חיים.
פשוט תענוג.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אני =]
אור בין האוקיינוסים

אור בין האוקיינוסים

מ.ל. סטדמן

רעיון יפה במקור, אבל איכשהוא הוא התמסמס לאורך הספר.
היה לפעמים משהו קצת לא אמין בתיאור של הדמויות, התגובות, המחשבות...הקפיצות בזמן לקראת הסוף גם הורידו מתחושת ה'אמיתיות' של הספר ונתנו תחושה שהסופרת העדיפה לדלג על כמה מהמורות בדרך (אם כי על אחרות היא התעכבה מאוד).
לא הצלחתי גם להתחבר ב-כ-ל-ל לאחת הדמויות הראשיות- איזבל. אני יודעת שעברו עליה כמה דברים לא פשוטים ושאני לא אמורה לשפוט אותה, אבל לאורך כל הספר היא הפגינה חוש צדק כל כך מוטה ומעוות שממש לא יכולתי לסבול את זה. מה שהיה ככביכול "נכון" בעיניה מתחילת הסיפור ונעשה כבביכול "לטובת הילדה", היה שגוי להחריד מבחינתי וברור שנעשה מסיבות אנוכיות בעיקר. ואז ככל שהעלילה הלכה והידרדרה לה מבחינה מוסרית, התחרפנתי יותר ויותר...
המשכתי לקרוא כי העלילה היתה כל כך משוגעת (לא במובן הטוב) וניסיתי להבין לאן כל זה הולך.
די מאכזב, בקיצור..

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אני =]
המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה

קריסטין הרמל

בהחלט ספר מתוק, לפעמים קצת מתוק מידי (אפילו בשבילי). נוטה קצת להיות צפוי וקלישאתי.
אבל עדין ספר טוב, מעניין ממש וזורם..
במיוחד אהבתי את המתכונים שהיו בספר מידי פעם! אולי אנסה אותם בהזדמנות;)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אני =]

ביקורות נוספות על "הקבוע היחידי"

הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

יואב בלום

בשבוע שעבר נהגתי לעבודה, מאורע בלתי רגיל לכשעצמו.
היה פקוק ברמות, פקק אינסופי שנשפך לצומת רמות והלאה לאורך גולדה.
נהגתי בנתיב השמאלי ביותר שאינו פונה שמאלה כששמתי לב לתופעה עוד יותר בלתי רגילה: הנתיב שמשמאלי, זה שפונה שמאלה - היה פנוי. ריק. נטול מכוניות.
נהגים בפקק מימיני, נהגים בפקק מלפני, נהגים בפקק מאחורי, ומשמאלי - כלום.
איפה, תהיתי לעצמי, כל אותם נהגים ישראלים מהזן שעשרת הדברות שלו מתמצה בשתי דברות בדיוק:
א. לא תצא פראייר אף פעם ובשום מצב
ב. עקוף תעקוף
איפה הנהגים שדוהרים בנתיב הזה עד שניה לפני הפניה שמאלה, וברגע האחרון חותכים ימינה ונדחקים לראש התור תוך הקפדה על הימנעות מוחלטת מיצירת קשר עין?

אם הייתי חיה בעולם של "הקבוע היחידי" הייתי מסיקה מיד שכפר אירופאי כלשהו עבר התקף של התחלפות וכל תושביו התחלפו באחת אל תוך גופיהם של הנהגים הישראלים שעל הכביש סביבי. התקפים כאלה קורים מדי פעם, מאז הומצאו צמידי ההתחלפות המאפשרים לבני אדם להחליף גוף זה עם זה, אתם יודעים.
עכשיו כל האירופאים המסכנים וההמומים ממצמצים מול השמש שמסנוורת אפילו שחורף, ונוהגים בנימוס אירופאי מעודן.
בינתיים, הכפר האירופאי המרוחק שלהם הפך לזירה של מכוניות מתנגשות, כי הישראלי שלא רוצה לצאת פראייר לא יפספס הזדמנות לנהוג ממש איך שבא לו על רכב לא שלו. הכיכרות המטופחות והגזומות למשעי הפכו למסלולים אלטרנטיביים, והרמזורים התפטרו במחאה. שיתמודדו האירופאים כשיצליחו להתחלף סוף סוף בחזרה.

אבל אני לא חיה בעולם של "הקבוע היחיד", ולכן נשארתי עם הסברים פשוטים וטריויאליים יותר: אולי הירושלמים הוציאו את כל האנרגיות שלהם בעצבים על העיריה והשביתה, ולא נשארו להם אנרגיות לריב על הכביש, או סביר יותר - חייזרים מכוכב מרוחק השתלטו על התודעות של כל הנהגים מסביבי, או...
אוקיי. אני לא יואב בלום.
אני בטוחה שהוא היה מצליח למצוא עוד שמונים הסברים יצירתיים ומרתקים הרבה יותר.
כי זה הדבר הכי בולט בספרים של יואב בלום: היצירתיות והדמיון העשיר שלו, שיוצרים טוויסטים על העולם המוכר שלנו ובונים עולם דומה-שונה מרתק.
מה שיפה הוא, שהבניה של העולם הזה, שבו אנשים יכולים להתחלף זה עם זה בעזרת צמיד התחלפות, לא באה על חשבון בניה של עלילה מותחת ורבת תעלומות. ובדיוק בשניה שבה נראה לנו שהגיבור עלה על התאוריה שמסבירה את הכל (טוב, כמעט הכל) - הכל מתהפך ומתברר לנו שהפתרון בכלל אחר לגמרי. ויצירתי הרבה יותר, אלא מה.

אלון כתב על הטון של הספר הזה, ואני מסכימה איתו.
זה ספר שכתוב בטון קליל מאוד, כמעט מחופף, ובמתכוון.
זה ספר שמשתדל לא לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות, וכולל הערות שוליים משעשעות (הכי אהבתי את הערות השוליים שנתנו דגימות ספרותיות אופייניות מז'אנרים שונים כפי שהם נכתבים בעידן ההתחלפות: הרומן הרומנטי, הכתיבה הרבנית, ספרי הפעולה. האם היה אפשר ליצור פארודיה כזו על ז'אנר הספרים של יואב בלום?), פרק אחד שכתוב במבנה של תסריט, סלנגים, ופניות ישירות לקורא.

אין בספר הזה תובנות עמוקות הקשורות ליחסי גוף-נפש. הוא בהחלט מרבה לציין את העובדה שאפשרות ההתחלפות השפיעה על התפיסות הדתיות והפילוסופיות בנושא, הוא בהחלט רוצה שנחשוב על זה, אבל לא ממש הצלחתי לחלץ ממנו תובנות מעמיקות בנושא, וזה בסדר.
בסך הכל מדובר בספר כיפי, מותח, מלא דמיון והפתעות.
כיף, כבר אמרתי?

לפני 9 שנים•רויטל ק.
הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

יואב בלום

****





כמו שלסרטים יש פסקול, שלעתים קרובות קובע את האופן שבו נפרש את מה שאנחנו רואים ומעניק לו לא רק רובד נוסף אלא גם קונטקסט, אז גם לספרים יש משהו כזה. אני מכנה את זה טון. הקול של הספר, המנגינה שלו. זה לא משהו שמיעתי, כמובן, אלא פועל יוצא, צירוף של כמה דברים שמאפשר להרגיש, תוך כמה שורות או עמודים, לאן נכנסנו ומהי החווייה שאנחנו עומדים לעבור. זה סוג המילים, כמובן, המשלב השפתי והניסוח של המשפטים, והתחביר, אבל גם הקצב, אורך הפסקאות, גוף ראשון או גוף שלישי, אם המנגינה היא מותחת או מטיפנית או מתפלספת או אוהבת את עצמה, אם יש תיאורים או שיחות, אם זה כתוב כמו שמדברים או כמו שסופרים כותבים, אם זה ארכאי או חדש, אם זה מגניב או חמוד או קולי, שובב, מתנשא, עוקצני או אדיש. את אותו סיפור אפשר לספר באינספור דרכים שונות, ומה שיקבע, מה שיגדיר, בסופו של דבר, את החווייה של הקורא, הוא הטון, וזה, מה לעשות, וואחד עניין חמקמק. אם, למשל, סופר ישתמש במילה "מחורבן", אפילו פעם אחת, המילה היחידה הזאת מסוגלת לזהם את כל הטון של הספר באופן בלתי הפיך, כמו טיפה של רעלן עצבי בתוך בריכת שחיה. בלום השתמש בה, בהטיות שונות, שלוש פעמים תוך 15 עמודים. איי דר יו: תנסו למצוא "מחורבן" בכל הרפרטואר של עמוס עוז.

לפעמים הטון יותר חמקמק או מרומז מזה, אבל קשה, או בלתי אפשרי, להתחמק מזה לאורך זמן. המנגינה קיימת, גם אם היא לא בדיוק חד משמעית.

זה הספר הראשון של יואב בלום שאני קורא, אבל את הטון שלו יכולתי לזהות אצלי במחזור הדם תוך כמה מילים בודדות. כבר מהעובדה שהמספר שלו, בגוף ראשון, מדבר אל הקוראים, בלשון רבים. ועוד אומר להם, אלינו, "בחייכם". זה אחד המופעים האגרסיביים ביותר של טון שיכולים להיות.

הטון של "הקבוע היחידי" הוא: סחבקי, מחוייך, פעולה, קצת מדע בדיוני לא מוגזם (שזו שיטת הפעולה של יואב בלום, למיטב הבנתי - לקחת את העולם ולשנות בו משהו קרדינלי, בלתי אפשרי, ולדמיין מה קורה), עכשווי, אמיתי אבל לחלוטין לא אישי ולא ריאליסטי, מקומי - אבל לא אשכול נבו מקומי אלא יותר כללי, מתנחמד, מנסה למצוא חן, אבל מצד שני גם חכם, חמוד, שנון לפרקים, שוטף ומהיר, מתפתל, מתרחב ומתפצל ואז מתאחד ומתכווץ.

אהבתי את סיפור המסגרת הכללי וגם את השפה, המילים, ולפעמים גם התובנות, כשהן לא נדחקו לגרוני בכוח רב מדי. הרגשתי שיש לבלום נטייה כמעט כפייתית להצביע שוב ושוב על תופעות הלוואי האפשריות להחלטה המשנה-מציאות והעקרונית שלו, במקום להתרכז בסיפור עצמו, בכדי לתת לה משנה תוקף, וכן גם צורך "לאזן" את המופרכות האינהרנטית שלה בבליל פסאודו-מדעי ובטון מבודח. לכן הספר מתקבל כמעניין, לא משעמם, אינטיליגנטי, ידעני, אבל בד בבד גם קצת קצת דבילי, ובוודאי לא מרגיש כמו ספר "אמיתי", אלא כיצירה עממית יותר, נחותה יותר, חביבה, קלה כנוצה (אולי לא נוצה... תרנגול?) ולא מתיימרת. זה לא גרוסמן פה, אבל היי, גם לא אילן הייטנר. מילים יפות, מטאפורות במידה, כאילו הוא אומר: יאללהה, נו, תן לספר סיפור נחמד ולהמשיך הלאה בעבודה שלי כהייטקיסט. אני לא מנסה לשנות פה את העולם ולהסתכן באמירות כבדות משקל על המציאות. סתם. סבבה. בחייכם, נו. למה לא?

אין סיבה.

****

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

יואב בלום

כל פעם שאני נתקלת בספר שמתאר אפוקליפסה קרבה אני מסמנת אותו בתור מפחיד, ורצה לחפש תשובה לשאלה איך זה בטוח לא יקרה. אז בספר הזה לא היה קשה למצוא את הניתוק מהמציאות, והמבורך שבכך. הספר כתוב בצורה טובה, הסיפור רציף ומעניין. ובסוף הקריאה אפשר לנשום לרווחה שהמציאות לא כזו. בנוסף, מעורר מחשבות מה הקשר בין הגוף לנפש והאם האדם הוא יותר גוף או יותר נפש, ובמה כדאי יותר להשקיע טיפוח ועבודה. קריאה נעימה!

לפני 4 שנים•מוריה
הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

יואב בלום

הייתכן שביצעתי התחלפות, ללא ידיעתי, עם אדם שאוהב את ספריו של יואב בלום? בהחלט אפשרי. רק לפני כשבועיים או שלושה, קרה מקרה קודם, בו חשדתי גם כן שאולי ביצעתי התחלפות, הפעם עם אדם שלא מתחבר לספריו של מיכאיל בולגקוב, לאחר שניסיתי לקרוא את "הביצים הגורליות" ולא צלחתי אותו, לעומת ספרים אחרים שלו שאהבתי מאוד.

אם כי, ישנה עוד אופצייה, והיא שיואב בלום ביצע התחלפות עם סופר מנוסה יותר, ברור יותר ופחות מפוזר ומבולגן. בקיצור, עם סופר טוב יותר.

כך או כך, מדובר בספר מעניין מאוד.

כמה פעמים שמעתם מישהו אומר למישהו אחר, את המשפט הבא: "יואו, איך בא לי להתחלף איתך!"
אז זהו, שבספר הזה המשפט הזה מקבל משמעות נוספת, משודרגת יותר. הוא מתרחש במציאות קצת אחרת, בה אנשים יכולים להתחלף עם אנשים אחרים, בעזרת צמידים. הנפש שלך נשארת הנפש שלך, אלא שאתה לובש גוף אחר. האדם שאיתו התחלף, נמצא כעת בגוף שלך, אבל הנפש נשארת שלו.
נשמע מבלבל? דווקא לא כל כך. הרעיון נבנה לאט לאט, בהדרגה, ויואב בלום לא מרבה בדברים שעלולים ליצור סיבוך מיותר אצל הקורא. הספר מדי פעם גם מעורר אצל הקורא מחשבות, ועם זאת הוא מאוד קליל וישראלי. יש בו רעיונות מאוד מגניבים, וכמקובל בספרים מסוג זה - ספרים שמתרחשים במציאות אחרת בעולם מוכר - יש אינסוף סיטואציות שאפשר לדוש בהן.

כשהגעתי לעמודים האחרונים של הספר, קרה משהו שלא היה בשליטתי, והתחלפתי חזרה לעצמי שלא מתחבר ליואב בלום.
הסוף מוזר, לא ברור, דרמטי מדי, ובכללי די חלש. אבל הי, לפחות הגעתי לסוף.

***

נ.ב - זה לא אני שכותב את הביקורת הזו. ביצעתי התחלפות עם מישהו אחר, פעיל מאוד באתר.

נ.ב.ב - נעים לחזור. גם אם זה לא באמת אני.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

יואב בלום

הוא מביט על העולם בקפידה. בוחן את הכללים, החוקים והקשרים המתפתלים, נקשרים ומסתעפים סביבו. קוראים לו יואב בלום, ויש לו שיטה.
לאחר ההתבוננות מגיע הרעיון. החוק החדש שמומצא. הוא לא קיים, אבל מה אילו? זה מה שהוא בודק כשהוא מוסיף את הכלל החדש, או מתיר כלל ישן, וחוקר את כל השינויים שבעולם שנוצר. ואף כי חקירה זו תמיד תהיה בעייתית ואף פעם לא תהיה מעמיקה מספיק, עד כה כל הספרים שנולדו כך הם נפלאים ומרתקים. טוב, כל שלושתם. מה אתם מתקטננים.
עכשיו הכול ברור בדמיון שלו, אבל להעביר את זה אל הקורא הממוצע זו משימה לא פשוטה. הוא עוטף את הרעיון בעלילה, ומניח אותו בזהירות. סיפורים קטנים וחמודים שיקשטו את העלילה יחזקו את ההבנה שלנו ויחלישו את עוצמת התהייה "על מה לעזאזל הוא מדבר". הוא ממשיך בדוגמאות למכביר, תוך כדי העמקה בנושאים ברומו של עולם כגון מהי משמעות החיים, היכן נעוץ ההבדל בין אדם לאדם, האם נבראנו בטעות או בכוונה, ומהו בעצם תפקיד הערות השוליים1? מספיק דוגמאות כדי לוודא שבגדול הבנו את הרעיון, וכדי שנהיה מסוגלים להבין את הסוויץ' לכשיגיע.
זה סוויץ' אחד או שניים ולעיתים שלושה, ואילו היינו חיים בעולם המתואר בספר- הספר היה מתחיל אז. זה מזל גדול של מיודענו, כי אז הספרים שלו היו דלים וכנראה קצתי-מכר.
וכשכל העסק נגמר במין פיצוץ (מטאפורי, זה לא ספוילר) הזוי, זה הזמן שלו לדרופ את המייק ולצאת בגב זקוף ובחיוך זחוח כשכל עולמנו קורס בערך ואנחנו בוהים באוויר ומנסים להבין מה בעצם קרה כאן.
קוראים לו יואב בלום, והוא סופר והוא ישראלי והוא טוב. שמחתי שלא הייתי צריכה להוסיף את המילה המבאסת 'יחסית', כי הוא פשוט טוב. מה שכן מעציב זה הוספת אותה מילה מדכדכת לתואר 'נקי'. הספרים הנקיים הולכים ונכחדים מהעולם הזה, וחשבתי שסופר דתי (הוא משלנו!) יספק את הסחורה הנדירה. באסה, אבל עד לספר הבא של הסופר המהולל (אני המהללת, בסדר?) עדיין אפשר לקוות שמדובר במעידה זמנית ולא במדרון חלקלק. בינתיים, וסביר להניח שגם לאחר מכן, אני מוכנה ומזומנה להצטרף למועדון מעריצים וגם להקים אותו אם צריך.
ממליצה לכם ליהנות מהספר. אזהרה: דורש קריאה בכובד ראש.
___________________________________________________________________________________________________
1- עדיין לא ברור. נמשיך לחקור.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מרים
הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

יואב בלום

ישבתי בשיעור סטטיסטיקה מַשמִים,
ופתאום משום מקום, נשמע קול: "אגס תעני לי בבקשה על השאלה הבאה משיעורי הבית, סעיף ג"

אאוצ'
לא היה לי מושג,ולו קלוש איפה אוחזים,
וכן, גם לא עשיתי שיעורי בית.

הסתכלתי על המורה ,

היא הסתכלה עלי,

לחצתי על הצמיד,

היא הסתכלה עלי,

ובום!

חמישים תלמידים הסתכלו עלי,

"פרופסור?" מישהו אמר,

יזמתי התקף שיעול,

אתם משוחררים חרחרתי יכולים לצאת.....

"אבל פרופסור מה עם המבחן ...למדנו...."

אאוצ'

"אהמ...... כןןן המבחן,
ובכן תלמידים יש לי בשורות שיפתיעו אתכם... "

ובום!
הסתכלתי על המורה,

היא הסתכלה עלי,

"וואו!!!!!! כל הכבוד!!!!!!! ציון לשבח!!!
אגס, נראה שהבנת יפה את החומר!!!
אני ממש מופתעת!!!!!!!!"

פוווווווי נשיפת הקלה


--------------------------------

זה היה הפנטזיה שלי היום כשהכנתי שיעורים בסטטיסטיקה,
וזה למה?
כי יואב בלום גאון,
הוא מסוגל להכניס אותך לספר באמת,
לגרום לך לדמיין את החיים שלך עם הרעיונות המשני תפיסה שלו...
להאמין,


הספר מדבר על מציאות שבה אנו יכולים ל"החליף" עם מישהו גוף, הנפש שלנו עוברת לגוף שלו ונפשו עוברת לגוף שלנו,
ועל הרעיון הזה יואב בלום בנה ספר יפהפה,
אהבתי את הספר,
הוא הצליח לבלבל אותי, לגרום לי להסתכל על העולם קצת אחרת,
וזה לפעמים כל מה שאני מבקשת מספר.

נ.ב. מישהו פה מבין בסטטיסטיקה ומסכים לעשות איתי החלפה???????

לפני 7 שנים•אגס
הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

יואב בלום

יואב בלום כותב מעולה.

כמו הספר הקודם שקראתי מצרפי הצירופים גם כאן ישנה עלילה שחושבים שתגיע למקום כלשהו ופתאום יש טוויסט.....


תחשבו מה היה קורה אם היו ממציאים צמידים עם שבב אלקטרוני כמו שעון, (מזכירים לי את הצמיד של העבודה שחוסך לי זמן ב-LOG IN אוטומטי למחשב), וכשמתקשרים למישהו אתם מתחלפים איתו בגוף. ז"א הנשמה שלכם עוברת לגוף שלו והוא לשלכם.
אתם עדיין חיצונית כמו האדם שהתחלפתם אבל פנימית שונה.....
כמובן שיש כאלה שמנסים להשתמש בזה לרעה למטרות אלימות, מרמה וכו'.... אבל הצמיד יש לו מנגנון שזוכר מי הגיע? ומס קוד שלו. כמובן שיש גם פורצי צמידים שמנטרלים את הפונקציה או סוגרים לקבוצה סגורה של אנשים כמו קואופרטיב.

העלילה בכללי מספרת על דן ארבל שבגיל 14 הגיל בו ניתן לך בפעם ראשונה צמיד קורה תקלה.

כשמקבלים צמיד יש אחד הטכנאים שאמור להתחלף איתך למס' רגעים בשביל לראות שהצמיד עובד.
בפועל מה שקורה הצמיד של דן עולה באש ולא קורה ההתחלפות. מחליפים לו מס' צמידים מסוגים ומינים שונים אך תמיד אותו הדבר.
דן מפנים שזהו הוא יחיד ולא ניתן להתחלפות...
רוב הספר בחלק הראשון מספר עליו בגיל מבוגר כשהוא מנסה לעזור לידידה שלו שהגיעה מהעבר.... עם סיפור בלתי יאמן.
בחלק השני מספר קצת על עברו ומה קרה שם.... (לא אגלה כי יקלקל את הקריאה)

ורק ב- 60-70 עמודים אחרונים הפאזל מתחיל להסתדר לכיוון בכלל אחר.
ממליצה מאוד על הספר הוא מעולה. הדימיון של הסופר יואב בלום מעולה בכתיבה של כזה ספר. מומלץ מאוד.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Mira
הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

יואב בלום

זוהי הפעם השלישית שאני מסיים לקרוא ספר של יואב בלום, והחוויה היא בד"כ זהה... תחושת פספוס והחמצה ועם זאת הנאה צרופה. האם שתי התחושות יכולות לחיות זו עם זו בשלום?
אין ספק שבהבאת רעיון חדשני ומעניין, ושילוב אותו רעיון בעולם שלנו כיום יואב בלום הוא פשוט אמן. מצליח לשלב את המציאות עם הדמיון בצורה טבעית ובטוחה בעצמה, כך שהספר לא מרגיש כמו פנטזיה או מד"ב רחוקים ממני, אלא כמו כל רומן אחר שמדבר על המציאות שלנו כיום, רק עם טוויסט.

ואחרי עולם של אנשים שיוצרים "צירופי מקרים" ועולם בו אתה יכול לשתות חוויות וזכרונות, הגענו לעולם שבו כל אדם יכול להתחלף לכל גוף שהוא רוצה בעולם, הנפש והגוף הם שני כלים נפרדים, האם נפש יכולה להסתדר בלי הגוף הקבוע שלה? שאלה מעניינת ומעוררת מחשבה שמנקרת לנו במוח לאורך כל הקריאה. ויואב יוצר עולם שלם סביב אותו רעיון, ספרים שהדמויות קוראות שהנושא כלול בהן (ספרי מתח,דת,משפט שמתעסקים בסוגיה) סרטים (קומדיה משוגעת על התחלפות בלתי רצויה, או דרמה סוערת על מאהבת שנכנסת לגוף של האישה). מחוקים קפדניים (מה יעשה אדם ברכושו של גוף אליו הגיע) ועד מקרים יום יומיים (התנדבות להשתכן בתוך גוף משותף, כדי שהחולה יוכל לחוות קצת חופש או קולקטיב של אנשים שמחליפים גופים אקראיים). כל אלה יוצרים עולם שלם מגוון ועשיר. אך בזה מתעסק הספר לצערי הרב. ההתפתחות העלילתית היא פרט שולי בתוך מארג הפרטים שנשזר בספר. מאין הערת שוליים קטנה, וגם הדמויות הן רק כלי כדי לייצג עולם ורעיון גדול יותר. ונכון באמצע הספר יש טוויסט שמשנה את כל מה שחשבנו, אך גם הוא לא מרגיש כ"כ משמעותי, כי אין לו חשיבות. החשיבות היא הרעיון שעומד בבסיס הספר. וככה גם הסוף שאמור להשאיר אותנו עם פה פעור, משאיר אותנו עם פרצוף חמוץ. כי הוא מרגיש תלוש מהמציאות, הרי לא הייתה עלילה לאורך כל הספר, אז מה אכפת לי מהסוף? לא נקשרתי לדמויות, העלילה הגיחה לביקורים קצרים פעם בכמה עמודים. אז לא ישנה לי מה יקרה בסוף, מבחינתי הכל מתקבל, גם אם אסטרואיד היה מגיח משום מקום ומשמיד את הכל, וגם אם כל האנשים היו הופכים לסלט ירקות.

ובכל זאת הבאתי לספר ארבעה כוכבים, כי מההנאה אי אפשר להתעלם. העניין וההתעמקות בפרטים שעניין ההתחלפות יוצר בעולמנו כתוב בצורה מעניינת, מצחיקה, מעוררת מחשבה ומיוחדת. אבל אחרי שהספר נסגר, ואנחנו ממשיכים בחיינו אל הספר הבא, נצא עם משהו מהספר הנוכחי? אני בספק. אולי עם התיאבון לספר על דמויות ועלילה שלמה ומפותלת...

לפני 9 שנים•
★★★★★
•On The Road
הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

יואב בלום

הקבוע היחידי, יואב בלום

סוגה: מד"ב
במילה אחת: נפש מחפשת גוף
דירוג: 5 כוכבים. התלבטתי בין 4 ל – 5 רק בגלל כמה פרקים בודדים שרמת הניסוח שלהם הייתה נמוכה לטעמי (כאילו מישהו תימלל שיחה בשכונה) אבל המקוריות של הספר ניצחה.

בקצרה: מאז הומצא צמיד ההתחלפות, החיים השתנו. עכשיו כולם יכולים להתחלף - לנדוד בלחיצת כפתור אל גופו של מישהו אחר, בזמן שהוא עובר לגופך, למשך דקות, שבועות או שנים.
במקום לטוס עד תאילנד, אפשר לקפוץ אל תוך מישהו שנמצא שם על חוף הים. במקום להסביר לרופא מה בדיוק אתם מרגישים, הרופא מתחלף איתכם לרגע ופשוט יודע. ועוד לא דיברנו על מאמני הכושר, שיריצו את הגוף שלכם בזמן שאתם שותים בירה על המרפסת שלהם.
אלא אם כן קוראים לך דן ארבל. במקרה הזה אתה האדם היחיד בעולם שאינו מסוגל להתחלף, שנשאר קבוע, תמיד בתוך גופו שלו.
העניינים מסתבכים כאשר אישה שדן אינו מכיר נפגעת לנגד עיניו מכדור של צלף, רגע אחרי שסיפרה לו שהיא בעצם אהובת ילדותו בגוף אחר. דן מוצא את עצמו במרכזה של תעלומה ויוצא לגלות מי ירה בה, ובעיקר למה. הקבוע היחידי מתרחש בעולם שהמצאה אחת קטנה וגאונית שינתה אותו כליל והציתה מחדש שאלות ישנות על גוף ונפש, על זהות ועל אהבה.

מד"ב: מהסוג הקליל אבל לא מציאותי (התחלפות) גם בעוד 200 שנה. העברת תודעה בין גופים כאשר הנפש המקורית חווה את הגוף הזמני. שאר העלילה היא במציאות של היום. מתאים גם לבעלי פוביה למד"ב.

מתח: הספר, לדעתי, לא מתיימר להיות מותח ולכן לא צפוייה אכזבה מכך שאינו מותח. מה שמחזיק את הספר זה לא המתח אלא השאלות הפילוסופיות והרעיון המבריק של ההתחלפות.

טכנולוגיה: מעבר לצמיד ההתחלפות, הטכנולוגיה היא ממש המציאות של לפני 3 שנים.

אלימות: אין

PG: ספר בטוח לבני 17 ומעלה, לא זוכר יותר מכמה אזכורים קלים על סקס.

מתאים ל: אוהבי שאלות פילוספיות על נפש וגוף האדם, בלי להעיק, והומור מאוד קליל (לא לצפות לצחוק מתמשך).

קריאה חוזרת: אולי בעתיד הרחוק.

ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): לא אותו סגנון, אבל כבר העליתי ביקורת על הרעיון של הכפילים/שיבוטים/הטבעת תודעה בספר אנשי הכבשן של דייויד ברין ובמידה מסויימת בספר פחמן משודרג של רי'צרד מורגן (שגם מתעסק בהעברת תודעה למרות שהוא ספר שונה לגמרי).

סיכום: וואו, איזה רעיון מבריק. מה שיפה בספר הזה שהוא מקורי, לא זוכר שקראתי משהו דומה. בחצי השני של הספר יש לא מעט טוויסטים של התחלפויות שבאים לידי ביטוי גם בתזמון כרונולוגי מבריק. המחשבות הפילוסופיות הגורמת לך לחשוב על גוף ונפש שוות את קריאה הספר הזה. גורלו של ארבל בסוף מאוד מחוכם.

הערה לעורכים - חבל רק שבחלק הראשון העריכה הלשונית פספסה כמה עמודים – הרגשתי שאני קורא טקסט של נער מודרני הכותב כמו שהוא מדבר (עברית שטוחה). בחלק השני הכתיבה הייתה פחות עממית ויותר מקצועית לטעמי.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Mero
דירוג
4.0
לפני 9 שנים

“מכירות את זה שלפעמים בא לכן להיות מישהי אחרת? כילדה תמיד היתי מתפללת שיקרה משהו, רק לרגע אחד ואני”